שולחן עגול: היועץ המשפטי לכנסת ולממשלה

במשתתפים (לפי סדר א'-ב'): פרופ' רות גביזון, עו"ד שלמה גוברמן, פרופ' יחזקאל דרור, ח"כ יצחק לוי, עו"ד דוידה לחמן-מסר, עו"ד צבי ענבר, עו"ד חיים צדוק

ב-28 בפברואר 1995 קיים המכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול לצורך דיון בהצעת החוק היועץ המשפטי לכנסת התשנ"ד 1994, שהגישו חברי הכנסת דוד מגן ודדי צוקר. מטרתה של ההצעה לפתור במידה מסוימת את בעיית ההפרדה בין הרשויות, המתעוררת בשעה שהכנסת נזקקת לייעוץ משפטי מהיועץ המשפטי לממשלה. מינויו של היועץ המשפטי לממשלה נתון בידיה של הזרוע המבצעת בלבד, ואינו טעון את אישורה של הכנסת ואף אינו כרוך בתיאום עמה. ואולם, בפועל היועץ המשפטי לממשלה מייצג, כאמור, את הכנסת, שאחד מתפקידיה הוא הפיקוח על הממשלה.

המשתתפים הביעו עמדות שונות, והעלו מגוון היבטים של הסוגיה:

• המצדדים במינויו של יועץ משפטי נפרד לכנסת הצביעו על ההתמחות השונה הדרושה ליועץ משפטי לכנסת – בקיאות בתורת החקיקה, לעומת הדגש על "חוקיות" המאפיין את היועץ המשפטי לממשלה.
• עוד טענו כי מינויו של יועץ משפטי נפרד לכנסת נובע מן הצורך לשמור על הפרדת רשויות: יש יתרונות לקבלת חוות דעת שונות מיועצים משפטיים בעלי השקפות שונות; חשוב לאפשר לחברי הכנסת קשר הדוק עם היועץ המשפטי שלהם, ובמקרים של ניגוד אינטרסים בין הרשויות, רצוי לקבל ייצוג של משפטן המעורה בעבודת הכנסת. בחירתו של היועץ המשפטי על ידי הוועדה למינוי שופטים תמנע פוליטיזציה של התפקיד.
• לעומתם טענו מתנגדי הצעת החוק כי ברוב המשטרים בעולם פועל, attorney general שתפקידו לייעץ, לייצג ולאכוף את החוק; הוא עומד בראש המערכת המשפטית בשירות הציבורי, וגם מפרש את החוק (אף על פי שאין זו פונקציה מרכזית שלו.)                                 
• עוד טענו המתנגדים כי מינויו של יועץ משפטי לכנסת עלול להביא למצב שבו תדרוש כל רשות ייצוג נפרד.

בסיכום הדיון הוסכם שהפתרון העדיף לסוגיה הוא לשנות את מעמדו, תפקידו וצורת בחירתו של היועץ המשפטי לממשלה על מנת לאפשר לו לכהן גם בתור יועץ משפטי לכנסת.

אך, אם פתרון זה אינו אפשרי בעתיד הנראה לעין, יש מקום למינוי יועץ נפרד לכנסת.