יהדות התפוצות
בכל הקשור להחלטות בסוגיות דת ומדינה שמתקבלות כאן אבל משפיעות על חיי חייהם של יהודים בתפוצות, כמו הכרה בטקסים לא אורתודוכסיים, מדינת ישראל חייבת לקבל החלטות בשיתוף ראשי הקהילות היהודיות
בשנים האחרונות הולכת ונפערת תהום בין הקהילה היהודית בארצות הברית למדינת ישראל.
ליהדות ארה"ב, לעומת הישראלים, יש גישה ליברלית יותר לדת – לרוב יותר ליברלית אפילו מהחילוני הממוצע, שמזדהה את הדת היהודית כאורתודוקסית. המדיניות הממשלתית הפכה את הכותל המערבי - לב הקונצנזוס היהודי- לאתר של מחלוקת מתמשכת; ובאמצעות מונופול הרבנות, הם פוגעים בחופש הדת של יהודים קונסרביטיבים ורפורמים, ולא מכירים בטקסים שלהם.
אנחנו נוטים לקבל כמובן מאליו את התמיכה של יהדות ארה"ב. ולא פעם שוכחים שמדובר ב"עורף אסטרטגי" קריטי לביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל. אני לא מדבר רק על תרומות, אלא גם ובעיקר על יכולת השפעה, מערכת יחסים הדוקה עם הממשל האמריקאי. אז נכון, בסוגיות המדיניות-ביטחוניות אנחנו לא אוהבים שמתערבים לנו, ולא רוצים שיגידו לנו מה נכון לעשות ממרחק אלפי קילומטרים. אבל בכל הקשור להחלטות בסוגיות דת ומדינה שמתקבלות כאן אבל משפיעות על חיי חייהם של יהודים בתפוצות, כמו הכרה בטקסים לא אורתודוכסיים, מדינת ישראל חייבת לקבל החלטות בשיתוף ראשי הקהילות היהודיות. כך גם בנוגע לפלורליזם דתי ומתן תקצוב שוויוני לכל הקהילות הדתיות.
אלו החלטות שמשפיעות על לב הזהות והמהות שלהם.
בסוף אנחנו עם אחד – ולריבון שמנהיג את הבית הלאומי של היהודים, מדינת ישראל, יש אחריות לשגשוגו ושלמותו של העם היהודי כולו. גם לזה שאינו חי בגבולות המדינה.