חובת התייצבות של גורמים פרטיים לועדת חקירה פרלמנטרית

הצעה שנתפרה למידותיהם של הטייקונים וחורגת ממטרות הבסיס של הכנסת- לפקח על הממשלה; מעלה חשש לסגירת חשבונות פוליטיים

לקראת הדיון בהרחבת סמכויותיה של ועדת החקירה הפרלמנטרית נשלחה חוות דעת מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה הקוראת שלא לאשר את הכוונה לאפשר סנקציות פליליות על אי התייצבות או אי מסירת מידע של גורמים פרטיים.

ד"ר דנה בלאנדר, חוקרת בתכנית לרפורמות פוליטיות כותבת, כי כדאי וחשוב לאמץ חוק שיעגן את סמכויות ועדות החקירה הפרלמנטריות, עם זאת יש לוותר על חובת התייצבות והמצאת מסמכים מגורמים במגזר הפרטי, ובוודאי בוודאי לרדת מרעיון הטלת הקנסות לבעלי חברות ציבוריות. לטענתה, מדובר בהפיכה של גוף פוליטי, לבעל סמכויות מעין שיפוטיות תוך בפגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות ובזכויות יסוד כמו הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט.

בלאנדר מוסיפה, כי ניכר שההצעה להרחיב את סמכויות הוועדה נתפרה למידותיהם של הטייקונים שלאחרונה נקלעו לקשיים וחלקם נמצאים תחת חקירה, אך היא חורגת ממטרות הבסיס של הכנסת- לפקח על הממשלה. למעשה, הצעת החוק מבקשת להעניק לוועדת החקירה הפרלמנטרית סמכויות דומות לזו של ועדת חקירה ממלכתית שבראשה עומדת סמכות שיפוטית (שופט בדימוס).

זאת ועוד, מבט השוואתי למתרחש בעולם מעלה כי הרחבת הסמכויות המבוקשת חורגת מהמקובל בדמוקרטיות פרלמנטריות כמו בריטניה, וכי אין עיגון בחקיקה המוצעת לזכויות המוזמנים כמו הזכות לייצוג עורך דין כפי שמתקיים במסגרת ועדת חקירה ממלכתית, או הזכות שלא לענות לשאלות במודל האמריקאי.

"זהו חוק שעלול להוביל לפגיעה חמורה בפרטיותם של גופים ואנשים מהמגזר העסקי בכך שיו"ר הוועדה וחברי הוועדה הם הסמכות להחליט איזה חומר ייחשב חסוי. ועדות החקירה הפרלמנטריות נועדו לשמש ככלי עזר נוסף לחברי הכנסת לבחון את התנהלות ומדיניות הממשלה ואף הביאו להישגים בעבר חרף היעדר הסמכויות שלהן. כך למשל בנושא הסחר בנשים, איתור והשבת נכסי הנספים בשואה והייצוג ההולם של המגזר הערבי בשירות הציבורי. הצעה זו מהווה פתח להרחבת סמכויות הוועדה גם לחקירת עמותות ואנשים פרטיים בעתיד ובכך יש חשש כי הגולם יקום על יוצרו", מסכמת בלאנדר.