אזרחות העתיד

מוסד האזרחות המודרנית כמו שאנו מכירים אותו כיום התפתח במסגרת מדינת הלאום (להרחבה על תפיסת האזרחות המודרנית ראו "אזרחות – מבט תאורטי והיסטורי" בגיליון זה). בשנים האחרונות, בעקבות תהליכים מהותיים שהתרחשו בעשורים האחרונים – ובעיקר תהליכי הגלובליזציה - חלה ירידה בכוחן של מדינות הלאום ועלייה בכוחם של אידאולוגיות ומוסדות אוניברסליים, ומכאן נחלש הקשר האינהרנטי בין מושג האזרחות למדינת הלאום. שינוי זה הביא באופן בלתי נמנע לידי דיונים מחודשים על מוסד האזרחות, ובעשורים האחרונים אנו עדים להופעתה של הגדרה חדשה – אזרחות פוסט-לאומית, שתאוריות שונות ומגוונות מבקשות לפרט את מאפייניה. גם במישור המעשי חלים לנגד עינינו שינויים הקוראים תיגר על מוסד האזרחות המסורתי עם התרחבותה של תופעת ה"אזרחות הכפולה" ובעיקר עם כינונו של דגם האזרחות העל-לאומית של האיחוד האירופי. במאמר זה אנסה לשרטט את מאפייניו של מושג האזרחות הפוסט-לאומית ואדון בביטוייו למעשה.

מבוא

מוסד האזרחות המודרנית כמו שאנו מכירים אותו כיום התפתח במסגרת מדינת הלאום (להרחבה על תפיסת האזרחות המודרנית ראו "אזרחות - מבט תאורטי והיסטורי" בגיליון זה). בשנים האחרונות, בעקבות תהליכים מהותיים שהתרחשו בעשורים האחרונים - ובעיקר תהליכי הגלובליזציה - חלה ירידה בכוחן של מדינות הלאום ועלייה בכוחם של אידאולוגיות ומוסדות אוניברסליים, ומכאן נחלש הקשר האינהרנטי בין מושג האזרחות למדינת הלאום. שינוי זה הביא באופן בלתי נמנע לידי דיונים מחודשים על מוסד האזרחות, ובעשורים האחרונים אנו עדים להופעתה של הגדרה חדשה - אזרחות פוסט-לאומית, שתאוריות שונות ומגוונות מבקשות לפרט את מאפייניה. גם במישור המעשי חלים לנגד עינינו שינויים הקוראים תיגר על מוסד האזרחות המסורתי עם התרחבותה של תופעת ה"אזרחות הכפולה" ובעיקר עם כינונו של דגם האזרחות העל-לאומית של האיחוד האירופי. במאמר זה אנסה לשרטט את מאפייניו של מושג האזרחות הפוסט-לאומית ואדון בביטוייו למעשה.

גלובליזציה והיחלשותה של מדינת הלאום

תפיסות האזרחות הפוסט-לאומיות מושתתות על הטענה שמדינת הלאום הולכת ונחלשת- בכוחותיה, בגבולותיה וכן ביכולתה להיות המקור העיקרי המגן על הפרט ומעגן את זכויותיו. אחת הסיבות העיקריות להיחלשותה של מדינת הלאום, ובהתאמה לעליית כוחה של האזרחות הפוסט-לאומית, היא תהליכי הגלובליזציה המוגדרים כ"השפעה המתמשכת של הבִּנְאוּם (internationalization) במסגרת העולמית" (Rubenstein and Adler, 2000: 526). אין הכוונה להיווצרותו של עולם נטול מדינות לאום לחלוטין, אלא לעולם שבו מדינות הלאום משתנות מיסודן בשל הידוק הקשר ביניהן ובין הפרטים ברחבי העולם (ibid).

ההשפעות רחבות ההיקף של תהליכי הגלובליזציה התרחשו בכמה תחומים הקשורים זה לזה קשר בל יינתק:

• במישור הכלכלי התבטאו תהליכי הגלובליזציה בפתיחתם של השווקים המקומיים לשווקים בין-לאומיים במכלול תחומי הכלכלה.להרחבה ראו גרונבאו ורזין, 2002 פתיחת השווקים, שהייתה בעצם פתיחתם של גבולות מדינת הלאום, צמצמה את יכולת ההשפעה וההחלטה של המדינה בכל הנוגע לכלכלתה, שכן היא מצאה את עצמה תלויה בתהליכים כלכליים בין-לאומיים.
• הגלובליזציה האיצה גם את תהליכי ההגירה והניידות הגאוגרפית, ובעקבותיהם נוצרו חברות רב-תרבותיות ורב-אתניות. כתוצאה מכך החלה הזהות התרבותית האזרחית ההומוגנית, שאיחדה בין המדינה ובין אזרחיה, להתערער. הפרט כבר אינו מגדיר עצמו בראש ובראשונה לפי מדינת הלאום שלו, אלא בהסתמך על דתו, על קבוצת השייכות שלו, המגזר שלו וכיו"ב (Wiener, 1997: 530).
• יש לציין גם את התפתחותם של מוסדות גלובליים בעלי סמכות רבה, העולה על זו של ממשלה יחידה. כוחם של מוסדות אלו, שנוצרו בתקופה ה"לאומית", הולך ומתחזק ככל שתהליכי הגלובליזציה מתעמקים ומתחזקים. במישור הכלכלי ראוי לציין את ארגון הסחר העולמי (WTO - World Trade Organization), במישור הפוליטי ארגונים דוגמת האו"ם, ובמישור הצבאי ארגונים דוגמת ברית נאט"ו. עליונותם של המוסדות הבין-לאומיים מומחשת היטב במישור המשפטי, שבו בית הדין הבין-לאומי הוא בעל הסמכות העליונה להכריע בסוגיות רבות חשיבות. אט-אט נדמה אפוא שהגבולות והחוקים הלאומיים הולכים ומאבדים מחשיבותם, והעקרונות האוניברסליים נעשים העקרונות הקובעים. גם תפיסה זו, המעמידה את זכויות האדם כזכות העליונה, מערערת את כוחה של מדינת הלאוםלהרחבה בנושא ראו שני, 2010  ( התייחסות נוספת לחשיבות התפיסה האוניברסליטית של זכויות האדם תובא בהמשך המאמר Rubenstein and Adler, 2000: 527). 
• תהליכי הגלובליזציה השפיעו במידה ניכרת גם על היווצרותה של חברה אזרחית גלובלית העוסקת בפוליטיקה מעבר למדינת הלאום- בסוגיות בין-לאומיות החורגות מגבולות המדינה והחברה המקומית כגון איכות הסביבה,להרחבה בנושא ראו שפרמן, 2007  איומים גרעיניים וסוגיית זכויות האדם שהוזכרה למעלה. העיסוק בסוגיות אלו ממחיש גם את השינוי שחל במוקדי העניין שמגלים אזרחים - מעבר מסוגיות לאומיות לסוגיות על-לאומיות. זאת ועוד, שיתוף הפעולה הבין-לאומי הרצוני מסמל את הפנמת המציאות החדשה ואת ההבנה שאין בכוחה של מדינת לאום אחת להתמודד עם הסוגיות הללו לבדה.
• ולבסוף יש לציין גם את השפעתם של אמצעי טכנולוגיית המידע, ובעיקר האינטרנט, שהפכו את הידע לנגיש מעבר לגבולות מדינת הלאום. האמון המוחלט באמצעים אלו הביאו לידי היווצרותה של תפיסת העולם כשלם אחד, מעין "זירה מאוחדת, שכולנו משתתפים בה ולוקחים חלק פעיל" (Friedman at Rubenstein and Adler, 2000: 529).

דגמים חדשים של אזרחות

תהליכי הגלובליזציה החלישו כאמור את כוחה של מדינת הלאום בהיבטים רבים, וכתוצאה מכך בעשורים האחרונים נעשו ניסיונות לחקור צורות חדשות של אזרחות- כזו המתעצבת, קיימת ומתממשת מחוץ לגבולות מדינת הלאום ומושתתת על ההנחה שמדינת הלאום כבר אינה הזירה היחידה בעלת העוצמה.

כך החלו להתעצב תפיסות חדשות של אזרחות, הדנות במושגים כגון אזרחות פוסט-לאומית, אזרחות א-לאומית, אזרחות קוסמופוליטית, אזרחות טרנס-לאומית או אזרחות גלובלית- כולם מושגים תיאוריים חופפים, המבקשים להציע דגמים חדשים ל"מגוון של זהויות, מערכות יחסים ובריתות חוצות גבולות שהתפתחו בעידן זה של גלובליזציה אינטנסיבית" (Bosniak, 2000: 449).

רוב החוקרים משתמשים במושג אזרחות פוסט-לאומית, הטומן בשמו את היחלשות כוחה של מדינת הלאום.זו ההגדרה שאשתמש בה במאמר זה, אם כי המושגים א-לאומיות או דה-לאומיות קיימים גם הם במחקר

מהי בדיוק האזרחות הפוסט-לאומית? כמו שלשאלה "מהי אזרחות?" אין תשובה אחת מוסכמת, גם לשאלה זו תשובות רבות. עם זאת אפשר להצביע על כמה מאפיינים הקיימים ברוב התאוריות:

• האזרחות הפוסט-לאומית היא אזרחות רב-ממדית, בניגוד לחד-ממדיות של האזרחות המקובלת, המושתתת על קריטריון הלאום.
• האזרחות הפוסט-לאומית היא אזרחות מכילה (אינקלוסיבית) יותר בהשוואה לאזרחות הקלסית, המדירה את מי שאינו חבר במדינת הלאום.
• גבולותיה של האזרחות הפוסט-לאומית גמישים והיא מאפשרת חפיפה בינה ובין סוגים אחרים של אזרחות (אם כי אחדות מהתאוריות הפוסט-לאומיות "הקיצוניות" יותר מבקשות להחליף את האזרחות הלאומית המסורתית כליל).

סויסאל טוענת שהאזרחות הפוסט-לאומית נבדלת מהאזרחות הלאומית בשלושה היבטים (Soysal, 1997: 22-23):

• היעדר ממד טריטוריאלי: באזרחות הלאומית יש חפיפה בין חברות ובין טריטוריה - אדם חי בשטח המדינה שהוא האזרח שלה. האזרחות העל-לאומית לעומת זה מאופיינת בגבולות מטושטשים. כך למשל אדם יכול לגור במדינה אחת אבל מבחינה חוקית להשתייך למדינה אחרת. בנוסף, אדם יכול לחוש שייכות למדינה אחרת גם אם לא התגורר בה מעולם או אם לא הוענקה לו אזרחות שלה.
• ריבוי צורות של חברות: בדגם האזרחות הלאומית יש חברוּת מסוג אחד - חברות במדינת הלאום. במציאות המורכבת של העידן הפוסט-לאומי המודרני יש חברויות מרובות צורה: נוסף על האזרחים חיים במדינה תושבי קבע, בעלי אזרחות כפולה, מהגרי עבודה השוהים במדינה כמה דורות, פליטים ומבקשי מקלט ושוהים בלתי חוקיים (להרחבה על ההגדרות בהקשר הישראלי ראו "מיהו אזרח בישראל?" בגיליון זה).
  ריבוי זה מביא גם לידי חלוקת זכויות לא שווה: יש הזכאים להצביע לממשלה ואחרים רק לבחירות המקומיות; יש הזכאים לשירותי רווחה וחינוך, ואחרים אינם זכאים לסיוע כלשהו מהמדינה. מצב זה שונה במובהק מדגם האזרחות המסורתי, שבו כל החברים בקהילה היו שווים בזכויותיהם.
• מקור הלגיטימציה לחברות: בדגם האזרחות הלאומית הבסיס לחברות מושתת על תחושה משותפת כאומה על בסיס קריטריון משותף כלשהו, המשתנה ממדינה למדינה וייחודי רק לחברי הקהילה - אידאולוגיה, זהות, תרבות או היסטוריה. מכאן עולה שבדגם זה בסיס הלגיטימציה לקבלתן של זכויות הפרט היה מדינת הלאום. בדגם האזרחות החדש לעומת זה החברות בקהילה אינה מושתתת על עקרונות פרטיקולריים הייחודיים ללאום מסוים, אלא על אידאולוגיה גלובלית של זכויות אדם. כך בהתאמה הלגיטימציה לקבלת זכויות אינה מתבססת על עקרונות לאומיים, אלא על האידאולוגיה הגלובלית של זכויות אדם. לטענתה של סויסאל, העובדה שזכויות האדם האוניברסליות מחליפות את הזכויות הלאומיות היא המאפיין הבסיסי של האזרחות הפוסט-לאומית- שבה ה"אדם" מתעלה מעל ה"אזרח". 

מדובר אפוא בדגם חדש ומהפכני השונה ממה שהכרנו עד כה - לא עוד שייכות על בסיס חוק או שטח, אלא מגוון וריבוי של אפשרויות לשייכות ולחברות בקהילה.

מתאוריה למציאות: שינויים במוסד האזרחות

נוסף על הדיונים התאורטיים בשיח האזרחות שצוינו למעלה, בעשורים האחרונים אנו עדים לשינויים ממשיים בעיצוב פני האזרחות המעמידים אתגר לפני מוסד האזרחות הלאומית: ראשית - תופעת האזרחות הכפולה, ושנית- כינונה של אזרחות האיחוד האירופי.

תופעת האזרחות הכפולה (Dual Citizenship) מתאפשרת הודות לליברליזציה בחקיקה בכמה מדינות והרחבת הזכות לאזרחות (להרחבה ראו "חוקי אזרחות בעולם" בגיליון זה). כתוצאה מכך מגמת האזרחות הכפולה - ולעתים מגמת ריבוי האזרחויות - הולכת ומתחזקת ברחבי העולם, וכיום לאנשים רבים מאי-פעם אזרחויות אחדות (Bosniak, 2000: 462).

להתפתחות זו חשיבות היסטורית בשיח האזרחות, שכן יש לה כמה השלכות לא מבוטלות: ראשית- היא מבטלת את הקשר הטריטוריאלי בין האזרח ובין המדינה, בהתאם לאחד ממאפייני האזרחות הפוסט-לאומית שצוינו למעלה, ובכך בעצם מבטלת את הקשר האקסקלוסיבי בין המדינה ובין האזרח שלה. שנית - תופעת ריבוי האזרחויות מביאה לידי ירידה בכוחה של המדינה לשלוט באזרחיה, בין השאר בשל ההשלכה השלישית- שעצם קיומה של התופעה מפר את התפיסה שאדם נאמן רק למדינת מגוריו. אדם יכול לאחוז בכמה אזרחויות, ולהיות נאמן לכמה מדינות, או רק למדינה אחת. אחת הדוגמאות הבולטות היא זו של המוסלמים החיים באירופה - הם הגיעו למדינה כמהגרי עבודה, שוהים בה כבר שלושה דורות, אבל רבים מהם אינם נאמנים לה ולערכיה, אלא לארץ מולדתם-שלהם (Bosniak, 2002 : 992-993).להרחבה על מהגרי העבודה ראושפרמן, 2009

מהנאמר עד כאן אין להסיק שתופעת ריבוי האזרחויות היא שתביא לידי "הפלתה" של מדינת הלאום, אבל אין ספק ששילובם של הגורמים שנמנו למעלה מתאר תופעה המערערת על הבלעדיות שמדינת הלאום זכתה לה - כזירה הלגיטימית היחידה לזכויות וכמושא הלגיטימי היחיד לתחושת הנאמנות.

הדגם העל-לאומי: אזרחות האיחוד האירופי

הדוגמה הממחישה באופן הבולט ביותר את השינוי במוסד האזרחות בעשורים האחרונים היא מוסד אזרחות האיחוד האירופי. אזרחות האיחוד עוגנה בשנת 1992 במסגרת אמנת האיחוד האירופי (TEU - Treaty of the European Union, הידועה גם כ"אמנת מאסטריכט" האמנה נכנסה לתוקף רק בנובמבר 1993 בעקבות משבר האשרור במשאל העם שנערך בדנמרקMaastricht Treaty)  כך ש"...כל אדם המחזיק באזרחות של מדינה חברה ייחשב לאזרח של איחוד...". Citizenship of the Union is herby established. Every person holding the nationality of a Member State shall be a citizen of the Union…", from The Treaty on the Functioning of the European union (consolidated version).

האמנה מעגנת את זכויותיהם של כלל אזרחי האיחוד ובהן:אמנת אמסטרדם 1997 מעמיקה את הזכויות האלו.

• הזכות לעבוד ולהתגורר בכל רחבי האיחוד.
• הזכות לאי-אפליה על בסיס לאומי.
• הזכות לעתור לפרלמנט האירופי ולפנות לאומבודסמן (נציב קבילות הציבור, Ombudsman) בנוגע לניהול לא תקין במסגרת האיחוד.
• זכויות חברתיות (כמו שהן מוגדרות בחקיקת האיחוד האירופי - ה-acquis communautaire).
• הזכות להגנה דיפלומטית ולטיפול קונסולרי בכל נציגות בחו"ל של מדינה חברה.
• הזכות להשתתפות פוליטית על בסיס אירופי: הזכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט האירופי ובבחירות המקומיות.Treaty of Maastricht on European Union.

דגם אזרחות האיחוד האירופי הוא אפוא דגם חדש ומהפכני של אזרחות פוסט-לאומית ברמה על-לאומית, המותח את גבולות מדינת הלאום הרבה מעבר למה שאפשר היה לדמיין לפני כמה עשורים. לאיחוד האירופי דגל, המנון, מוטו ומוסדות משלו,להרחבה ראו: מאוחדים בשונות, 2009.  ואזרחי האיחוד נהנים מזכויות כלכליות ברמה על-לאומית וכן מכמה זכויות פוליטיות על-לאומיות כגון הזכות להצביע לפרלמנט האירופי שצוינה למעלה (Kostakopoulou, 2007).

דגם על-לאומי זה הוא אתגר לתפיסות המקובלות באשר למערכת היחסים בין הפרט למדינת הלאום, והוא מאותת על האפשרויות לקיומם של הסדרים שאינם תלויי לאום (Bosniak, 2000: 458). עם זאת יש לציין שהאזרחות העל-לאומית, חדשנית ומרשימה ככל שתהא, עודנה תלויה באזרחות הלאומית, כמו שמציינת בבירור אמנת מאסטריכט: אזרחות האיחוד האירופי תינתן לאלו המחזיקים באזרחות לאומית של אחת המדינות החברות. כך, ההחלטה להעניק אזרחות על-לאומית או לשלול אותה תלויה בחקיקה ובאינטרסים לאומיים. זאת ועוד, אזרחות האיחוד אינה תלויה רק באזרחות המדינות החברות, אלא יש הגורסים כי האזרחות העל-לאומית נחותה בהשוואה לזו הלאומית, שכן בחקיקת האיחוד מצוין כי "אזרחות האיחוד האירופי תהיה תוספת ולא תחליף את האזרחות הלאומית". 

כוחה של האזרחות העל-לאומית"Citizenship of the Union shall be additional to and not replace national citizenship", from: EUR-Lex, Access to European Union Law, 61990J0369, Mario Vicente M0icheletti and others v Delegación del Gobierno en Cantabria אמנם מתעצם ככל שחולפות השנים, אבל עדיין הכוח להחליט "מיהו אזרח" נותר בידיהן של המדינות החברות. גם בהתייחס לתחומים חשובים כגון מדיניות החוץ והביטחון והמדיניות החברתית עיקר הכוח נתון בידיהן של המדינות החברות, אם כי משנת 2009 (מועד כניסתה לתוקף של אמנת ליסבון, Treaty of Lisbonלאמנת ליסבון ראו: "The treaty at a glance".)  הן מחויבות לתאם ביניהן מדיניות משותפת.בין 1993 (אמנת מאסטרכיט) ל-2009 (כניסתה לתוקף של אמנת ליסבון) התבסס האיחוד האירופי על שלושה עמודי תווך (pillars): הראשון עסק בתחומים הקשורים לקהילה, וקבלת ההחלטות בו הייתה במסגרת הקהילה בלבד; השני עסק במדיניות חוץ וביטחון משותפת; והשלישי הוקדש לענייני פנים ומשפט. קבלת ההחלטות בשני עמודי התווך האלו התבססה על תיאום בין-ממשלתי. להרחבה ראו: Pillars of the European Union.

כך, המודל החדש של האזרחות הוא במידת מה מודל פשרני, שכן הוא מותיר על כנה את האזרחות הלאומית ה"ישנה" ומוסיף עליה ממד של אזרחות על-לאומית "חדשה".

סיכום

כיצד ייראה מוסד האזרחות בעתיד? כדי להשיב על שאלה זו יש לקחת בחשבון שני גורמים חשובים למדי:

ראשית- מודל האזרחות העל-לאומית מתעצב ומתאפשר במצבים של יציבות כלכלית ופוליטית (Shachar, 2009: 587). על כן נראה  שיידרש עוד זמן עד שתכונן "אזרחות אפריקאית" או "אזרחות אסייתית" בדומה ל"אזרחות האירופית". גם אנחנו, תושבי המזרח התיכון ניאלץ להמתין מעט עד שנצליח לכונן "מזרח תיכון חדש" ונהיה בעלי "אזרחות מזרח-תיכונית".

שנית- תופעת האזרחות העל-לאומית מביאה גם לידי תגובת נגד; בעקבות הטשטוש בזהות הלאומית והתחזקותה של תופעת האזרחות העל-לאומית, המאופיינת בהכלה (inclusion), אנו עדים לעלייה בכוחם של נרטיבים מדירים הקוראים לכינונה המחודש של הזהות הלאומית או למציאת זהות לאומית חדשה. מגמה זו באה לידי ביטוי בין השאר בעלייה בכוחם של חוגי ימין באירופהלהרחבה ראו קניג, 2010. ולא פעם בהקשחה בחוקי ההגירה ובקבלת האזרחות. תנודותיה של המטוטלת בין שתי המגמות הסותרות הללו מקשה אפוא לחזות את העתיד.

יש המאמינים שדגם אזרחות האיחוד האירופי מסמן את תחילתו של עידן חדש, שיהיה פתח לערעור מוחלט של מוסד האזרחות המוכר והמוסכם כיום. לעומתם ויש הטוענים שמוסד האזרחות הלאומית, ומדינות הלאום, לא ייעלמו לעולם. ואולי האמת נמצאת בתווך: מוסד האזרחות ימשיך להתקיים, אבל יתאים עצמו לתמורות ולשינויים המתרחשים עם הזמן.

מקורות

גרונבאו, ראובן ואסף רזין, 2002. "הגלובליזציה: כלכלת ישראל בצל תהליכים בכלכלה העולמית", (נייר עמדה 36), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

דריישפיץ, שוריק, 2010. "מיהו אזרח בישראל?", פרלמנט, גיליון זה (67), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

טוטנאור, אור, 2010. "חוקי אזרחות בעולם ", פרלמנט, גיליון זה (67), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

"מאוחדים בשונות", 2009. פרלמנט 62 - מאמר המערכת, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

קניג, עופר, 2010. ימין עולה: האם הימין הקיצוני באירופה מרים את ראשו?. אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שני, יובל, 2010. כמו כלים שלובים: ריבונות המדינה בעידן החוקתיזציה של המשפט הבין-לאומי, פרלמנט 65, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שפירא, אסף, 2010. "אזרחות - מבט תאורטי והיסטורי", פרלמנט, גיליון זה (67), אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שפרמן, קרין תמר, 2007. סביבתנות: הדאגה לאיכות הסביבה, לשימור הטבע ולמרקם האקולוגי, פרלמנט 55, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שפרמן, קרין תמר, 2009. מוסלמים באירופה: דו-קיום או התנגשות הציביליזציות?, פרלמנט 62, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

Bhabha, Jacqueline, 1999. "Belonging in Europe: Citizenship and Post-National Rights", International Social Science Journal, 51(159): 11-23.

Bosniak, Linda, 2000, "Citizenship Denationalized", Indiana Journal of Global legal Studies. 7: 447-508.

Bosniak, Linda, 2002, "Multiple Nationality and the Postnational Transformation of Citizenship", Virginia Journal of International Law, Vol. 42: 978-1004.

EUR-Lex, Access to European Union Law, 61990J0369, Mario Vicente Micheletti and others v Delegación del Gobierno en Cantabria:

Falk, Richard, 2000. "The Decline of Citizenship in an Era of Globalization", Citizenship Studies 4 (1): 5-17.

Hansen, Randall, 2009. "The Poverty of Postnationalism: Citizenship, Immigration, and the New Europe", Theory and Society 38 (1): 1-24.

Maior, Paulo Vila, 2010. "European Union Citizenship: The Hard Road between a Promising Potential and Bitterness", Paper submitted to the conference "Europe 2010 - the Civic Vision", European Institute, Sofia (Bulgaria), 29-30 January.

Kostakopoulou, Dora, 2007. "European Union Citizenship: Writing the Future", European Union Studies Association (EUSA), Biennial Conference, May 17-19, p. 38.

Kostakopoulou, Dora, 2008. The Future Governance of Citizenship. Cambridge: Cambridge University Press.
Pillars of the European Union, Europa Glossary.

Rubenstein, Kim and Adler Daniel, 2000, "International Citizenship: The Future of Nationality in a Globalized World", Indiana Journal of Global Legal Studies 7: 519- 547.

Sassen, Saskia, 2002. "Towards Post-National and Denationalized Citizenship", in: Handbook of Citizenship Studies, Engin F. Isin and Brian S. Turner (eds.), London: Sage publication: 277-291.

Shachar, Ayelet, 2009. "The Future of National Citizenship: Going, Going, Gone?", University of Toronto Law Journal  59 (4): 579-590.

Soysal, Yasemin Nuhoglu, 1997. "Changing Citizenship in Europe: Remark on Postnational Membership and the National State", in: Cesarani, David and Fullbrook Mary (eds.), Citizenship, Nationality and Migration in Europe, London: Routledge: 17-29.

"The treaty at a glance", Europa.

The Treaty on the Functioning of the European union (consolidated version), Official Journal of the European Union, Article 20 (1).

Treaty of Maastricht on European Union, Europa - Summaries of EU Legislation.

Wiener, Antje, 1997. "Making sense of the new geography of citizenship: Fragmented citizenship in the European Union", Theory and Society, 27: 529-560