לידתן של מפלגות חדשות
מערכת הבחירות של שנת 2006 התאפיינה בעיקר בעזיבת ראש הממשלה, אריאל שרון, את "הליכוד" והקמת "קדימה". המהלך, שכונה "המפץ הגדול" ושבמסגרתו עברו אל המפלגה החדשה חברי כנסת מימין ומשמאל, הוא הביטוי הבולט ביותר עד כה לתופעה הפוליטית של היווצרות מפלגה חדשה בישראל.
מקום המדינה ועד מערכת הבחירות של 1965
בשנים אלה המערכת המפלגתית התאפיינה בהמשכיות מתקופת היישוב, כאשר "מפא"י" תופסת את עמדת הציר כמפלגה הדומיננטית." השינויים המרכזיים היו איחוד המפלגות בעלות סדר היום האזרחי (המפלגה הליברלית, שהתמודדה בבחירות 1961 והורכבה מאיחוד המפלגה ה"פרוגרסיבית" וממפלגת ה"ציונים הכלליים) ופילוגים ואיחודים של החזית הדתית אשר הובילו להקמת "המפד"ל" ולהתגבשות המפלגות החרדיות.
שנות השישים
שנים אלה מסמלות את שינוי הסדר הישן לטובת תהליך של היווצרות מפלגות חדשות התופסות את מקומן במערכת המפלגתית. הן מאופיינות בסיום שלטון בן-גוריון, באובן הדומיננטיות של "מפא"י" ובעליית השסע היוני-נצי לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967. אירועים אלה הביאו לטלטול המערכת המפלגתית ולהיערכות חדשה לקראת בחירות 1967. מערכת בחירות זו התאפיינה באיחודים ובפילוגים רבים בכל קצות הקשת הפוליטית (איחוד בין "מפא"י" ל"אחדות העבודה", איחוד המפלגה ה"ליברלית" ו"חירות", פרישת הפלג המתון מתוך המפלגה "הליברלית" והקמת ה"ליברלים העצמאיים" ופילוג במפלגה הקומוניסטית והקמת מפלגה יהודית "מק"י" וערבית - "רק"ח"), ובצמיחתן של שתי מפלגות חדשות - "רפ"י" ו"העולם הזה - כוח חדש": בעקבות דחיית דרישתו להקמת ועדת חקירה בנושא פרשת לבון פרש בן-גוריון מ"מפא"י" והקים את "רפ"י" - רשימת פועלי ישראל - ששאפה לתפוס את עמדת הציר על חשבונה של "מפא"י". "העולם הזה - כוח חדש", לעומת זאת, הוקמה על ידי אורי אבנרי, עורך עיתון העולם הזה, כמפלגה אנטי ממסדית הלוחמת למען חופש הביטוי.
תוחלת החיים של שתי המפלגות החדשות לא הייתה ארוכה. הן התפצלו, ובבחירות 1973 כבר לא התמודדו באופן עצמאי. "רפ"י" התאחדה עם ה"מערך" ב-1968, ו"העולם הזה - כוח חדש" התפצלה והתפרקה.
הבחירות לכנסת ה-7
בבחירות אלה נבחרו שתי מפלגות חדשות במרכז-ימין של המפה הפוליטית: מפלגת ה"מרכז החופשי", בראשות שמואל תמיר, שפרשה מ"גח"ל" (2 מנדטים) ו"הרשימה הממלכתית" בראשות בן-גוריון (4 מנדטים). שתי המפלגות הצטרפו בבחירות הבאות לרשימת "הליכוד" ולא התמודדו באופן עצמאי.
שנות השבעים
שנים אלה התאפיינו בהשלכות מלחמת יום הכיפורים וב"מהפך" הפוליטי שבו מפלגת "הליכוד" בראשות מנחם בגין ניצחה לראשונה את "המערך". בתקופה זו הוקמו שש מפלגות חדשות: "ר"צ", "מוקד", "פלאטו שרון", "ד"ש", "שלומציון" ו"של"י".
איבוד הדומיננטיות של מפלגת "העבודה" בא לידי ביטוי כבר בבחירות לכנסת ה-8, לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973. "המערך הגדול" (איחוד של מפלגת "העבודה" ו"מפ"ם") זכה אמנם ב-51 מנדטים, אך ה"ליכוד" (שהורכבה מ"גח"ל" ומפלגות "הרשימה הממלכתית" ו"המרכז החופשי") זכה ב-39 מנדטים. האכזבה ב"המערך" באה לידי ביטוי גם בצמיחת שתי מפלגות חדשות בשמאל הישראלי - "ר"צ" ו"מוקד".
הבחירות לכנסת ה-8
מפלגת "מוקד", גוף פוליטי משותף ל"מק"י" ולתנועת "תכלת-אדום", זכתה למנדט אחד. בבחירות הבאות הרכיבה יחד עם תנועות שמאל נוספות (כמו "הפנתרים השחורים" ואורי אבנרי) את מפלגת "של"י" (שלום לישראל ושוויון לישראל( שזכתה בשני מושבים (אך לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בבחירות 1981). בבחירות ב-1973 התמודדה גם מפלגת "ר"צ" - התנועה לזכויות האזרח - בראשות שולמית אלוני שפרשה ממפלגת העבודה לאחר שלא הוצבה במקום ראלי ברשימה; היא זכתה בשלושה מנדטים. "ר"צ" שמרה על יציבות וב-1992 חברה להקמת "מרצ".
הבחירות ב-1977
בחירות אלה זכורות בעיקר בזכות ה"מהפך" הפוליטי - העלייה לשלטון של הימין בראשות בגין והירידה החדה של מפלגת ה"עבודה" - מ-61 מנדטים ל-32 בלבד - אך גם בהיותן פריצת דרך עבור המפלגות החדשות אשר מספר המושבים שלהן בפרלמנט הגיע ל-21. קולות המצביעים המאוכזבים ממפלגת השלטון לא עברו ברובם ל"ליכוד" אלא למפלגה חדשה שניסתה להתבסס במרכז המפה הפוליטית - "ד"ש" - התנועה הדמוקרטית לשינוי. מפלגה זו, בראשות יגאל ידין, הורכבה מכמה תנועות כמו "שינוי" בהנהגת אמנון רובינשטיין ו"המרכז החופשי" בראשות שמואל תמיר, וזכתה בבחירות ל-15 מנדטים - מספר המנדטים הרב ביותר של מפלגה חדשה שמתמודדת לראשונה בבחירות (עד התמודדות "קדימה" בבחירות 2006); אך היא התפלגה תוך זמן קצר בעקבות סכסוכים פנימיים, ולא התמודדה עוד באופן עצמאי. "שינוי" התמודדה באופן עצמאי בבחירות 1981, עד לחבירתה ל"מרצ" ב-1992.
בחירות 1977 מסמלות גם את ההתמודדות העצמאית הראשונה של אריאל שרון מחוץ למסגרת הליכוד. לאחר שלא הצליח להשתלב במסגרות מפלגתיות רחבות הקים שרון את מפלגת "שלומציון", שקיבלה שני מנדטים והצטרפה ל"ליכוד" זמן קצר לאחר הבחירות.
"בשונה ממרבית המפלגות החדשות הצליחה ש"ס לבסס את מקומה במערכת המפלגתית ולהגביר בהדרגה את כוחה עד לשיא של 17 מושבים בבחירות 1999"
שנות השמונים בכלל ובחירות 1981 בפרט
שנים אלה מאופיינות במאבק צמוד בין שתי המפלגות הגדולות - "המערך" ו"הליכוד" - אשר זכו למרבית המושבים בכנסת ויצרו מערכת מפלגתית בעלת מבנה דו-גושי. למרות מבנה זה מספר רב של מפלגות חדשות זכה למושבים בפרלמנט תוך התמקדות בנקודות שונות על גבי הציר הפוליטי.
כוחן של המפלגות החדשות הצטמק אמנם בעקבות נפילת "ד"ש", אך מפלגות אחרות ניסו לתפוס את מקומה במרכז המפה הפוליטית: "שינוי" זכתה בשני מנדטים, ומפלגתו החדשה של משה דיין, "תל"ם", זכתה אף היא לשני מנדטים (אך התפרקה לאחר מות דיין).
בתנועה הדתית לאומית התקיים פילוג סביב השסע העדתי, שהוביל להתמודדות עצמאית של מפלגת "תמ"י" - תנועת מסורת ישראל - בראשות אהרון אבו-חצירא, שזכתה בשלושה מנדטים (ומנדט בודד בבחירות 1984).
מימין לליכוד הוקמה על ידי מתנגדי הסכם "קמפ-דייוויד" מפלגת "התחייה", בראשות פרופ' יובל נאמן, שזכתה בשלושה מושבים. ה"תחייה" שמרה על יציבות במהלך שנות השמונים ואף הגיעה לחמישה מנדטים בבחירות לכנסת ה-11; אך בבחירות 1992 לא עברה את אחוז החסימה שהועלתה ל-1.5 אחוזים.
בחירות 1984
בחירות אלה מאופיינות בהמשך המאבק הדו-גושי ובעלייה נוסת במספר המפלגות החדשות. בעקבות כישלון "תל"ם" והנטייה של "שינוי" לכיוון השמאלי של המפה הפוליטית נוצרה התמודדות סביב המרכז הפוליטי עם עלייתן של שתי מפלגות: "יחד" ו"אומץ". "יחד", בראשות עזר ויצמן, שאפה להיות לשון המאזניים אך לאחר שקיבלה שלושה מנדטים בלבד חברה אל מפלגת ה"עבודה". "אומץ" בראשות יגאל הורוביץ, קיבלה מנדט בודד ונקלטה בליכוד.
אך התופעה המרכזית של בחירות אלה היא הקמתה של "ש"ס" ב-1984. כמפלגה חרדית-מזרחית זכתה "ש"ס" לארבעה מושבים בבחירות, ובשונה ממרבית המפלגות החדשות (למעט "ר"צ") הצליחה לבסס את מקומה במערכת המפלגתית ולהגביר בהדרגה את כוחה עד לשיא של 17 מושבים בבחירות 1999. ש"ס, שקיבלה בבחירות האחרונות 12 מושבים, הפכה (יחד עם "מרצ") למפלגה החדשה היציבה ביותר. בקצות המערכת המפלגתית נבחרו מפלגות חדשות: ה"רשימה המתקדמת לשלום" משמאל (שזכתה לשני מנדטים בבחירות 1984, מנדט בודד בבחירות 1988 ולא עברה את אחוז החסימה בבחירות 1992) ו"כך" ו"מורשה" מימין ("מורשה", שזכתה לשני מנדטים, התפרקה ב-1986 ולא התמודדה עוד באופן עצמאי; "כך", שזכתה במנדט בודד, נפסלה על ידי הכנסת).
בחירות 1988 ו-1992
בבחירות אלה חלה ירידה במספר המפלגות החדשות שהתמודדו וזכו לייצוג בכנסת. בבחירות 1988 נבחרו שתי מפלגות ימין חדשות המבוססת על מנהיגים צבאיים לשעבר: "מולדת" בראשות רחבעם זאבי ו"צומת" בראשות רפאל איתן (שני מנדטים כל אחת). בבחירות 1992 עלתה "מולדת" לשלושה מושבים ו"צומת" לשמונה. בהמשך התפלגה "צומת" לסיעות שונות ולא עברה את אחוז החסימה. ב-1988 הוקמה גם מפלגה חרדית חדשה בשם "דגל התורה", בעקבות קרע בין הפלג הליטאי לבין "אגודת ישראל"; אך בבחירות 1992 כבר התמודדו הפלגים החרדים ברשימה משותפת - "יהדות התורה".
שתי מפלגות שמאל התפלגו בבחירות 1099 ממפלגת העבודה: מד"ע (המפלגה הדמוקרטית הערבית) שזכתה בבחירות למנדט אחד, בבחירות 1992 לשני מנדטים ולאחר מכן חברה אל ה"רשימה הערבית המאוחדת" של התנועה האסלאמית; ו"מפ"ם" הוותיקה, שהתמודדה באופן עצמאי וזכתה בשלושה מושבים. בבחירות לכנסת ה-13 התאחדה "מפ"ם" עם "שינוי" ו"ר"צ" להקמת רשימת "מרצ", שזכתה בבחירות אלה ל-12 מנדטים.