"בזכוכית מגדלת" - נושאים בהרחבה

תכנית ההתנתקות ויישומה:

18.12.2003
ראש הממשלה נאם בכנס הרצליה והודיע על "תכנית התנתקות מהפלשתינאים".

15.4.2004
שרי הממשלה קיבלו לידיהם, לראשונה, מסמך המפרט את תוכנית ההתנתקות.

2.5.2004
במשאל המתפקדים בליכוד נדחיתה תכנית ההתנתקות. 60% הצביעו נגדה.

6.6.2004
הממשלה אישרה את תכנית ההתנתקות המתוקנת: פינוי התנחלויות בארבעה שלבים, בתי המתנחלים ייהרסו לאחר הפינוי בכדי להעביר את התכנית בממשלה פיטר שרון את שני שרי האיחוד הלאומי - בני אלון ואביגדור ליברמן, שהתנגדו לתוכנית.

8.6.2004
השרים יצחק לוי ואפי איתם, מהמפד"ל, התפטרו מהממשלה בעקבות אישור תוכנית ההתנתקות.

24.10.2004
הממשלה אישרה ברוב של 13 שרים נגד 6, את הצעת חוק הפיצויים למתנחלים, חוק "פינוי-פיצוי".

26.2.2004
מליאת הכנסת אישרה את תכנית ההתנתקות ברוב של 67 בעד, 45 נגד ושבעה נמנעים. דרמה גדולה התרחשה כאשר השרים נתניהו, לבנת, כץ ונוה שהכריזו כי יצביעו נגד החלטת הממשלה "התקפלו" ברגע האחרון. ראש הממשלה פיטר את השר עוזי לנדאו.

16.2.2005
הכנסת אישרה את חוק יישום תכנית ההתנתקות, חוק "פינוי-פיצוי".

3.5.2005
השר לענייני תפוצות במשרד ראש הממשלה, נתן שרנסקי, התפטר עקב התנגדותו לתוכנית ההתנתקות.

9.6.2005
בג"ץ קבע, ברוב של עשרה נגד דעת המיעוט של אדמונד לוי, כי החלטת הפינוי היא חוקתית, וכך גם הפיצוי - אולם התערבו בארבעה ממנגנוני הפיצוי ושיפרם לטובת המתנחלים.

13.7.2005
ראש הממשלה חתם על צו האוסר כניסת אזרחים, שאינם תושבים, לרצועת עזה.

7.8.2005
הממשלה אישרה את פינוי קבוצת היישובים הראשונה במסגרת תוכנית ההתנתקות - נצרים, מורג וכפר דרום.

7.8.2005
שר האוצר, בנימין נתניהו, הודיע על החלטתו להתפטר מהממשלה בעקבות ההחלטה לאשר את תוכנית ההתנתקות.

15.8.2005
הממשלה אישרה את פינויין של כל ההתנחלויות בגוש קטיף. 16 שרים תמכו בהחלטה, ארבעה התנגדו: לימור לבנת, דני נוה, צחי הנגבי וישראל כץ.

15.8.2005
תחילת יישום תוכנית ההתנתקות. חלוקת צווי הפינוי לתושבי הרצועה, שבהם נדרשים המתיישבים לפנות את בתיהם בתוך 48 שעות, עד ה-17 באוגוסט. במידה ולא ייענו, יפנו אותם אנשי הביטחון בכוח. תושבי ההתנחלויות גנים וכדים (בשומרון) עוזבים את בתיהם לאחר קבלת הצווים.

17.8.2005
צה"ל והמשטרה פינו חמישה ישובים בגוש קטיף: תל קטיפא, מורג, כרם עצמונה, בדולח וגני טל. בסך הכל פונו כ-1,500 איש, קרוב למחציתם מסתננים, ו-533 בתים. שבעה אנשים נעצרו בשל תקיפת שוטרים, 11 שוטרים וחיילים נפצעו באורח קל.

18.8.2005
צה"ל והמשטרה השלימו את פינוי ההתנחלויות נוה דקלים, כפר דרום, נצר חזני, גן אור, שירת הים וכפר הים. בעת פינוי כפר דרום נרשמו תקריות אלימות עם מתבצרים על גג בית הכנסת ביישוב.

22.8.2005
סיום פינויה של ההתיישבות האחרונה בגוש קטיף (נצרים) והריסת הבתים בגוש קטיף.

23.8.2005
סיום פינוי ההתנחלויות ברצועת עזה וארבע התנחלויות בצפון השומרון. הפינוי ארך שבוע והסתיים בפינוי הישובים שא-נור וחומש בצפון השומרון.

28.8.2005
העתקת 48 קברים מבית העלמין של גוש קטיף לבתי קברות שונים בישראל. המשפחות השכולות קיימו הלוויות חוזרות ליקיריהן וישבו עליהם שבעה למשך יום אחד.

8.9.2005
הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ החליט, ברוב של ארבעה נגד שלושה, לדחות את העתירה לדיון נוסף בפסק הדין בעניין בתי הכנסת ברצועת עזה. בג"צ קבע כי גורל בתי הכנסת מצוי באחריותה הישירה של הממשלה ולפיכך ניתן לקיים את החלטתה לפירוק בתי הכנסת.

11.9.2005
בניגוד להחלטות קודמות, החליטה הממשלה להותיר על כנם את בתי הכנסת בגוש קטיף ולא להורסם. ראש הממשלה אמר בישיבת הממשלה: "בנסיבות שבהן לא נמצא פתרון הנדסי...בנסיבות שבהן שר הביטחון ממליץ על הותרתם...ובנסיבות שהקהילה הרבנית אומרת במפורש שהיא מעדיפה שצה"ל לא יפרקם אף במחיר הידיעה שההמון הפלסטיני יחלל אותם, עמדתי היא, שיש להותיר את המבנים הריקים ששימשו כבתי כנסת על כנם".

11.9.2005
בטקס צבאי, שנערך באוגדת עזה במעמד הרמטכ"ל דן חלוץ, צוינה יציאת צה"ל מרצועת עזה. הטקס הסתיים בהורדת דגל ישראל ושירת התקווה.

12.9.2005
עם יציאת צה"ל מרצועת עזה נכנסו אלפי פלשתינים ליישובים המפונים, תלו דגלי פת"ח והציתו מבנים שונים ובהם גם בתי כנסת.

20.9.2005
חיילי צה"ל עזבו את ההתנחלויות גנים וכדים שפונו בצפון השומרון.

המשבר הקואליציוני - שינוי בחוץ, מפלגת העבודה ויהדות התורה בפנים

ב-1.12.2004 נכשלה הממשלה באישור חוק תקציב 2005 וחוק המדיניות הכלכלית ל-2005 (חוק ההסדרים) בקריאה ראשונה. בעקבות זאת פיטר ראש הממשלה את חמשת שרי "שינוי" שהצביעו נגד התקציב.

ההצבעה נערכה בשיאו של משבר שהחל בהצטמקות הקואליציה והגיע לשיאו בהחלטות מפלגת העבודה ו"יחד" לא לתת לממשלה רשת ביטחון על חוקי התקציב. התנגדותה של מפלגת "שינוי" לתמוך בחוקים נבעה כתוצאה מהעברת תקציב של 290 מיליון שקל למפלגת "יהדות התורה" תמורת תמיכתה בהצעת התקציב. חוק התקציב נפל בהצבעה שמית ברוב של 69 מתנגדים ו-43 תומכים. חוק ההסדרים נפל ברוב של 69 מתנגדים, 42 תומכים ו-1 נמנע. 8 נעדרו מההצבעה. בעקבות הצבעת סיעת שינוי נגד תקציב המדינה, פיטר ראש הממשלה את חמשת שרי שינוי  ובמקומם הזמין לממשלה את מפלגת העבודה ואת "יהדות התורה", שצירופן אושר במרכז הליכוד ב-9.12.2004.

פרשת "טלי פחימה"

ב-10 לאוגוסט 2004 נעצרה פעילת השמאל טלי פחימה, בת 28, לחקירה בחשד למעורבות בפעילות חבלנית של הזרוע הצבאית של הפתח בג'נין, בראשותו של המבוקש זכרייה זביידי. ב-5.9.2004 הוציא שר הביטחון, שאול מופז, צו מעצר מנהלי נגד פחימה התקף לארבעה חודשים. הוצאת צו מעצר מינהלי נגד יהודי, אזרח ישראלי, היא צעד נדיר למדי.

ב-14.9.2004 אישר נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, את המעצר המינהלי של טלי פחימה, שבעקבותיו הועברה לידי שירות בתי הסוהר, לריצוי המעצר המינהלי.

ב-5.12.04 נפתחה החקירה נגד טלי פחימה והמעצר המינהלי הומר למעצר פלילי. לאור החקירה הוחלט על הגשת כתב אישום נגדה ועל מעצרה עד תום ההליכים.

24.1.2005 הורה בית המשפט המחוזי לשחרר את פחימה למעצר בית בתנאים מגבילים, אך בית המשפט העליון ביטל החלטה זו (ב-30.1.2005) והורה לעצור את טלי פחימה עד תום ההליכים.

ב-30.11.2005 הגיעו התביעה וההגנה לעסקת טיעון שבמסגרתה תוקן כתב האישום. טלי פחימה הואשמה בכך שבמאי 2004 נכנסה לאזור ג'נין תוך הפרת צו צבאי. במהלך שהייתה בג'נין נפגשה עם פעילים בזרוע הצבאית של הפתאח, "גדודי חללי אל-אקצה", ובראשם ראשי הארגון בג'נין - זכרייה זביידי וסגנו מחמוד אבו-חליפה. בתקופה זו סייעה פחימה לאנשי הארגון בתרגום מסמך סודי של צה"ל, שכלל את כתובות המבוקשים של הארגון, ובכך תרמה לסיכול מעצרם של המבוקשים באותו הזמן.

על פי עסקת הטיעון הורשעה טלי פחימה בשלוש עבירות: מסירת ידיעה לאוייב ולתועלתו; מגע עם סוכן חוץ והפרת הוראה חוקית. מכתב האישום המקורי נמחקו העבירות של החזקת נשק; תמיכה בארגון טרור וסיוע לאויב (העבירה החמורה ביותר שהעונש עליה הוא מאסר עולם). הצדדים הסכימו כי העונש שיוטל על פחימה יהיה שלוש שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי שיופעל במידה ותיכנס שוב לשטח צבאי סגור. ב-22.12.2005 אימץ בית המשפט המחוזי בתל אביב את עסקת הטיעון וגזר על פחימה שלוש שנות מאסר בפועל. פחימה תוכל להשתחרר תוך 11 חודשים, זאת עקב ניכוי הזמן שכבר ריצתה במעצר והורדת שליש על התנהגות טובה.

פרשת "וידוא ההריגה" ברפיח

סכן ר', מ"פ בגדוד "שקד" בגבעתי, נחשד כי ב-5.10.2004 בעת היותו מפקד מוצב גירית בדרום רצועת עזה ירה והרג את אימאן אל-המאס, נערה בת 13 שהתקרבה אל המוצב. עפ"י עדויות חיילי המוצב סרן ר' גם ביצע וידוא הריגה בגופתה של הנערה. כעשרה ימים לאחר האירוע הודח סרן ר' מתפקידו ואף הושם במעצר.

ב-22.11.2004 הגישה הפרקליטות הצבאית כתב אישום נגד הקצין. הוא הואשם בשתי עבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק; בשיבוש מהלכי משפט; בעבירה של חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים ובריאות; וגם בעבירה של התנהגות בלתי הולמת.

באותו היום פורסמו בתכנית "עובדה", בערוץ 2, הקלטות של הרשת הפלוגתית בעת האירוע. הקלטות שבהן נשמעו חיילים שזיהו את אימאן אל-המאס כנערה צעירה, וסרן ר' נשמע אומר כי ביצע "וידוא הריגה" בנערה.

ב-6.2.2005 שוחרר סרן ר' ממעצר, זאת לאחר שעד מרכזי הודה ששיקר בחקירתו בכדי להביא להדחתו של המ"פ. בעקבות העדות, שבה טען העד כי קרוב ל-90% מהעדים בפרשה שיקרו מתוך רצון להפליל את הקצין, החליט בית הדין הצבאי לשחרר את סרן ר', ולהחזיר לו את נשקו.

פסק הדין בפרשה ניתן ב-15.11.2005. בפסק הדין זיכו השופטים את סרן ר' ודחו את טענות התביעה. השופטים אימצו את גרסתו של הנאשם לפיה לא התקיים ירי של וידוא הריגה אלא ירי בסביבת הגופה למטרות של הרתעה ואבטחה. שופטי בית הדין הצבאי של פיקוד הדרום מתחו ביקורת חריפה על דרך ניהול החקירה בידי שוטרי מצ"ח, שהתעלמו מהעובדות בשטח ומהמתיחות הרבה בין החיילים למפקדם. השופטים גם ביקרו את התנהגותה של התקשורת בפרשה. פרקליטי משפחתה של אימאן אל-המאס הודיעו כי יערערו על פסק הדין בבית המשפט העליון ובערכאות משפטיות בינלאומיות.