בחירות בעולם- קנדה ואוסטרליה
קנדה
הבחירות הכלליות שהתקיימו ב-28 ליוני ניפקו תוצאה מחמיאה לליברלים, בהתחשב בעובדה שהם מפלגת שלטון כבר 11 שנים, בהתחשב בסקנדלים ובהתחשב בסקרים שרמזו על קרב צמוד ואולי אף למהפך פוליטי.
היה זה ניצחון רביעי רצוף לליברלים, מאז ניצחו את השמרנים הפרוגרסיבים (PC) בשנת 1993. אולם הפעם הניצחון לא היה שלם, היות ו-135 המושבים שברם זכו לא מספיקים לרוב מוחלט בפרלמנט. משמעות הדבר היא שלראשונה מאז סוף שנות השבעים, כוננה בקנדה ממשלת מיעוט.
מערכת הבחירות עמדה בסימן איחוד כוחות באגף הימני של מפת המפלגות הקנדית. מאז סוף שנות השמונים סבל אגף זה מפיצול על רקע טריטוריאלי. מהמפלגה הימנית הראשית (השמרנים הפרוגרסיבים) פרשו שמרנים ממערב קנדה שהקימו את מפלגת הרפורמה (מאוחר יותר שינתה את שמה למערך הקנדי). מפלגה זו הייתה למפלגה השמרנית הגדולה, אך לא היה לה סיכוי לערער את ההגמוניה של הליברלים ללא תמיכה של שמרנים במרכז ומזרח קנדה. לשם כך, עלתה יוזמה לאחד את שתי המפלגות השמרניות, מהלך שיצא לפועל בסוף שנת 2003. המפלגה המאוחדת החדשה - המפלגה השמרנית קנדית - הצליחה בסקרים ורבים העריכו כי בניגוד לשלוש מערכות הבחירות הקודמות, הפעם יהיה קרב צמוד ולליברלים יש סיכוי לאבד את השלטון. כרגיל, מחוז אונטריו היה המפתח לבחירות והשמרנים, בכוחות מאוחדים, קיוו לתת קרב הגון לליברלים. אולם 75 ממושבי המחוז הלכו לליברלים, לעומת 24 לשמרנים (אמנם שיפור אדיר מ-2 בלבד בבחירות הקודמות אך לא מספק).
הליברלים הצליחו, אם כן, לאחוז בשלטון, אך המפלגה השמרנית ייצבה את עצמה ככוח אופוזיציוני חזק וחשוב. על-פי ניסיון העבר, ממשלות מיעוט אינן שורדות זמן רב בקנדה, ועל-כן יש הצופים שממשלתו החדשה של מנהיג הליברלים, פול מרטין, לא תאריך ימים. אחרים מעריכים כי הממשלה תוכל לשרוד מכיוון שבנושאים רבים מובטחת לה גם תמיכתה של המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP) בעלת הגוון הסוציאל-דמוקרטי. ה-NDP הכפילה את שיעור התמיכה בה בהשוואה לבחירות הקודמות והגדילה את מספר מושביה בפרלמנט בשישה.
גם הבלוק הקוויבקי, המפלגה המייצגת את השאיפות הבדלניות של דוברי הצרפתית, התחזק ביחס לבחירות הקודמות והתייצב כמפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט. הירוקים, על אף תמיכה של מעבר ל-4% ובשל שיטת הבחירה הרובית, לא הצליחו לזכות ולו במושב אחד. אולם שיעור התמיכה בהם הקנה להם זכאות למימון מפלגות פדרלי, ויש הצופים כי הם עומדים להיות כוח פוליטי חדש.
לוח: תוצאות הבחירות לבית התחתון הקנדי, 28 ביוני 2004
| --- | אחוזי תמיכה | מספר מושבים בפרלמנט החדש | שינוי בהשוואה לבחירות הקודמות |
| המפלגה הליברלית | 36.7% | 135 | 37- |
| המפלגה השמרנית | 29.6% | 99 | 21+ |
| המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP) | 15.7% | 19 | 6+ |
| הבלוק הקוויבקי | 12.4% | 54 | 16+ |
| הירוקים | 4.3% | 0 | --- |
| אחרים | --- | 1 | --- |
| סה"כ | --- | 308 | --- |
אוסטרליה
הבחירות לפרלמנט האוסטרלי התקיימו ב-9 באוקטובר. ראש הממשלה המכהן מאז 1996, ג'ון הווארד, הוביל את המפלגה הליברלית (ואת שותפתה הזוטרה המפלגה הלאומית) לניצחון רביעי רצוף ופרשנים פוליטיים רבים רואים בו עתה כאחד המנהיגים הגדולים בהיסטוריה של היבשת הדרומית.
הניצחון של הווארד והליברלים הותיר את מפלגת הלייבור האוסטרלית מובסת וקרועה. למרות שריעננה את שורותיה, בחרה במנהיג חדש ופופולרי וניהלה קמפיין אגרסיבי שהתמקד במדיניות החוץ (ותמיכתו ההחלטית של הווארד להותיר את החיילים האוסטרלים בעיראק), לא רק שלא הצליחה לנצח בבחירות, אלא שכוחה בפרלמנט החדש ירד לסביבות 60 מושבים מתוך 150. למרות שעמדתו של רווארד בנודע לסוגיה העיראקית אינה פופולרית, כנראה שמדיניות חוץ לא הייתה הנושא שהכריע את מערכת הבחירות. ההישגים שהציג הווארד לאחר שמונה שנות שלטון - אינפלציה נמוכה, בלימת האבטלה וצמיחה עקבית - בשילוב הבטחותיו להגדיל את ההוצאות הממשלתיות על חינוך, בריאות ורווחה, הם שהביאו לתמיכה ההחלטית בו.
קואליציית הליברלים-לאומיים שמרה, ואף הגדילה את הרוב המוחלט שיש לה בבית התחתון. היא תחזיק כ-84 מושבים בפרלמנט החדש.
בדומה לתרחיש בקנדה, גם באוסטרליה התחזקה מעט מפלגת הירוקים. היא גרפה קרוב ל-7% מהקולות, אלא שהשיטה הרובית מנעה מהם (בדיוק כמו בקנדה) ייצוג פרלמנטרי.