בחירות בעולם
שתי דמוקרטיות ותיקות ואחת צעירה ערכו לאחרונה בחירות כלליות לבתי הנבחרים שלהן. בפולין התרחש מהפך כאשר הקומוניסטים לשעבר ניצחו בבחירות והרכיבו את הממשלה החדשה. בדנמרק חל המהפך בכיוון ההפוך: ממשלת השמאל ששלטה במשך קרוב לתשע שנים נחלה תבוסה, ופינתה את מקומה לממשלה בעלת גוון שמרני. באוסטרליה נשמרה היציבות, לאחר זכייתו השלישית ברציפות בבחירות של ראש הממשלה הווארד ומפלגתו הליברלית.
שתי דמוקרטיות ותיקות ואחת צעירה ערכו לאחרונה בחירות כלליות לבתי הנבחרים שלהן. בפולין התרחש מהפך כאשר הקומוניסטים לשעבר ניצחו בבחירות והרכיבו את הממשלה החדשה. בדנמרק חל המהפך בכיוון ההפוך: ממשלת השמאל ששלטה במשך קרוב לתשע שנים נחלה תבוסה, ופינתה את מקומה לממשלה בעלת גוון שמרני. באוסטרליה נשמרה היציבות, לאחר זכייתו השלישית ברציפות בבחירות של ראש הממשלה הווארד ומפלגתו הליברלית.
פולין - מימין לשמאל
הבחירות לבית התחתון הפולני שיקפו תפנית חדה בדעת הקהל כאשר מפלגת סולידריות - נושאת דגל החירות והמאבק לשחרור מהעול הסובייטי - נמחתה מן המפה הפוליטית ונותרה ללא ייצוג פרלמנטרי. הנושא העיקרי של הקמפיין היה המצב הכלכלי הקשה שפולין נקלעה אליו לאחר מספר שנים רצופות של צמיחה גבוהה ושיפור ממשי ברמת החיים. המצב הקשה התבטא באבטלה גוברת שהגיעה ל-16% ובחוב חיצוני תופח שחייב קיצוצים ממשלתיים עמוקים. כל אלה, בנוסף לפרשיות השחיתות שנקשרו סביב המפלגה, הביאו לחוסר אמון בולט כלפיה. היא זכתה בבחירות ב-5.6% מן הקולות בלבד, ולא עברה את אחוז החסימה העומד על 8% עבור מערך אלקטורלי.
את מקומה כמפלגת השלטון תפסה ברית השמאל הדמוקרטית (SLD) - מערך מפלגות שבראשו הקומוניסטים לשעבר. ראש הממשלה החדש לז'ק מילר (ראש הממשלה העשירי מאז כינון הדמוקרטיה לפני 12 שנים), שהיה בעבר מבכירי המפלגה הקומוניסטית בפולין, דוגל כיום בקו סוציאל-דמוקרטי מתון. ה-SLD זכתה ב-41% מן הקולות וב-216מושבים בבית התחתון בן 460 המושבים. כדי לתפקד היטב כשרוב פרלמנטרי לצדה חתמה המפלגה שבועיים לאחר הבחירות על הסכם קואליציוני עם מפלגת האיכרים הפולנית (PSL) - מפלגה אגררית מתונה שזכתה ב-42 מושבים.
שני אתגרים עיקריים עומדים בפני מילר וממשלתו החדשה: טיפול במשבר הכלכלי החמור, והנהגתן של רפורמות מבניות שיגבירו את סיכוייה של פולין להתקבל לשורות האיחוד האירופי.
דנמרק - משמאל לימין
לאחר למעלה משמונה שנים שבהן כיהן כראש ממשלת דנמרק (ראש הממשלה הוותיק ביותר מבין מדינות האיחוד האירופי), נאלץ פול נירופ רסמוסן לפנות את מקומו בעקבות התבוסה שנחלה מפלגתו הסוציאל-דמוקרטית בבחירות לפרלמנט, שנערכו בנובמבר 2001. הסוציאל-דמוקרטים זכו ב-29.1% מן הקולות וב-52 מושבים בלבד (מתוך 179 מושבי הפרלמנט). חל כרסום גם בכוחן הפרלמנטרי של שותפותיה (הקואליציוניות ואלה שתמכו בה מבחוץ), דבר שהביא לאבדן הרוב הפרלמנטרי ולכינונה של ממשלת מרכז-ימין בראשותו של אנדרס רסמוסן, מנהיג המפלגה הליברלית.
המפלגה הליברלית רשמה בבחירות אלה את הישגה הגדול ביותר מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, לאחר שזכתה לתמיכה של 31.3% ול-56 מושבים בפרלמנט. הממשלה החדשה שקמה היא ממשלת מיעוט, אולם דבר זה אינו זר לתרבות הפוליטית הדנית (ראה פרלמנט, גיליון 30). יחד עם שותפתה המתונה מפלגת העם השמרנית (KF) יש למפלגה הליברלית רק 72 מושבים, מתחת לרוב הנדרש. עם זאת, היא תזכה לתמיכתה החוץ-קואליציונית של מפלגת העם הדני (DF) - מפלגת ימין לאומנית - אשר תבטיח לה רוב פרלמנטרי.
מפלגת העם הדני הגבירה את כוחה בבחירות באופן משמעותי ומעורר חשש. היא זכתה ב-12% מן הקולות, ו-22 מושביה מעמידים אותה היום כמפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט הדני. המפלגה נשכרה מכך שהנושא העיקרי במסע הבחירות היה מדיניות ההגירה והחוק שמתיר למהגרים נוספים לזרום לדנמרק על רקע איחוד משפחות. גם ללא ישיבתה בממשלה של מפלגה זו ניכר היה כי עומד להתבצע שינוי במדיניות ההגירה. ימים ספורים לאחר ניצחונו בבחירות כבר הצהיר אנדרס רסמוסן על כוונתו להדק ולהחמיר את חוקי ההגירה.
דנמרק היא המדינה הסקנדינבית השנייה שבחרה לסלק את הממשלה הסוציאל-דמוקרטית ולהחליפה בממשלה שמרנית. בנורבגיה התרחש מהלך דומה בספטמבר האחרון, כאשר מפלגת העבודה נחלה תבוסה קשה והוחלפה בממשלה שמרנית.
אוסטרליה - ללא שינוי
בדומה לדנמרק, סוגיית ההגירה עמדה במוקד הבחירות הכלליות שנערכו באוסטרליה באוקטובר 2001. חודשים ספורים לפני הבחירות הראו הסקרים כי ראש הממשלה ג'ון הווארד והמפלגה הליברלית עומדים בפני תבוסה מוחצת. ניצחונה של מפלגת הלייבור האוסטרלית (ALP) נראה ודאי. אולם אז התרחש אירוע שסייע להווארד להפוך את המגמה: באוגוסט 2001 הגיעה לחופי אוסטרליה אניית משא ועליה למעלה מ-400 פליטים מאסיה. הווארד סירב בתוקף לאפשר לפליטים לרדת לאדמת אוסטרליה ולהיקלט בה. למרות שהפליטים נותרו על סיפון האנייה במשך ימים רבים בתנאים קשים, הווארד לא נכנע ללחצים שהופנו אליו מצד ארגונים הומניטריים ומצד ממשלות אחרות. בסופו של דבר האונייה אולצה לסגת מחופי אוסטרליה ולהפליג לעבר פפואה ניו-גיני, ומשם ליעדים אחרים שהביעו נכונות לקלוט את הפליטים.
בעמידתו הנחושה בפני הפליטים פרט ראש הממשלה על חששם של אזרחים רבים מפני גלי ההגירה הגדולים השוטפים את היבשת החמישית. הוא הבטיח כי ימשיך להדק את הגבולות ולהנהיג מדיניות הגירה בררנית יותר. עמדתו הביאה לשינוי בדעת הקהל - שהתעצם והביא למהפך של ממש בעקבות התקפות הטרור ב-11 בספטמבר על ארצות הברית. התקפות הטרור הגבירו את תחושת חוסר הביטחון בקרב אזרחים רבים ואת החשדנות כלפי מהגרים וכלפי זרים בכלל. התייצבותה המהירה והחד-משמעית של אוסטרליה לצִדה של ארצות הברית במערכה נגד הטרור תרמה אף היא לפופולריות המחודשת של ראש הממשלה.
תוצאות הבחירות שיקפו את המהפך הגדול שחל בדעת הקהל, כאשר הקואליציה השלטת (המפלגה הליברלית של הווארד ובת בריתה המפלגה הלאומית) זכתה ברוב בפרלמנט, ואף הגדילה אותו במושבים אחדים ביחס ל-ALP. מספר המושבים בבית התחתון הוגדל מעט בבחירות אלה, והוא מונה היום 150. כל המושבים (מלבד שלושה מועמדים עצמאיים שנבחרו) מתחלקים בין שלוש המפלגות הוותיקות. מבין המפלגות הזוטרות, הדמוקרטים שמרו על מעמדם ככוח חשוב (5.4%), ואילו הירוקים הגדילו את שיעורי התמיכה בהם (5%). מפלגת אומה אחת של הלאומנית פאולין הנסון נחלה מפלה צורבת כאשר קיבלה רק מחצית מן הקולות (4.3%) שבהם זכתה בבחירות 1998. אמנם, למפלגות אלה סיכוי קלוש לזכות במושב על-פי כללי שיטת הבחירות האוסטרלית, אך הן מיוצגות בבית העליון ובבתי המחוקקים של המדינות השונות המרכיבות את אוסטרליה.