הבחירות בישראל - 1999
ספר מקיף זה פורס בפני הקורא יריעה רחבה של בחירות 1999. נדונים בו התנהגות הבוחרים, ייצוג הקבוצות במערכת הפוליטית, מעמדן המשתנה של המפלגות והסיקור התקשורתי של הבחירות. זהו הספר השני בסדרה אשר מופיע בעברית (בסדרה תשעה ספרים שהופיעו באנגלית). קדם לו הספר הבחירות בישראל - 1996, אף הוא בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.
ספר מקיף זה פורס בפני הקורא יריעה רחבה של בחירות 1999. נדונים בו התנהגות הבוחרים, ייצוג הקבוצות במערכת הפוליטית, מעמדן המשתנה של המפלגות והסיקור התקשורתי של הבחירות. זהו הספר השני בסדרה אשר מופיע בעברית (בסדרה תשעה ספרים שהופיעו באנגלית). קדם לו הספר הבחירות בישראל - 1996, אף הוא בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בבחירות שנערכו ב-17 במאי 1999 התקיימו שתי התמודדויות מקבילות: האחת, על תפקיד ראש הממשלה, והשנייה לכנסת. זאת הפעם השנייה שבה נערכו בחירות על-פי חוק יסוד: הממשלה החדש. בבחירות הושג הרוב הגדול שנרשם אי פעם בבחירות בישראל, שהרי מפלגה אחת לא קיבלה מעולם רוב מוחלט של קולות המצביעים, ואילו ניצחונו של ברק (56 אחוז מול 44 אחוז) נתפס כניצחון סוחף.
אך תוצאות אלה לא יכלו להבטיח ממשל יציב, וכן אין בהן כדי להעיד על שינוי מהותי בסדר העדיפויות והאמונות של הישראלים. לא היו שינויים משמעותיים בגודל או בהרכב החברתי והאידאולוגי של המחנות היריבים, והמועמדים במערכת הבחירות מילאו תפקיד מהותי יותר מאשר בעבר בקביעת התוצאות. התייחסות הולמת יותר לבחירות 1999 היא שמועמד חלש (ברק) גבר על ראש ממשלה פצוע (נתניהו) שננטש על-ידי מרבית בעלי בריתו הפוליטיים. במקביל קיבלו מפלגותיהם של המועמדים, הליכוד והעבודה, פחות מושבים בכנסת מכפי שהיו להן מזה עשרות שנים, ולכנסת נבחרו רק מפלגות בינוניות וקטנות. שיטת הבחירה הכפולה הובילה לכנסת מפוצלת, ועִמה לסבירות גבוהה של ממשלה לא-יציבה. הרפורמה שהעניקה לבוחרים שני פתקים במקום אחד שינתה את מערך השיקולים שלהם, והמירה את טיבן של מערכות הבחירות, של המערכת המפלגתית, ושל היחסים בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת.
הספר דן בכל אלה מנקודות השקפה שונות, באמצעות מיטב החוקרים של הפוליטיקה הישראלית ושל בחירות בארץ ובארה"ב.
חלקו הראשון של הספר מנתח את התנהגות הבוחרים. אשר אריאן ומיכל שמיר מנתחים את בחירות 1999, תוך התמקדות בדפוסי ההמשכיות והשינוי במערכת המפלגתית ובהתנהגות הבוחרים. פול ר' אברמסון וג'ון ה' אולדריץ' מנסים לבחון האם הייתה בקרב המצביעים הצבעה אסטרטגית. דנה אריאלי-הורביץ בוחנת את פיצול ההצבעה בישראל בבחירות 1996 ו-1999, ומגיעה למסקנה שפיצול ההצבעה בישראל גבר במערכת הבחירות של 1999 בהשוואה לזו של 1996. מיכאל שלו יחד עם סיגל קיש מנתחים את דפוסי ההצבעה למפלגות בקרב מצביעים לא-ערבים בישראל, כאשר הם מייחסים תפקיד מרכזי למעמד סוציו-כלכלי כגורם המשפיע על התנהגות בוחרים, בנוסף לשסעים חברתיים אחרים.
החלק השני מוקדש לקבוצות בחברה הישראלית. יואב פלד מנתח את הצלחתה האלקטורלית המתמשכת של ש"ס על-פי מודל חלוקת העבודה התרבותית. אסעד ג'אנם ושרה אוסצקי-לזר בוחנים את כוחם האלקטורלי של ערביי ישראל בבחירות 1999 ואת מעמדו של הציבור הערבי בישראל כ"דמוקרטיה אתנית". הם מציינים כי הערבים בממשלת ברק נמצאו שוב במצב של שוליות כפולה - הם לא נכללו בקואליציה אך גם לא היו אופוזיציה של ממש. צבי גיטלמן וקן גולדסטיין חוקרים את המהפכה "הרוסית" בפוליטיקה הישראלית. הם מצביעים על כך ש"הרוסים" הצביעו באורח עקיב נגד המפלגה השלטת ונגד ראש הממשלה המכהן. שיטת הבחירות החדשה של ישראל אִפשרה לרוסים לפתח גם פוליטיקה של זהות.
במרכז החלק השלישי עומדות המפלגות הפוליטיות ומערכת הבחירות. עמי פדהצור, הווארד פראנט ודפנה קנטי מנסים לעמוד על מבנה התחרות בבחירות 1999, וסבורים כי אפשר לזהות התחזקות של מגמה צנטריפוגלית במערכת הפוליטית. גדעון דורון מציג את הפרדוקס האלקטורלי שבו ניצחה מפלגת העבודה במירוץ לראשות הממשלה, אולם הפסידה בבחירות לכנסת ה-15. ההפסד של הליכוד מתואר על-ידי יונתן מנדילוב, שמנתח את אסטרטגית השיווק של הליכוד במערכת הבחירות של 1999.
נתן ינאי סוקר את מפלגות המרכז במערכת הפוליטית בישראל. הוא משווה את המקרה של מפלגת המרכז בבחירות 1999 לזה של ד"ש בבחירות 1977. גדעון רהט סוקר את התפתחות השיטות לבחירת המועמדים. הוא תוהה האם שיטות אלה מסמלות ניסיון הסתגלות של המפלגות ללא סיכויי הצלחה. גדי וולפספלד וגבריאל וימן מנסים לבחון את התחרות על סדר היום של דיווחי החדשות בשתי מערכות בחירות בישראל 1996 ו-1999.
ממצאיהם האמפיריים מלמדים שהמאבק על סדר היום של הבחירות הוא עניין פתוח למדי שבו אין לאף אחד מן המועמדים המרכזיים יתרון אינהרנטי. מנגד, הם מצביעים על כך ששיקולי "רייטינג" של דרמה, בידור ומתח משפיעים במידה רבה על בניית סדר היום של הבחירות.
הספר מרַכֵּז היבטים מגוונים של מערכת הבחירות ב-1999, ומציג תמונה כוללת של בחירות אלה במרקם המערכת הפוליטית בישראל.