הצעת חוק: איסור פרסום שמות חשודים לפני הגשת כתב אישום

הכנסת אישרה בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית אשר מרחיבה את העילות שבגינן יכול בית המשפט לאסור על פרסום שמו של חשוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום פלילי.

הכנסת אישרה בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית אשר מרחיבה את העילות שבגינן יכול בית המשפט לאסור על פרסום שמו של חשוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום פלילי.

במצב הנהוג כיום רק במקרים מיוחדים קובע בית המשפט איסור על פרסום שמו של חשוד. חוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד- 1984 קובעאיסור פרסום שמו של קטין שהוא נאשם או עד במשפט פלילי או עלול להינזק במשפט. בית המשפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, עֵד או אדם ששמו נזכר בדיון אם יש חשש לפגיעה בבטחונו. כמו כן, רשאי בית המשפט לאסור על פרסום שם החשוד אם יש סכנה לפגיעה בחקירה. הסנקציה הפלילית המוטלת על מי שעובר על הוראת איסור פרסום של בית המשפט היא מאסר שישה חודשים.

לפי התיקון המוצע לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984 תעוגן בחוק עילה רחבה יותר לאיסור פרסום שם חשוד על ידי בית המשפט עד להגשת כתב אישום נגדו. העילה הנוספת המוצעת היא איסור פרסום שם חשוד במקרים בהם שיקול הדעת של השופטים יורה כי הנזק שעלול להיות לחשוד בגין הפרסום עולה על התועלת הציבורית. בנוסף, לפי הצעת החוק,יורחב הסעיף המתייחס לאדם שהוזכר בדיון וניתן יהיה לאסור על פרסום שמו, לא רק אם הדבר מהווה סכנה לביטחונו, אלא גם אם הפרסום עלול לפגוע בפרטיותו. במקביל להצעת החוק המנוסחת במשרד המשפטים הוגשו הצעות חוק פרטיות בעניין. נוסחן של הצעות החוק הפרטיות גורף יותר, ולפיהן לא יפורסם שמו של חשוד עד להגשת כתב אישום, אלא אם יבקש החשוד עצמו את פרסום שמו או שנשיא בית המשפט המוסמך לדון בעבירה יקבע כי פרסום שם החשוד משרת את טובת הציבור.

סוגיית פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירה מבטאת את המתח שבין זכויות יסוד בדמוקרטיה - מחד ניצבות זכות הפרט לשמירה על פרטיותו, כבודו ושמו הטוב וממול ניצבת זכות הציבור לדעת, האינטרס הציבורי וחופש הביטוי שהם מאבני היסוד של הדמוקרטיה.

זכותו של האדם לכבוד ולשמירה על שמו הטוב מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981 אוסר פגיעה בפרטיותו של אדם. גם הערכים של חופש הביטוי,זכות הציבור לדעת וביטוים של אלה בהגנה על חופש העיתונות הם נר לרגליה של הדמוקרטיה הישראלית (למשל, בג"צ 6126/94 סנש נ' רשות השידור).

במצב הקיים כיום שיקול הדעת האם לפרסם שם חשוד נתון בידי הגורמים השונים הנוגעים לעניין - הגופים החוקרים (המשטרה), בית המשפט ואמצעי התקשורת. נשאלת השאלה האם גופים אלה מפעילים את שיקול דעתם באופן שמכוון לאיזון בין האינטרסים של שמירה על שמו הטוב של אדם וזכות הציבור לדעת.

ועדת וינוגרד(2000) אשר בחנה את ההסדרים בעניין פרסומים מחקירות משטרה וגופי חקירה סטטוטוריים אחרים ניסתה להתמודד עם הבעיה. הועדה המליצה שההנחיה העקרונית תהיה שיש להימנע מפרסום שמו של חשוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום. הועדה סבורה שיוצאי דופן להמלצה זו הנם אישי ציבור שיש עניין ציבורי בפרסום החשדות נגדם, וכןעבירות שיש בהן עניין ציבורי מיוחד.הועדה סברה שאין לקבוע מיהו איש ציבור וכי יש לדון בכל מקרה לגופו.

פרט לשאלת האיזון בין הערכים נשאלת השאלה מהם האמצעים ההולמים לצורך איזונם? האם החקיקה היא הכלי המתאים לכך? האםיש להעביר את עיקר שיקול הדעת לבית המשפט? ומה מקומן של נורמות ושל כללי אתיקה עיתונאית ומקצועית?
ועדת וינוגרד המליצה בדעת רוב שלא לעגן בחקיקה את האיסור לפרסום שמו של חשוד עד להגשת כתב אישום. הועדה המליצה על שורה של אמצעי אכיפה אחרים למשל, פרסום הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה ושל מפכ"ל המשטרה לגופים החוקרים בדבר המותר והאסור לפרסוםמחקירות מתנהלות.

יחד עם זאת, הועדה המליצה שתינתן לבית המשפט הסמכות לאסור פרסומים כאשר עולה העניין שבמניעת פרסום על העניין הציבורי במידע. למעשה, הצעת החוק שנוסחה במשרד המשפטים מממשת המלצה זו של הועדה, ומרחיבה את סמכותו של בית המשפט להפעיל שיקול דעת ביחס לאיזון שבין שמו הטוב של אדםוזכות הציבור לדעת.

הועדה המליצה גם להסתמך על כללי אתיקה של אמצעי התקשורת, שעיקרם אי פרסום מידע העלול לפגוע בחשוד אם אין עניין ציבורי בפרסומו.כידוע, קיימים כללי אתיקה עיתונאית של מועצת העיתונות ובהם ישנה התייחסות לאופן שבו על עיתונאים ועיתונים לפעול ביחס לפרסום שם חשוד. סעיף 12 לתקנון האתיקה העיתונאית קובע שעל העיתון והעיתונאי לכבד בפרסומיהם את העקרון היסודי שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע אלא אם נמצא אשם בדין. כמו כן נקבע כי אין לפרסם שם, צילום או פרטים מזהים של חשוד בעבירה טרם שהובאבפני בית משפטאלא אם החשוד עצמו הסכים לכך או שיש עניין ציבורי בפרסום. כמו כן נקבע כי במקרה של הסרת החשד מעל החשוד, יש לפרסם את הדברים בהבלטה הראויה.

גם בדמוקרטיות אחרות ניתן למצוא נקודות איזון שונות במתח שבין הערכים.בחלק מן המדינות נקודת האיזון קרובה יותר לקוטב של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת ובאחרות נוטים המׂאזְנַיִם לטובת שמירת פרטיותו של אדם ושמו הטוב. יחד עם זאת, נראה שברוב המדינותהדמוקרטיות לא קיים איסור גורף על פרסום שם חשוד עוד טרם הוגש נגדו כתב אישום. בדרך-כלל, מקובל להנהיג חוקי אתיקה שלפיהם נוהגים העיתונות ואמצעי התקשורת.

קיים פער בין אתיקה וחקיקה, בין הנחיות שהציות להן הוא מתוך הסכמה לבין חקיקה שענישה בצידה. על החברה להכריע האם היא חפצה שהאיזון העדין בין הערכים היסודיים לחברה חופשית ודמוקרטית יהיה נתון באופן בלעדי בידי החוק, או שיש מקום לאפשר מרחב של הכרעות שבו יופעל שיקול דעתם של הגורמים השונים ושיהיה חשוף לדיון ציבורי.

דעות מומחים

עו"ד יהושע שופמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה:

הצעת החוק תואמת את המלצות ועדת וינוגרד אשר המליצה להסמיך את בית המשפט לאסור פרסום שם חשוד גם במקרה שבו ראה בית המשפט כי יש בפרסום כדי לגרום לחשוד נזק חמור, תוך איזון ביו אינטרס זה של החשוד לבין העניין הציבורי שבפרסום. הרחבה זו באה כדי להגן על פרטיותם ועל שמם הטוב של אנשים החשודים בביצוע עבירות, שהרי הזכות לפרטיות היא זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצעת החוק מעבירה במידה מסוימת את נקודת המשען של שיקול הדעת מהאתיקה העיתונאית לבתי המשפט, אולם במצב שנוצר התעורר צורך להעניק לבית המשפט את הסמכות להפעיל שיקול דעת במקרים המתאימים.

פרופ' מרדכי קרמניצר, נשיא מועצת העיתונות:

הצעת החוק לאיסור פרסום שמות חשודים עד שיוגש נגדם כתב אישום מהווה פגיעה חמורה בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת. עיגון עילות רחבות לאיסור פרסום שם חשוד בחקיקה מביא למשפטיזציה של האתיקה העיתונאית. שימוש במשפט הפלילי נגד עיתונאים ואמצעי תקשורת הוא בלתי נחוץ ובלתי צודק בהקשר זה. הצעת החוק היא מן החמורות והנוקשות הקיימות במדינות דמוקרטיות.
לאישור הצעת החוק עלולות להיות השלכות שליליות רבות: העלמת מידע על חשדות המיוחסים לאנשי ציבור, עידוד חרושת שמועות על אנשים או קבוצות שאינם חשודים, מעצר בני אדם מבלי שהדבר יובא לידיעת הציבור, וכן פגיעה ביכולתה של העיתונות לפרסם תחקירים ולחשוף מעשי שחיתות.