בחירות 1951

אודות מערכת הבחירות לשנת 1951

הכנסת הראשונה כיהנה שנתיים וחצי בלבד. הבחירות לכנסת השנייה הוקדמו בשל משברים קואליציוניים חריפים בענייני דת וחינוך, שכן בין מפא"י לשותפותיה הדתיות נתגלעו חילוקי דעות מהותיים בענייני חינוך העולים במחנות הקליטה. הבחירות שנקבעו ל-1951 התנהלו בצל משבר כלכלי חמור שעמו התמודדה המדינה הצעירה: בתקופה שחלפה בין שתי מערכות הבחירות קלטה ישראל כחצי מיליון עולים חדשים, כמעט כמספר התושבים ערב הקמת המדינה. קליטתה של עלייה המונית זו הכבידה מאוד על כלכלת המדינה וחייבה את הממשלה לנקוט מדיניות של קיצוב וצנע. למרות מדיניות לא פופולרית זו ועל אף הגידול הדרמטי במספר הבוחרים, הצליחה מפא"י לשמר את כוחה הפרלמנטרי והמשיכה לאחוז בהגה השלטון.

רשימות המועמדים שהתמודדו בבחירות אלה היו כמעט זהות לאלה שהשתתפו בבחירות הקודמות. הגוש הדתי התפצל לארבע רשימות ויחד הן זכו ל-15 מושבים. כוחן של שתי מפלגות האופוזיציה העיקריות - מפ"ם וחרות - נחלש, ואת מקומן כחלופה האופוזיציונית הבכירה תפסו הציונים הכלליים, שזכו להישג של 20 מושבים. למרות הקשיים בשיתוף הפעולה עם המפלגות הדתיות, הקים דוד בן-גוריון קואליציה בהרכב דומה לקואליציה הקודמת, ובה מפא"י, ארבע המפלגות הדתיות, הפרוגרסיבים והרשימות הערביות הנלוות. במהלך כהונת הכנסת פרץ משבר נוסף עם החרדים, והם התפטרו מהממשלה. התפטרות זו הייתה תקדים פוליטי חשוב, שכן מאז לא שבו החרדים לשבת סביב שולחן הממשלה והסתפקו במשרות של סגן שר. במקומם נכנסו לקואליציה הציונים הכלליים, והם הגדילו מאוד את בסיסה הפרלמנטרי.