פרופ' גדעון רהט

אין סיכוי שמנהיג פופוליסט ייקח אחריות על כישלון. זה לא רק מנוגד לאינטרס הפוליטי שלו, אלא גם סותר את ההיגיון הפנימי של הפופוליזם: אם המדינה מנוהלת בפועל על ידי האליטות, הן האחראיות העיקריות לכישלון. במקרה של "חרבות ברזל", נוצרה תיאוריית קונספירציה של ממש על כך שבכירי הצבא והשב"כ, שמייצגים את האליטות הישנות, הרשו למחבלי חמאס לבצע את המתקפה הרצחנית.

מהי הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי ובמה היא שונה מהצבעת אי-אמון רגילה? מי רשאי להגיש הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבי בישראל? והאם מנגנון האי-אמון הקונסטרוקטיבי קיים במדינות אחרות? 

ההפיכה המשטרית אותה קידמה הממשלה לפני ה-7.10 נגד מערכת המשפט, התקשורת, החברה האזרחית והאקדמיה הייתה שיאו של גל פופוליסטי שבמרכזו בוז עמוק למקצוענות וליריבים פוליטיים. מהלכי הממשלה העצימו את קשיי ההתמודדות עם אתגרי "חרבות ברזל".

הממשלה ה-37 שואפת להרוס את המונופול על השימוש הלגיטימי בכוח, מקדמת מדיניות וחוקים הנוגדים את רוחה הדמוקרטית של ישראל ותוקפת את מוסדות המדינה ובהם הגורמים המקצועיים במנהל הציבורי. הערעור הגורף של המוסדות משמש מנהיגים פופוליסטים כדי לאיים לא רק על הדמוקרטיה הליברלית - אלא על המדינה עצמה.

דומה כי התמיכה העכשווית בגנץ מבטאת את החזרה לערך המקצוענות השקולה, המכירה במגבלות הכוח ובצורך להפעילו בתבונה. היא הידהדה בעיקר כששר הביטחון יואב גלנט , הדמות השקולה ועתירת הזכויות הצבאיות, עמד בפני פיטורין כדי לרצות את הכוחות האחרים בממשלה.

המאבק המתחולל כיום בישראל אינו בין שמאל לימין אלא בין חסידי הדמוקרטיה לבין אלה שמבקשים להשתמש בה כדי להפוך אותה לשלטון הרוב. יתכבדו תומכי יריב לוין ויודיעו כי אינם רוצים בדמוקרטיה.

סדרי עולם הופרו, הרוביקון נחצה. האפשרות לפזר את הכנסת במהירות נכנסה לדיסקט של שלנו וקיצונית ביחס לעולם. אז מהי התרופה המוצעת במסגרת מודל היציבות השלטונית של המכון הישראלי לדמוקרטיה?

הפערים הדרמטיים בייצוג נשים במקומות ריאליים במפלגות השונות, מעלים שאלה מה השתבש בשיטת השריונים. המלצה אחת פשוטה להגדלה הדרגתית של מכסת הייצוג - יכולה להפוך את התמונה ולהביא לייצוג הולם.

יום העצמאות, היום שבו אנחנו חוגגים את יום הולדת למדינת ישראל, הוא הזדמנות מצוינת לבדוק מהם התיקונים הנחוצים לדמוקרטיה שלנו, או במילים אחרות, למשטר בישראל. פרופ' גדעון רהט וד"ר אסף שפירא מביאים 10 הצעות, חלקן מונחות על השולחן כבר כמה עשורים וחלקן חדשות יותר, שיכולות לחולל פלאים, לחזק את הקשר עם הבוחר ואף להביא ליותר יציבות ומשילות

לפי נתוני סקר שערך החודש המכון, הנשאלים מתקשים להצביע על האיש החזק בממשלה. המבקרים יגידו כמובן שהדבר מעיד על ממשלה שאין לה מנהיג, אך מנקודת מבט דמוקרטית מדובר בבשורות טובות, שמעידות על נסיגה מסוימת מתהליך הפרסונליזציה שמאפיין את הפוליטיקה המקומית

אימוץ אחוז חסימה נמוך של 1.5% עלול להגביר את הפיצול במערכת הפוליטית ובכנסת, אשר כבר היום הוא גבוה במבט השוואתי; מבחינה השוואתית, אחוז החסימה הקיים בישראל הוא מקובל ואף אינו גבוה מבחינה השוואתית; הצעת החוק הנוכחית מצטרפת לשורה של הצעות חוק המבקשות לבצע תיקונים משמעותיים בכללי המשחק הפוליטיים והמשטריים במהירות ובשל נסיבות וצרכים פוליטיים עכשוויים

היחלשות המפלגות במדינות דמוקרטיות היא תופעה אוניברסלית, אך היא קיצונית בישראל בהשוואה לרוב הדמוקרטיות האחרות. כיצד ניתן לשקם את המפלגות תוך התאמתן לעידן הנוכחי, במיוחד לנוכח אתגרים טכנולוגיים, חברתיים ופוליטיים?

כנראה שביכולתה של "ממשלת שינוי" להוציא אותנו מהפלונטר הפוליטי, למרות הפערים האידיאולוגיים בין שבע המפלגות שירכיבו את הקואליציה מימין, מרכז ושמאל. גם היא אמנם צפויה להיות פריטטית ומגוונת - אך לפחות יש לה פוטנציאל שרידות

לקראת צאתו לאור של הספר 'המפלגות בישראל בין השנים 1992- 2021', המכון הישראלי לדמוקרטיה פותח לראשונה את החיבור להערות הציבור. הספר מנתח באופן מעמיק את המפלגות שזכו לייצוג בכנסת בין השנים 2021-1992. הנכם מוזמנים לכתוב את הערותיכם על גבי מסמך השיתוף, והמחברים יקראו אותן בעיון, תוך תפיסה שלפחות חלק מההערות שיתקבלו יתרמו לטיובו של החיבור הסופי

השיטה הישירה היא לא הפתרון לפלונטר הפוליטי המתמשך, ואף עלולה להביא להתמשכות ואף להתעצמות הבעיה. קשה לראות את הסכנות שבפתרונות "קסם" כאלה ואחרים שיכולים להישמע מפתים אחרי ארבע מערכות בחירות רצופות. אבל אסור לנו ליפול לזה

אילו היו מאומצות בישראל מספר רפורמות שהוצעו בעשורים האחרונים, היינו היום במדינה עם ממשלה יציבה ותקציב- בלי בחירות רביעיות, בלי פלונטר פוליטי ובלי ממשלות מעבר

ממבט השוואתי בינלאומי עולה כי בפרלמנטים קטנים כמו הכנסת, יש תמריץ ברור להקמת ממשלות גדולות, שאינו קיים בפרלמנטים גדולים. לכן, הגדלת הכנסת עשויה להקטין את גודל הממשלות בישראל, או לכל הפחות לבלום את התרחבותן. צעד כזה צפוי גם לתרום לתפקודה, למשילות שלה וליכולת הפיקוח שלה על הממשלה

אחת מהתופעות הבולטות של העשור האחרון בפוליטיקה הישראלית היא ה"בריחה" של מפלגות חדשות מהליכים פנימיים דמוקרטיים לטובת שלטון יחיד. מפלגות-מנהיג דוגמת יש עתיד, התנועה, כולנו, חוסן ישראל, הימין החדש ותל"מ ויתרו על הקמת תשתית ארגונית של דמוקרטיה פנימית ומתבססות על דגם ריכוזי

על רקע המגעים להרכבת ממשלת אחדות, על ראשי המפלגות לדאוג לשיפור משמעותי בייצוג הנשים בממשלה, להבטיח שלפחות שליש משרי הממשלה יהיו נשים, ולמנותן לתפקידים בכירים, לרבות במשרדים החשובים שבהם מעולם לא כיהנה שרה

בעקבות מספר השרים הקיצוני המסתמן בממשלה החדשה, קורא המכון הישראלי לדמוקרטיה למפלגות הליכוד וחוסן לישראל שלא לבטל את ההגבלה על מספר השרים וסגני השרים, כפי שנקבע בחוק יסוד: הממשלה

על רקע הניסיונות להחזיר לבמה את רעיון הבחירה הישירה לראשות הממשלה, חשוב להבין - השיטה הזו ריסקה את הפוליטיקה הישראלית בשנות ה-90, החלישה את המפלגות הגדולות וחיזקה את המפלגות הסקטוריאליות

הגיע הזמן לתת כבוד למפלגות המקיימות הליכים דמוקרטיים פנימיים. מדובר במנגנון חשוב לתפקודה של מפלגה, כזו המערבת מעגלים רחבים של ציבור ומעניקה להם את הכוח להשפיע, ולא רק ביום הבחירות

המכון הישראלי לדמוקרטיה מבקש לתמוך בקבלת חוק נורבגי מלא, שיחול על כל חברי הממשלה, למעט ראש הממשלה, ויביא להגדלת מספר חברי הכנסת שיתפנו לעבודה פרלמנטרית שוטפת ובמיוחד לעבודת הפיקוח על הממשלה

החוק הנורווגי, המאפשר לחברי ממשלה להתפטר מהכנסת ולפנות את מקומם לבא בתור ברשימתם, עלה לכותרות לא פעם במערכת הבחירות הנוכחית. על אף יתרונותיו, הוא לרוב נדון ככלי פוליטי למינוי חברי כנסת שלא היו נכנסים לכנסת אלמלא זה, מעין "פרס ניחומים", ולא ככלי לחיזוקה

למרות היותה דמוקרטית יותר משאר השיטות הנהוגות כיום בישראל לבחירת המועמדים לכנסת, שיטת הפריימריז איננה נטולת פגמים. פיזור הכוח בין מספר גופים בוחרים יוכל לסייע בייעול התהליך, ובכך בהעצמת הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית והגדלת השתתפות הבוחרים

בשבועות הקרובים ייערכו פריימריז בכמה מהמפלגות הבולטות בישראל: הליכוד, עבודה ומרצ.
על שיטת הפריימריז, מה קורה בעולם, ומדוע כדאי לעבור לפריימריז פתוחים ביום ההצבעה בבחירות הכלליות - מוזמנים להאזין לשיחה עם פרופ' גדעון רהט, ד"ר עופר קניג חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה שבחנו את הסוגיה לאורכה ולרוחבה. בהנחיית סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

שיטת הבחירות הנהוגה כיום מעודדת פיצול וריבוי מפלגות הן בימין והן בשמאל, דבר שפוגע במשילות לטווח הארוך. תמריצים ייעודיים, ביניהם הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הגדולה ביותר, יתרמו לריכוז המפלגות לכדי שני גושים עיקריים, ויגבירו את יכולת המשילות של הממשלה הבאה

עושים פוליטיקה משיקה את בחירות 2019 עם ספיישל שהוקלט בלייב על שיטת הפריימריז! איך זה שיש חברי כנסת שנבחרו ב-1000 קולות ואחרים שקיבלו הרבה יותר נותרו בחוץ? למה באירופה עושים אודישנים למתמודדים ואיך אפשר לעשות את זה נכון יותר גם בארץ? ושאלת בונוס למתקדמים - למה לליכוד אין מצע בחירות? בהשתתפות חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וצחי הנגבי וחוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה

בניגוד לבחירות לכנסת, בבחירות לרשויות המקומיות מצביעים בשני פתקים: האחד לראשות העיר והאחד למועצת העיר ובמקרה שאף אחד מהמועמדים לראשות העיר אינו מקבל 40% מקולות הבוחרים, נערך גם סיבוב שני. האם זוהי השיטה האופטימאלית והאם אותה השיטה רלבנטית לכל יישוב בארץ ללא קשר לזהות תושביו וגודלו? יתכן כי אימוץ מודלים המתקיימים בחו"ל יוכלו לשקף נאמנה יותר את צרכי הציבור- למשל באמצעות הכנסת רכיב של בחירה לפי אזורי מגורים בתוך העיר בערים הגדולות, מה שיבטיח ייצוג רחב יותר או באמצעות ביטול הסיבוב השני בבחירות על ידי שיטת הצבעה מדורגת.

שיטת הבחירות הישירה הנהוגה ברשויות המקומיות לראשות העיר המחייבת רוב של למעלה מ-40% מביאה לבזבוז משאבים ולסחר-מכר פוליטי. שיטה מדורגת שבה כל מצביע יוכל לדרג גם את המועמד השני והשלישי המועדפים עליו, יכולה לפתור את הבעיה

מפלגות סקטוריאליות בראי הפוליטיקה בעשורים האחרונים - קרקע פורה לשחיתות או התחשבות בטובת הציבור?

שיטת הבחירות הקיצונית בישראל שהחלה כזמנית והפכה לקבועה ומשוריינת, מביאה לבעיות משילות. בעוד שהרעיונות החיוביים לתיקונים בשיטת הבחירות נדחו, יוזמות פחות טובות ואף גרועות לשינוי בשיטת הממשל הארצית ובבחירות הפנים מפלגתיות אומצו, כשלו והביאו דווקא לשיתוק והיעדר יכולת לעשות את התיקונים הנכונים והנדרשים

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הנורווגי: "מהלך ראוי שישפר את עבודת הכנסת שהיא מהפרלמנטים הקטנים בעולם"

עם אישור חוק הפריימריז במליאת הכנסת, חשוב להבין- דמוקרטיה היא לא רק פעם ב-4 שנים, היא גם בין לבין בבחירות פנים מפלגתיות - "פריימריז". צפו בסרטון של פרופ' רהט על הצעדים לשיפור מערכת הבחירות הפנים מפלגתית

היוזמה הנוכחית להורדת אחוז החסימה עומדת בניגוד להצהרות ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים, שרק לפני שלוש שנים הצדיקו את הצעד כחלק מחבילה של חיזוק המשילות. לא לגיטימי שבכל פעם שמישהו יחשוב ששינוי כללי המשחק הדמוקרטי משתלם לו - הוא ישנה אותו.

לפי מדדים חדשים שפורסמו לאחרונה, עולה כי במקרים רבים עמוד הפייסבוק האישי של חברי הכנסת פעיל ומשפיע הרבה יותר מהעמוד הראשי של מפלגתם. כיצד נתונים אלה באים לידי ביטוי ביחס לגודל המפלגה, השקפותיה והאופי בו היא בנויה?

המפלגות בישראל הפכו בשנים האחרונות למוסד מושמץ. בכדי להפוך את המגמה, לעודד מעורבות אזרחית חיובית בפוליטיקה גם בין בחירות לבחירות ולבחור לעצמנו מנהיגים וחברי כנסת שישרתו אותנו נאמנה ויעמדו בקנה המידה הערכי של המפלגה, יש לבזר את שיטת הבחירה

הצעת חוק חדשה בענין מימון הפריימריז יוצרת מנגנון של אי שוויון בין ח"כים מכהנים למועמדים חדשים

תהליך בחירת המועמדים של מפלגת העבודה יכול להשתפר אבל הניצול של הבעיות החשופות לאור השמש של מערכות בחירות פתוחות אלו כדי לטעון כאילו דיקטטורה מפלגתית עדיפה הוא בגבול האבסורד

אם הפוליטיקה של המאה ה-20 התאפיינה במרכזיותה של המפלגה נראה כי בפוליטיקה של המאה 21 אנו נעים לכיוון של תהליך "פרסונליזציה של הפוליטיקה".

האם אתם בוחרים בביבי או בליכוד? בבוז'י (וציפי) או במחנה הציוני? ומי מצביע לבית היהודי- מצביעים לבנט! פרופ' גידי רהט מסביר על הסכנות שבפרסונליזציה שעוברת על המערכת הפוליטית ושקיעתן של המפלגות במסגרת פרויקט "מחקר בדקה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

אין כל הצדקה להטיל הגבלה על משך כהונת ראשי ממשלה. יש לערוך תיקונים ושיפורים אחרים אשר יחזקו את הממשל הדמוקרטי בישראל ויבטיחו את איזון הרשויות הראוי. על כך ראו המלצות המכון הישראלי לדמוקרטיה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה בעד הצעת החוק שתעלה היום (א') לועדת שרים לענייני חקיקה להגדיל את התקציב למפלגות המקיימות פריימריז. החוק הקיים נוהג בסטנדרט כפול ומפלה דווקא את המפלגות המקיימות מנגנונים דמוקרטיים ומאפשרות לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בפוליטיקה.

שוב עולה הרעיון לאמץ בחקיקה את הכלל המכונה בארצנו "החוק הנורווגי", לפיו שר לא יכהן במקביל כחבר כנסת. הבעיה עם זה היא שזה עולה תמיד כשיש צורך לפתור בעיות פוליטיות נקודתיות ולספק "פרסי ניחומים" למי שלא נכנסו לכנסת.

היום (א') תדון וועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק המציע להוריד את גיל הבוחר בישראל מ-18 ל-17. צוות התוכנית לרפורמות פוליטיות מסביר את ההשלכות למהלך.   

יוזמת חברי הכנסת לשיפור מעמד הכנסת על ידי שיתוף הציבור נובעת ממקום טוב ומבורך, אבל הכיוון שצריך להילקח הוא אחר.

הדרך הנכונה לחזק את עבודת הכנסת היא באמצעות שינוי שיטת הממשל ואגב כך, ניתן לשקול העברת חוק נורווגי רחב, מקיף ומאוזן אשר יעמיד לרשות ועדות הכנסת 120 חברי כנסת שמרצם יוקדש לקידום העבודה הפרלמנטרית והם יוכלו להתמקצע בנושאים הציבוריים השונים. מן הצד השני של המתרס, השרים יוכלו להשקיע את כל זמנם ומרצם בתפקידם המיניסטריאלי.

לקראת הבחירות לכנסת ביקשנו להעריך את רמת הדמוקרטיה הפנימית במפלגות באמצעות "מדד הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית". לתפיסתנו, לדמוקרטיה פנים רבות ומפלגות יכולות לבחור לאזן בין ממדיה השונים על פי השקפת עולמן ושיקול דעתן. לקיומה בתוך המפלגות יש כמובן חשיבות רבה. 

חוק המשילות המוגש לקריאה שנייה ושלישית הוא חוק מאוזן וטוב יותר מההצעות המקוריות. עם זאת יש עוד מקום לשיפור ויש לשאוף ליום שבו שיפור המשילות לא יובן כצעדים לחיזוק הממשלה בלבד, אלא כצעדים לחיזוק מכלול רכיבי הדמוקרטיה כך שכל אחד ימלא את חלקו במארג הדמוקרטי השלם.

ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת חידשה את הדיונים על הצעות "חוק המשילות", שעברו בקריאה ראשונה במליאת הכנסת לפני כחודשיים. לקראת הדיונים, להלן חוות דעתנו בנוגע לנוסחן הנוכחי של הצעות החוק. עמדתנו מבוססת על מחקר שנעשה במכון הישראלי לדמוקרטיה שמטרתו הייתה לברר, מתוך ניתוח הניסיון הישראלי והשוואה לדמוקרטיות אחרות - אילו תיקונים ראוי לבצע בשיטת הממשל בישראל.

לקראת דיון שיערך בוועדת חוקה, חוק ומשפט בהצעות החוק לתיקון שיטת הממשל, להלן עמדתנו בנוגע להצעות החוק שבנדון. נציין שעמדתנו מבוססת על מחקר שנעשה במכון הישראלי לדמוקרטיה שמטרתו הייתה לברר, מתוך ניתוח הניסיון הישראלי והשוואה לדמוקרטיות אחרות -- אילו תיקונים ראוי לבצע בשיטת הממשל בישראל. 

"חוק המשילות שאושר בשבוע שעבר בקריאה טרומית, הקובע כי יש צורך ברוב של 65 ח"כים לאי-אמון, יחזיר אותנו לימים אפלים. כיצד ממשלה הנתמכת בידי 56 חברי כנסת ושיש לה 64 מתנגדים תוכל למשול??" ד"ר אריק כרמון ופרופ' גידי רהט באיתות אזהרה. איך אפשר בכל זאת לסייע לממשלה למשול? 

הצעת "חוק המשילות", שהוגשה על ידי חברי כנסת מסיעת הליכוד ביתנו ואושרה השבוע על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, כוללת כמה רכיבים, חלקם מצוינים, חלקם טובים וחלקם בעייתיים. בכל מקרה, יש לשבחה על מה שאין בה. אין בה לשמחתנו ערעור יסודי ומסוכן על המשטר הפרלמנטרי באמצעות הצעת שיטה נשיאותית או שעטנז מסוג הבחירה הישירה לראש הממשלה. יש לשבח גם את עצם העיסוק בתיקון שיטת הממשל.

לקראת הבחירות, צוות בראשות פרופ' גידי רהט מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בהשתתפות החוקרים אסף שפירא ומיכאל פיליפוב פיתח את "מדד הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית", המאפשר להעריך את רמת הדמוקרטיה הפנימית במפלגות בישראל. 

כידוע, השלב המקדים של הבחירות הכלליות לכנסת ולראשות הממשלה הוא שלב הבחירות הפנים-מפלגתיות, שבו מועמדי המפלגה לכנסת נבחרים ומדורגים. הבחירות הפנימיות נעשות בצורות מגוונות – החל בפריימריז (שבהם כלל חברי המפלגה בוחרים) וכלה בוועדה המסדרת (שבה ההנהגה המצומצמת של המפלגה קובעת את רשימת המועמדים ואת סדר שיבוצם ברשימה). בחירת המועמדים אינה זוכה למידת החשיפה הציבורית והמחקר האקדמי שהבחירות הכלליות זוכות להם; עם זאת חשיבותה גדולה ביותר בשל השפעתה על התהליך הדמוקרטי ועל ניקיון הכפיים של מועמדי המפלגות לכנסת. לשם בחינת נושא זה ריאיינו את ד"ר גדעון רהט, אשר חוקר את השיטות לבחירת המועמדים במפלגות.