תהילה גאדו

בעקבות השתנותה של הקהילה החרדית בישראל מתהווה בה זרם של חרדיות מודרנית, השונה מהחרדיות הקלאסית. במאמר זה תוצג החרדיות המודרנית כמפוצלת לשני זרמים כפי שתוארו בארבעה כתבים של הוגים-חוקרים. זרם אחד הוא של המקיימים אורח חיים מודרני פרקטי מתוך רצון לשפר את רמת חייהם, והזרם השני הוא אידיאולוגי, העושה שימוש בכלים מודרניים למטרות אינטלקטואליות ודתיות.

המלחמה, כשעת משבר, מעצימה מבנים ותהליכים חברתיים בתוך הקהילה החרדית. בעוד המנהיגות הרבנית החרדית הקלאסית מנחה את הקהילה לפעולות דתיות כדרך להתמודד עם המצב, במלחמת "חרבות ברזל" התוודענו למודל חדש של תגובה למשבר על ידי ההנהגה הרבנית החרדית החדשה. כיצד נראה מודל זה? מה הוא משקף ביחס לזרמים החרדיים החדשים ומהם עקרונותיו?

ניתוח שנערך מיד לאחר האסון העלה תגובות מגוונות שכללו הבעת אבל וצער, חרדה או חשש וכן חיפוש סיבה דתית או רוחנית להתרחשותו. התברר שבעתות משבר התאחדה הקהילה סביב עצמה והגדרתה העצמית התחזקה, למרות גודלה ושונותה.

רק 4% מסעיפי ההסכם מתייחסים לצורכי הנשים, שמשאיר בחוץ סוגיות קריטיות כהעלאת המודעות לסרטן השד, מניעת הפליה עדתית במערכת החינוך או מניעת סרבנות גט.