מינוי שופטים

קשר ישיר עובר בין הלחץ של השר לביטחון פנים על מפקד מחוז ירושלים, לבין כוונתה של ח"כ אסנת מארק לפעול לבחירת שופטים בעלי תפיסת עולם ימנית שמרנית ברוח הליכוד. מדובר במתקפה משולבת על האופי הממלכתי של השירות הציבורי ושל הרשות השופטת, אשר נועדה להביא לפוליטיזציה של שניהם

ההסכם הקואליציוני, הכולל סעיף המבטל את ייצוג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים, מהווה הפרה של נוהג חוקתי שנועד לשמור על האופי הממלכתי של הוועדה לבחירת שופטים, על עקרון אי תלות השופטים, על שיתוף המיעוט בהליכי קבלת החלטות ועל עקרון הייצוג היחסי

ההסכם שנערך בין הליכוד לכחול לבן לביטול ייצוג האופוזיציה הפרלמנטרית בוועדה לבחירת שופטים, הוא הפרה של נוהג חוקתי שנועד לשמור על האופי הממלכתי של הוועדה, על עקרון אי-תלות השופטים, על שיתוף המיעוט בהליכי קבלת החלטות ועל עקרון הייצוג היחסי. בהסכם זה יש פגיעה באיזונים ובבלמים של הדמוקרטיה הישראלית, והוא אף למיטב הבנתנו בלתי חוקי

ההסכם הקואליציוני מבטא בעיקר החלשה שיטתית של האופוזציה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הפרת הנוהג שהשתרש בשנות ה-90, לפיו בוועדה לבחירת שופטים יהיה נציג מהקואליציה ואחד מהאופוזציה. אם חברי הקואליציה אינם מסוגלים לכבד את האופוזיציה מכוח מנהג, יש לקבע את המנהג הזה בחוק

הרכב הוועדה לבחירות שופטים כולל, בין היתר, שני חברי כנסת שהכנסת בוחרת. מזה כ-25 שנים, התקבע נוהג לפיו לפחות חבר ועדה אחד נבחר מסיעות האופוזיציה, אולם יש צורך בעיגונו במסגרת חוק יסוד: השפיטה

הממוצע הכולל של תקופת הכהונה של שופטי בית המשפט העליון מאז הקמתו עומד על 12.4 שנים. יש הטוענים כי הגבלת כהונת השופטים, כפי שמקובל בבתי המשפט לחוקה באירופה, תמתן את הפגיעה הנטענת של הביקורת השיפוטית בעקרון ההכרעה הדמוקרטית, אך האם הדבר באמת הכרחי?

הרכב הוועדה למינוי שופטים מבטיח שהשיקולים שינחו את חברי הוועדה בתהליך המינוי יהיו מקצועיים ככל האפשר. שינוי ההרכב עלול להכניס לתמונה גם שיקולים פוליטיים ולגרור אותנו אחורה, בעוד מדינות רבות דווקא שואפות להגביר את מעורבות השופטים בתהליך המינוי כדי למנוע פוליטיזציה

זוהי לא הפעם הראשונה בה עולה הרעיון להנהיג הליכי שימוע בכנסת למועמדים לבית המשפט העליון, אך זו עלולה להיות פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובעצמאות השופטים, כמו גם שיטה שלא בהכרח מותאמת לאקלים הישראלי

בזמן שעוד ועוד מדינות בעולם נעות לעבר השיטה הישראלית בכל הקשור למינוי שופטים, דווקא שרת המשפטים שקד מבקשת להתרחק ממנה. השיטה, שמטרתה הוצאת המינוי מידיים פוליטיות, היא מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית – ועל כן יש לשמור עליה

שרת המשפטים, שמכהנת גם כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, מתהדרת בכך שהביאה לגיוון בתמהיל השופטים מחד, ולמינוי שופטים בעלי השקפת עולם ימנית רבים יותר. טענתה זו צובעת את בחירת השופטים בפוליטיזציה חמורה ומסכנת את אמון הציבור במערכת המשפט

כוונתה של השרה שקד להנהיג שימוע למועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדה פוליטית עלולה למנוע ממועמדים ראויים להכניס עצמם לקלחת הזו, לאלץ אותם להתאים את תשובותיהם לעמדותיהם של החברים בה ואולי אף לפסוק על פיהן בעתיד, ותפגע קשות באמון הציבור ברשות השופטת

במכון הישראלי לדמוקרטיה מגיבים לתכנית שהציגה הבוקר שרת המשפטים, איילת שקד, לרפורמה במערכת המשפט: "סותרת את עקרון הפרדת הרשויות המבוסס על איזונים ובלמים ותהפוך את השיטה הדמוקרטית לפורמלית בלבד, המקדשת כל רצון של הרוב"

לוועדה לבחירת שופטים יש מעמד מיוחד ורב-משמעות בשיטת המשפט בישראל. אם מבקשים לשנות את השיטה, יש לעשות זאת בזהירות רבה ועל דרך הצמצום, וזאת רק אם הנחיצות בשינוי ברורה ונדרשת

הסערה האחרונה במערכת המשפט אינה בהכרח מעידה על הכלל. שיטת מינוי השופטים בישראל, ובכללה הרכב הוועדה למינוי שופטים, מצליחים לשמור על מקצועיותם ועצמאותם של השופטים, ולהשאיר שיקולים פוליטיים מחוץ לדלתות הוועדה. על כן, המצב אינו דורש שינוי מקיף, אלא תיקונים קלים בלבד

לקראת מינוי שני שופטים לבית המשפט העליון, פגשנו בכנסת את ח"כ ועו"ד רויטל סויד (המחנה הציוני) וד"ר גיא לוריא לשיחה על השיטה שלנו בישראל לבחירת השופטים, עד כמה התהליך פוליטי, האם כס השפיטה מספיק מגוון מבחינת מגזרים ומגדר ומה קורה בעולם.

בהנחיית: סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

לראשונה מזה שנים רבות אין לאופוזיציה בכנסת נציג בוועדה לבחירת שופטים. ההסדר שלפיו חברי הכנסת בוועדה ייבחרו בבחירות חשאיות נועד למתן את כוחן של הקואליציה והממשלה בוועדה ולמנוע פוליטיזציה בתהליך המינוי. בשנה האחרונה נותרה הוועדה ללא ייצוג אופוזיציוני, ויש לעצור זאת באמצעות עיגון חקיקתי של נציגות אופוזיציונית בוועדה

בתקופה הקרובה תעמוד הוועדה לבחירת שופטים לפני הצורך לבחור שני שופטים חדשים לבית המשפט העליון. מי שעוסק בשאלה אם רצוי לבחור שופט שמרן או אקטיביסט מחמיץ את הסוגיה החשובה באמת. היום מכהן בבית המשפט העליון שופט ערבי אחד

על בית המשפט העליון בישראל מוטל הנטל הכבד של עמידה מול השררה בתנאים לא פשוטים. עליו להגן על זכויות האדם והמיעוט בישראל כנגד רוב מזדמן בכנסת, כנגד מנגנון בירוקרטי דורסני, כנגד שאפתנות פוליטית פוגענית.

במאמר חדש שהתפרסם בכתב העת "משפט וממשל", עוסק גיא לוריא במחסור בשופטים ערבים בבתי המשפט בישראל (כ-7.7% בלבד). במאמר הוא מצביע באמצעות דוגמא היסטורית על הדרכים לקדם את עקרון השיקוף החברתי ברשות השופטת ולהביא למינוי יותר שופטים מן המיעוט הערבי.

הצעת החוק לשינוי בחירת הנציגים לוועדה לבחירת שופטים מהווה שינוי של כללי המשחק בצורה דרמטית. שינוי כזה חייב להיעשות לפני הבחירות בלשכה ולא אחריהן.

הוועדה למינוי שופטים נמצאת על סדר היום הציבורי זה שנים אחדות. מה תפקידה של הוועדה? מהם יחסי הכוחות בה? באילו עניינים מבקרים אותה? והאם אפשר אחרת או מה נהוג במדינות אחרות?

בית המשפט העליון הפך בדור האחרון למוקד עליה לרגל לכל מי שרוצה להטיח בו תלונות והאשמות. התקשורת, הכנסת, הממשלה והאקדמיה. סקטורים שונים בחברה הישראלית רואים בפסיקות הליברליות שלו סכנה לצביון הדתי-לאומי של מדינת ישראל, ומתיחות זו עלולה להתרגם לסכנה לבית המשפט העליון. על רקע זה, מינוייה האחרונים של שקד, שטיין וגרוסקופף, לתפקיד שופטים בבית המפשט העליון - הם בשורה מצוינת 

יש שופטים בישראל? ברור. ומי בוחר אותם? הוועדה לבחירת שופטים. כיום, בוועדה לוקחים חלק שלושה שופטים, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין. בכדי לבחור שופט נדרש רוב של 7 מתוך 9 חברים בוועדה- זכות וטו לפוליטיקאים ולשופטים

בדיונים שנערכו בתקופה האחרונה על "שיטת הסניוריטי" למינוי נשיא בית המשפט העליון (קרי, מינוי אוטומטי לפי ותק), נזנח נושא חשוב אחד: בשיטת המשפט הישראלית אין לרשות השופטת עצמאות מוסדית בענייני מינהל שיפוטי

עד שנות התשעים של המאה עשרים, מספר השופטים הערבים בישראל היה חד-ספרתי ולא היו פרקליטים ערבים בפרקליטות המדינה. כיום יש למעלה מחמישים שופטים וכשישים פרקליטים. המאמר סוקר את שורשי היעדר הגיוון במוסדות אלה ומתאר כיצד התחולל השינוי.

האינפלציה ביוזמות חקיקה לשינויים בבימ"ש העליון גורמות לכרסום ברוחם העצמאית של השופטים