מבצע

מסע אל האחווה

מהי משמעותה הכלכלית של האחווה היהודית — פילנתרופיה או חלוקה מחדש של העושר בחברה? האם האחווה היהודית תומכת בסולידריות הישראלית או חותרת תחתיה? ומה יהיה מקומם של נוכרים אזרחי ישראל במרחב ציבורי שהמכנה המשותף הבולט בו יהיה אחווה יהודית? שאלות אלו ואחרות נידונות במאמרי האסופה בידי הוגים מתחומי דעת מגוונים.

החברה הישראלית שברירית למראה, מלוּוה בתחושה עצמית של קיום התלוי על בלימה, חרדתו של הניצב על שפת התהום. אחד מתסמיניה של החרדתיות הישראלית הוא הפיכת כל ויכוח פנימי לאיום קיומי. היריב לעולם מתויג כימין קיצוני או כשמאל סהרורי, כקנאי דתי או כעמלק מודרני. האויב הגדול ביותר שלנו, איום מספר אחת, מקורו בשקיעתה, האמיתית או המדומיינת, של האחווה היהודית.

אסופת מאמרים זו מבקשת לתרום להשבת עטרת האחווה ליושנה, למקמה מחדש במרכז השיח הציבורי ולהופכה לגורם בעל משקל בעיצוב חיינו המשותפים. היא עושה זאת באמצעות התחקות על שורשיה של האחווה היהודית, בנגיעה מרפאת בעצביה החשופים והדלוקים של הסולידריות הישראלית, בחשבון נפששפניו מוסבות אל העבר אך גם צופות פני עתיד. היכולת לדלות מתוך מעייני האחווה היהודית ולשחזרה במרחב הישראלי היא מפתח להישרדותה של החברה הישראלית, לשגשוגה ולהצלחתה.

שיח האחווה נתפס לעתים כשמאלץ מיוזע, הנוטה לטאטא בעיות אמיתיות אל מתחת לשטיח, לעגל פינות ולהשרות תחושה מזויפת של חיים בצוותא. כביכול ניתן בלחש קסמים של "אהבת ישראל" לרפא מצוקות אמת. לא לכך כוונתנו. החייאתה של האחווה היא אתגר מורכב. היא מחייבת ראייה לא פשטנית ומתן תשומת לב לשונה, למגוּון, לקונפליקטואלי. בכוחה של האחווה לאתגר סוגיות מרכזיות המנסרות בחלל האוויר הישראלי. היא רלוונטית לסוגיות כגון כלכלה ציבורית, צדק חלוקתי, אחריות חברתית, דמותה של מערכת החינוך, יחסי ימין ושמאל, מוסדות המשפט והשפה העברית.

מהי משמעותה הכלכלית של האחווה היהודית — פילנתרופיה או חלוקה מחדש של העושר בחברה? האם האחווה היהודית תומכת בסולידריות הישראלית או חותרת תחתיה? ומה יהיה מקומם של נוכרים אזרחי ישראל במרחב ציבורי שהמכנה המשותף הבולט בו יהיה אחווה יהודית? שאלות אלו ואחרות נידונות במאמרי האסופה בידי הוגים מתחומי דעת מגוונים: משפטים, פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, רבנות, פוליטיקה, חינוך ובלשנות.

פרופ' מיכל אלברשטין, פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן וראש התכנית ללימודי ניהול ויישוב סכסוכים ומשא ומתן.

עו"ד יובל אלבשן, סופר ופעיל חברתי. דיקן הפיתוח החברתי בקריה האקדמית אונו ומרצה בכיר למשפטים.

פרופ' רחל אליאור, פרופסור למחשבת ישראל ולמיסטיקה יהודית. מופקדת הקתדרה ע"ש ג'ון וגולדה כהן לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרבנית עו"ד מיכל טיקוצ'ינסקי, ראשת בית המדרש לנשים בבית מורשה בירושלים.

הרב ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג. מרצה במכללת הרצוג בתכנית לפסיכולוגיה יהודית, בבית מורשה בירושלים ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ' אסא כשר, פרופסור אמריטוס לפילוסופיה ופרופסור אמריטוס מהקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה ע"ש לאורה שוורץ־קיפ באוניברסיטת תל אביב.

הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות.

ד"ר אביטל מרגלית, מרצה בכירה בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר.

הרב ירמי סטביסקי, מנהל תיכון הימלפרב בירושלים.

ד"ר בנימין פורת, ראש המכון לחקר המשפט העברי ע"ש ישראל מץשליד הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.

מוקי צור, חוקר ומחנך.

רוביק רוזנטל, עיתונאי וסופר. מומחה לשפה העברית.

פרופ' רונלד שארפ, פרופסור לאנגלית בקולג' וסאר למדעי הרוח שבמדינת ניו יורק.

פרופ' אבי שגיא, פרופסור לפילוסופיה ומייסד התכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר־אילן. עמית מחקר בכיר במכון הרטמן בירושלים.

פרופ' ידידיה צ' שטרן, פרופסור למשפטים באוניברסיטת בר־אילן וסגן נשיאלמחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.

יאיר שלג, עיתונאי וחוקר. עמית מחקר במכון הישראלילדמוקרטיה.

יוסי שריד, עיתונאי, פובליציסט, סופר ומשורר. לשעבר שר וחבר כנסת.

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול וחבר בארגון רבני צהר ובפורום תקנה. סופר ופעיל חברתי. דיקן הפיתוח החברתי בקריה האקדמית אונו ומרצה בכיר למשפטים.