מאמר דעה

מעורבות היתר בהשכלה הגבוהה

| מאת:

פרופ' חנוך דגן פונה לשר החינוך בנט ומזהיר אותו ממעורבות יתר במערכת ההשכלה הגבוהה, מעורבות שעלולה לדכא את התפתחותה של החשיבה הביקורתית בלימודים האקדמיים.

מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית היא מפוארת ועתירת-הישגים; לא בכדי, היא גם זוכה להקצאה של ממון רב מקופת המדינה. כול הקצאת משאבים ציבורית בהיקף כזה מחייבת אותנו לחתור לכך שהשימוש בהם משיג את תכליותיו. לכאורה, עולה מכך הצורך להכפיף באופן מהודק ככול האפשר את המערכת לנבחרי הציבור. אלא שהבנת התכליות הבסיסיות של מערכת ההשכלה הגבוהה מלמדת שזוהי מסקנה נמהרת ומסוכנת. פיקוח ובקרה ציבוריים הם חשובים כמובן; ראוי, לשם דוגמא, לשפר מאוד את שקיפות המערכת, להסדיר את הטיפול בשדלנות (לוביזם) של גורמים מעוניינים, ולנקוט בהליכים של שיתוף הציבור בהחלטות עקרוניות, הנוגעות להתוויית מדיניות ההשכלה הגבוהה ובקביעת סדרי העדיפויות שלה. ראוי גם שבמועצה להשכלה גבוהה יישבו נציגים של הפריפריה ושל המיעוטים בישראל, כמו גם אנשי רוח, כלכלה וממשל. אבל בניגוד למה שנראה היום כתזה השולטת, רק אם נשמור את העצמאות של ההשכלה הגבוהה מהדרג הפוליטי היא תוכל לתרום את תרומותיה הקריטיות לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה בישראל.

הנכונות המתמדת לבחון רעיונות חדשים ובלתי-מקובלים ולאתגר את המובן מאליו היא תנאי הכרחי למצוינות אקדמית. חיפוש ביקורתי אחר האמת תוך נכונות לאתגר הנחות יסוד של תחומי דעת קיימים הוא המפתח לתרומתה של ההשכלה הגבוהה לחברה ולכלכלה, בפרט בעידן כלכלת-הידע. מידת היצירתיות והחדשנות של ההשכלה הגבוהה, כמו גם איכות תפקודה כמקור סמכות עצמאי וכיצרן של ידע ושל תשתיות עיוניות, מהווים מנופים למצוינות מדעית, תרבותית ופרופסיונלית בחברה ולהכשרת כוח אדם משכיל ומקצועי לשוק העבודה. כול אלה מותנים בהעמדת המערכת כולה על ערכים של מצוינות, הנמדדת באמות מידה של מקצוענות אקדמית. כדי שזה יקרה יש להבטיח את עצמאותם של החוקרים, מוסדות ההשכלה הגבוהה, והמערכת כולה.

זאת ועוד, למערכת ההשכלה הגבוהה גם תרומה חשובה לדמוקרטיה. הייעוד הדמוקרטי של ההשכלה הגבוהה הוא כפול. ראשית, האידאל האקדמי של עיון ביקורתי חסר-פניות מהווה תשתית חשובה לאוטונומיה מחשבתית של האזרחים בחברה דמוקרטית. חינוך אקדמי יוצר, במילים אחרות, עוגן של אוריינות דמוקרטית – התמצאות במרחב של התרבות הדמוקרטית. שנית, מחקר אקדמי עצמאי מהווה גם מקור מרכזי של ידע מקצועי חסר-פניות שהוא אמצעי חשוב לכינון כשירות דמוקרטית של אזרחים ושל נושאי תפקידים בחברת ההמונים המודרנית, הנדרשים להתמודד בעין ביקורתית עם הצפת המידע המורעף עליהם מכיוונים שונים.

גם התכליות האחרות של ההשכלה הגבוהה, שלכאורה מטות את הכף לכיוון השני, אינן מצדיקות את הכפפתה לדרג הפוליטי. אין חולק, כי תמיכת המדינה בהשכלה הגבוהה מוצדקת גם בזכות תרומותיה החשובות בהפצת הידע והנגשתו לאוכלוסיות רחבות, ובפרט לאוכלוסיות מקופחות, ובקידום מחקר לצרכים מקומיים והנוגע להיבטים מקומיים. אבל אין סיבה להניח שמיטב אנשי האקדמיה בישראל מבינים פחות את צורכי החברה ארוכי הטווח או רגישים להם פחות מאישים פוליטיים או מי שנתונים להשפעתם. ניתן, עם זאת, לחזק את הלגיטימציה הציבורית של ההשכלה הגבוהה ולהבטיח את תפקודה המיטבי בהקשרים אלה באמצעות שילובם במועצה להשכלה גבוהה גם של אישי ציבור א-פוליטיים שיש להם רגישות מיוחדת לפריפריה ולקבוצות אוכלוסייה מוחלשות וכאלה היכולים להעשיר את קביעת המדיניות בממדים של תובנות כלכליות ותרבותיות. כלומר, ניתן וראוי לאמץ בהקשר זה הסדרים נקודתיים שיבטיחו ראיה חברתית ומערכתית רחבה מבלי לגרוע מעצמאות ההשכלה הגבוהה או לחשוף אותה לפוליטיזציה.

אכן, שמירה על עצמאות מערכת ההשכלה הגבוהה איננה נגזרת רק מהייעוד האוניברסאלי שלה של קידום הידע האנושי בחיפוש ביקורתי אחר האמת. היא מהווה גם ציווי של ריסון-עצמי של כול חברה המעוניינת למצות את התרומה החברתית הייחודית של ההשכלה הגבוהה; תועלות מרכזיות של ההשכלה הגבוהה למדינת ישראל מותנות בעצמאותה ולא יושגו – או למצער, לא יושגו באופן המיטבי – אם עצמאות זו תיפגע. ציווי העצמאות נגזר גם מאופיין ארוך-הטווח של פעילויות מערכת ההשכלה הגבוהה ומהתנובה ארוכת-הטווח של החלטות ראויות בה. אלה מחייבים קביעת יעדים ארוכי-טווח והתוויית מדיניות ארוכת-טווח. מבנה שיבטיח מבט ארוך-טווח כזה – הרבה מעבר לתקופת כהונה פוליטית אחת של ארבע שנים – מחייב מידה משמעותית של בידוד המערכת מן השלטון.

מדאיגות במיוחד בהקשר זה פעולותיו של שר החינוך נפתלי בנט שהספיק בחודשים האחרונים להדיח את סגנית יו"ר המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) פרופ' חגית מסר ירון, ולמנות – בניגוד להמלצת הוועדה להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה – יו"ר חדשה לוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) וסגנית יו"ר חדשה למל"ג בלי להקים וועדות איתור מקצועיות. השר בנט, שהיה יזם היי טק בעבר, מבין בוודאי שלעיתים קידום האינטרס הציבורי מחייב דווקא הפחתה, ולא העמקה, של מעורבות השלטון ושהמסקנה הזו נכונה בפרט בהקשרים בהם מתחייבת מקצוענות, חדשנות ו"חשיבה מחוץ לקופסא". זהו בדיוק המקרה של מערכת ההשכלה הגבוהה העומד לפתחו של השר. על כן, על בנט "לחשב מסלול מחדש" ולפעול להגנה על עצמאותה של מערכת ההשכלה הגבוהה ולעיגון אי-תלותה בפוליטיקה. אם ינהג כך, ישאיר השר, גם אם תקופת כהונתו תהיה קצרה כשל קודמיו כנהוג במקומותינו, מורשת חשובה, ערכית וממלכתית שתשרת את האינטרסים של מדינת ישראל עוד שנים רבות.

המאמר פורסם לראשונה בגיליון מיוחד על ההשכלה הגבוהה של העיתון "מקור ראשון"