מאמר מערכת: סיכום העשור הראשון של שנות האלפיים בפוליטיקה הישראלית

| מאת:

העשור הראשון של המאה ה-21 מגיע לקצו. בזירה הפוליטית הישראלית היה עשור זה מלא תמורות ושינויים, וסקירה של האירועים מגלה שפע של אירועים ביטחוניים - נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בלבנון (2000), פריצת אינתיפאדת אל-אקצא (2000), מבצע חומת מגן (2002), מלחמת לבנון השנייה (2006), יישום תכנית ההתנתקות (2005) ומלחמת עזה (2008); וכמה משברים כלכליים - בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה (2000), משבר ההיי-טק העולמי (2002) והמשבר הכלכלי העולמי (2008). המצב הביטחוני והכלכלי הרעועים החזירו את הבכורה לפוליטיקה, שכבר זכתה לכינוי "הפוליטיקה הישנה" - זו שעוסקת בתחומים קיומיים כמו כלכלה וביטחון. בשנות התשעים של המאה הקודמת היה נדמה כי בישראל מתחילה לצמוח "פוליטיקה חדשה" שמעייניה נתונים לנושאים שקשורים לאיכות חיים ולסגנון חיים (איכות הסביבה, שוויון וזכויות אדם), ואולם במהלך העשור האחרון נדחקה פוליטיקה חדשה זו מחוץ לסדר היום הפוליטי המרכזי.

העשור הראשון של המאה ה-21 מגיע לקצו. בזירה הפוליטית הישראלית היה עשור זה מלא תמורות ושינויים, וסקירה של האירועים מגלה שפע של אירועים ביטחוניים - נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בלבנון (2000), פריצת אינתיפאדת אל-אקצא (2000), מבצע חומת מגן (2002), מלחמת לבנון השנייה (2006), יישום תכנית ההתנתקות (2005) ומלחמת עזה (2008); וכמה משברים כלכליים - בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה (2000), משבר ההיי-טק העולמי (2002) והמשבר הכלכלי העולמי (2008). המצב הביטחוני והכלכלי הרעועים החזירו את הבכורה לפוליטיקה, שכבר זכתה לכינוי "הפוליטיקה הישנה" - זו שעוסקת בתחומים קיומיים כמו כלכלה וביטחון. בשנות התשעים של המאה הקודמת היה נדמה כי בישראל מתחילה לצמוח "פוליטיקה חדשה" שמעייניה נתונים לנושאים שקשורים לאיכות חיים ולסגנון חיים (איכות הסביבה, שוויון וזכויות אדם), ואולם במהלך העשור האחרון נדחקה פוליטיקה חדשה זו מחוץ לסדר היום הפוליטי המרכזי.

המוסדות הפוליטיים נאלצו להתמודד עם אתגרים קיומיים, ואופן התמודדותם עם אתגרים אלה, כמו שהוא נתפס בציבור, השפיע על רמת האמון של האזרחים בהם. מדד האמון במוסדות הפוליטיים משקף את רמת הלגיטימציה שלה זוכה השלטון ויכול להעיד על צמיחתן של מגמות של אנטי-פוליטיקה בקרב הציבור. המאמר "אמון הציבור הישראלי במוסדות השלטון בעשור האחרון" סוקר את השינויים באמון הציבור במוסדות הפוליטיים השונים. המגמה הכללית המצטיירת היא ירידה באמון במוסדות בכלל, ובמוסדות הנבחרים בפרט.

בתקופה זו גם המערכת הפוליטית שינתה פניה. בראשית העשור הוחלף חוק יסוד: הממשלה והגיעה לקצה הרפתקת הבחירה הישירה, שהותירה את רישומיה בדיוקנה של המערכת הפוליטית ובעיקר פגעה בכוחן ובמעמדן של המפלגות הגדולות. למן שנת 2001 נקראו אזרחי ישראל ארבע פעמים להצביע בבחירות: פעם לראשות הממשלה ושלוש פעמים לכנסת. המאמר "עשור של בחירות" סוקר את ארבע מערכות הבחירות ומצביע על מגמות אלקטורליות בולטות, בין היתר ירידה בשיעור ההשתתפות ושינויים בשיטות הבחירות של המועמדים במפלגות.

במקביל לריבוי מערכות הבחירות ניכר שינוי גם במפת המפלגות. המאמר "מערכת המפלגות הישראלית, 2009-2000" סוקר את השינויים שחלו במפת המפלגות ומצביע על המעבר ממערכת מפלגתית דו-גושית למערכת מפלגתית שטיבה עדיין לא ברור. תהליך זה התרחש עם הופעתה של מפלגת "קדימה" וכן בעקבות היחלשות כוחן של המפלגות הגדולות, הצטמקותן של מפלגות השמאל הציוני, והיחלשות הביטוי הפוליטי של הציונות הדתית ועולי ברית המועצות לשעבר.

ריבוי האירועים הביטחוניים לא השאיר מקום להשתלבותם של נושאים אזרחיים בסדר היום הפוליטי, ואתגרים קשים כמו התמודדות עם מעגל העוני המתרחב והאי-שוויון המחריף נדחקו לשוליים. אמנם ב-2006, עם בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה, עלו נושאים חברתיים לראש סדר היום, אך מיד לאחר הבחירות, כשעמיר פרץ לקח עליו את תיק הביטחון, היה זה בבחינת אות שענייני החברה והכלכלה שוב פינו את מקומם לדאגות הביטחון. המאמר "חוצים את הקווים: עוני ואי-שוויון בישראל" מתמקד דווקא ב"חצר האחורית" של סדר היום הפוליטי. המאמר סוקר את השינויים שחלו במדדי האי-שוויון ואת הגידול המספר העניים בישראל. הנתונים מגלים מצב מדאיג: ישראל עומדת בראש הדירוג של שיעור העוני במדינות המפותחות, וכל משפחה חמישית בה מצויה מתחת לקו העוני.

המאמרים בגיליון זה מצביעים על שינויים רבים שהתחוללו בזמן קצר בפוליטיקה ובחברה. סימנים אלה מעידים על אי-יציבות של המערכת הפוליטית ועל התדרדרות במצבה החברתי-כלכלי של ישראל בהשוואה למדינות המערב, אבל הם גם עדות לחיוניותן של הפוליטיקה והחברה ומשקפים את ניסיונה של המערכת הפוליטית להסתגל לאירועים המקומיים ולשינויים הגלובליים המתרחשים.