הממשלה ה-35

אחרי שני סיבובי בחירות קודמים שלא הוליכו להקמת ממשלה, תוצאות הבחירות לכנסת ה-23 (2 במרץ 2020) היו פעם נוספת לא החלטיות. הליכוד זכה במספר הקולות הרב ביותר (36 מנדטים) אך "הבלוק" של תומכי נתניהו גרף 58 מנדטים בלבד. גוש המפלגות שהתנגדו לממשלה בראשות נתניהו מנה אמנם 62 מנדטים, אך הפערים האידיאולוגיים הניכרים בין המפלגות שהשתייכו אליו מנע הלכה למעשה שיתוף פעולה שיוביל להקמת ממשלה. כעשרה ימים לאחר שנשיא המדינה הטיל עליו להרכיב ממשלה, הכריז יו"ר כחול לבן בני גנץ על כוונתו לפתוח במשא ומתן להקמת ממשלת אחדות עם הליכוד בראשות נתניהו. צעד זה הביא להתפרקות סיעת כחול לבן. ב-20 באפריל נחתם הסכם קואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, וב-17 במאי הושבעה הממשלה החדשה.

הממשלה הנוכחית, הממשלה ה-35, ממשלת נתניהו-גנץ או "ממשלת החילופים" – הינה ייחודית במובנים רבים. היא מתבססת על עיקרון פריטטי בין-גושי ועל מנגנון רוטציה בתפקיד ראש הממשלה, מנגנון שבמסגרתו נוסד תפקיד חוקתי חדש: ראש ממשלה חליפי. על אף שהקואליציה שהממשלה מתבססת עליה אינה רחבה באופן יוצא דופן, הממשלה מנתה עם השבעתה לא פחות מ-34 שרים, שיא של כל הזמנים.

הממשלה נשענה בעת השבעתה על קואליציה של שני "גושים" ושבע סיעות. ב"גוש הליכוד" היו חברות הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, גשר ורפי פרץ. ב"גוש כחול לבן" היו חברות כחול לבן, מפלגת העבודה, ודרך ארץ. יחדיו העניקו שבע סיעות אלה תמיכה של 73 חברי כנסת לממשלה. 

הרכב הקואליציה