ח"כ ניר ברקת, הליכוד: "אני מאמין גדול בתפיסה ביזורית - היום הממשלה עובדת בתפיסה ריכוזית. ביזור יכול להביא תוצאות יותר טובות מאשר היום. בניהול נכון, בלהגן על אנשים ברמת סיכון גבוהה אפשר לייצר מרחב תמרון מאוד גדול ולהשאיר את המסחר והחינוך פתוח. אני רוצה לראות את הממשלה משנה כיוון ונשענת על השלטון המקומי. התפיסה שלי היא משולבת - על פי מודל "ישראל צומחת" - נשען על שיתוף פעולה אזורי בתחום הכלכלי ולכן יש חשיבות לייצר רמת אמצע בין השלטון המקומי לשלטון הכלכלי.
יש פערים שאני רואה שהם קריטיים להצלחה שלנו, וזה טיפול במיקרו לאלפי אנשים שמחפשים פרנסה טובה ועשרות אלפי עסקים שצריכים סיוע. הפער הראשון - סיוע ישיר לעסקים שאם הם לא יקבלו את מנת הסיוע הם לא ישרדו את המשבר ואנחנו חייבים להציל אותם. נתנו מעט מדי מאוחר מדי ונתנו לעסקים תחושה שהם לא חלק מהמדינה. צריך לתת בין 10- 15 מיליארד שקל שהם השקעה לטווח ארוך, זה יחזיר את עצמו בריבית. שנית, החלת נכון להיום לא מעודד אנשים לחזור למעגל התעסוקה אלא לבטלנות. חייבים להחזיר את כספי החלת לאנשים שצריכים אותה וצריכים לחזור למודל הגרמני ולעודד תפוקה. השלישי, שהוא ההמחדל הגדול ביותר - ביציאה מהקורונה יש מעל 100 אלף מובטלים שרוצים לעבוד, אבל אינם מוכשרים, וצריך להיערך להכשרות בהיקפים גדולים. נכון להיום לצערי קורה בדיוק הפוך. במריבות אגו בין משרד הרווחה למשרד הכלכלה זה נופל. צריך להעביר את האחריות לעסקים עצמם ולא להשאיר את זה בידי המדינה".
ברקת הוסיף, כי "הממשלה משותקת והיא צריכה לשנות כיוון - אין ברירה. יש מאות אלפי אנשים שמחפשים פרנסה ויש להניע מהלך כלכלי שירכוש חזרה את אמון הציבור. הגידול שאנחנו רואים של בנט וסער זה לא בזכותם אלא בגלל שהממשלה לא עושה את עבודתה. אם לא יחול שינוי בהתנהלות הממשלה, ואם לא נתעסק בדברים החשובים באמת, שלטון הליכוד נמצא בסיכון אמיתי. רק אם נתמקד ונעשה את הדברים הנכונים, ואנחנו מסוגלים לכך – נוכל להמשיך לשלוט במדינה".

מרדכי כהן, מנכ"ל משרד הפנים: "אין היום חולק שישראל היא ריכוזית והריכוזיות הזו גורמת לנזק חמור בתפקוד הכולל של המערכות הציבוריות. אם הדיון שאנחנו מקיימים היום היה מתקיים לפני 20 שנה לא היה קשב, כי השלטון המקומי היה במשבר עמוק מאוד מבלי יכולת לשלם משכורות ושירותים חיוניים ובסיסיים. מאז, השלטון המקומי הוכיח פעם אחר פעם את האמינות שלו ואת יכולות הביצוע שלו והקרבה שלו לאזרח ועדיין אנחנו נמצאים במערכת ריכוזית מלאת בירוקרטיה, תת תפקוד וחלוקה אחרת של המחוזות, מה שמייצר תסבוכת אינסופית. הקורונה הוכיחה את חשיבות השלטון המקומי. כולם מסכימים לביזור - השאלה באיזה תנאים. במציאות הקיימת היום, לבזר בצורה "טיפשה" עם רשימת סמכויות יביא לטלטלה כי הרשויות המקומיות הן לא מקשה אחת. שנית, בחלק גדול מהרשויות המקומיות דמוקרטיה מקומית היא סוג של מס שפתיים. שלישית, ישנה סוגיית האיתנות הכלכלית של אותה רשות מקומית. לסיכום, לא יעלה על הדעת שנימצא במצב בו אנחנו בורחים מאחריות בלי לתת את הכלים כדי להתמודד עם אותם אתגרים. יש למצוא את הדרך לבזר סמכויות בלי לקחת סיכונים, כי מעבר סמכויות הוא כורח המציאות והוא יקרה בסוף. חשוב לייצר שינוי מבני שיאפשר חשיבה אזורית בישראל. אך לא ייתכן שנדבר על ביזור סמכויות ל-250 רשויות בלי אבחנה ביניהן".

חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות: "יש ניתוק טוטאלי בין הממשלה לשלטון המקומי. לא רק שלא הבינו את האירוע אלא ממשיכים בתפיסה המתנשאת. אני יודע לנהל את החינוך טוב יותר מכל אחד אחר. תעזבו אותנו בשקט. אני לא צריך לבוא לשום פקיד שהוא האחרון שמבין. הקורונה הבהירה שאנחנו יכולים לנהל את זה טוב יותר מהם. צריך להבין - אין משהו יותר מבוקר מהשלטון המקומי, הרבה יותר מבוקר מהממשלה. יש מעל ל-7 מנגנונים שבודקים אותנו. אנחנו לא צריכים לרוץ ולקבל אישור על כל דבר, לא מנהלים משבר ככה. אנחנו מתפללים לנס חנוכה - אולי יעבירו תקציב שבתוכו יש אוטונומיה בחינוך במקום ללכת למערכת בחירות נוספת. משרדי הממשלה צריכים להתעסק ברגולציה ולשחרר אותנו לעבוד. הניהול צריך להיות דיפרנציאלי והתקצוב צריך להיות הבסיס לכך".

אמיר לוי, מנכ"ל חברת התקשורת IBC, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר: "מאוד קשה לשבת בירושלים ולחשוב איפה התמרור יהיה, ולצפות שקו אחד יעבור בין הרשויות ושזה לא ייקח 23 שנים. זה חסר הגיון. ברשויות החזקות אין דילמה, הבעיה היא ברשויות החלשות יותר ובפערים. צריך מודל שיחבר את ישראל. צריך לאתר רשויות-על שהן יובילו. דמיינו רשות-על, שאמונה על קבלת ההחלטות ותאפשר סנכרון על אזורי וסיוע לרשויות המקומיות החלשות. לרשות החזקה יהיה את הסמכות לבנות כיתות ולקבל החלטות וזה הכיוון אליו אנחנו צריכים ללכת. הכל מתכנס לזה שיש הרבה שחקנים על המגרש וכל צד יצטרך לעשות צעדים שהוא לא אוהב, אם יוצאים למהלך אמיץ כל הקלפים צריכים להיות על השולחן".

ד"ר עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש: "אני חושבת שהמחשבה שיושב פקיד בכיר בירושלים ויודע להחליט בשבילי - איזה רחובות יסגרו ואילו תחנות - היא שגויה מיסודה. כל כיתה שאני מקבלת הוא צריך לאשר - זה ניהול שעבר מהעולם והוא מעכב מאוד. אנחנו לא כל שבועיים מאיימים בפרישה וללכת לבחירות. לי כראש ראשות יש פרספקטיבה אחרת לרשות כמו בית שמש שיש לה אתגרים בלי סוף. תנו לי את הכסף ואני אחליט אם אני צריכה גנים ציבוריים או לא. אי אפשר דמוקרטיה רק כשזה נוח. המחשבה שאפשר לקבל החלטות בירושלים על כל תחום ולתת לאנשי הרשות המקומית לעבוד במקצבים האלה היא בלתי נסבלת ולא מקדמת את העיר. בסוף האחריות על התושב היא שלי. מה שמעכב אותנו זה ההחלטות בירושלים. אני אחליט אם אני רוצה יותר קווי אוטובוס, יותר כיתות במקום מסוים או לא. ההתנהלות לא סבירה".

איימן סייף, פרויקטור הקורונה בחברה הערבית: "אני בעד העברת סמכויות לרשויות המקומיות. האתגר שלנו הוא הצורך במשאבים כלכליים כדי לחזק את השלטון המקומי הערבי, וזה מה שעשינו בעשור האחרון, אבל אנחנו לא מצליחים לעשות את קפיצת המדרגה. בנושא של פיתוח כלכלי אזורי, אני כתושב ערערה לא יכול לפתח את היישוב. צריך לערוך תכנית לכל האזור ולפתח מנוע צמיחה לכל האזור. עדיף להעביר מהשלטון הכללי לרמה המקומית וחלק מהסמכויות צריכות לעבור לרמה האזורית. למשל, בנושא של אכיפה בקורונה יש דברים שצריך לחזק ברמה המקומית וברמה האזורית. המצב בו החברה הערבית נמצאת היא בגלל מדיניות מעוותת של ממשלה לאורך עשורים. יש פער של קרוב ל-20 אלף שקל בין תלמידים יהודים לערבים לכל תלמיד. צריך לתקן את העיוותים האלה."