סיכום היום הראשון

  1. 2025

יום שלישי, 27 במאי 2025

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה:
"מדינה לא יכולה לפעול ביעילות בלי שירות ציבורי עצמאי, מקצועי ועתיר כישרונות. שרים שבאים לעבוד וקובעים יעדים, הפקידות היא זו שמסייעת להם להוציא לפועל. מי שלא יודע לעבוד או מנסה להשיג מטרות פסולות או בלתי חוקיות, מחפש את מי להאשים ובוחר לייבא מארה"ב את המונח 'דיפ סטייט'".

פרופ' סוזי נבות, סגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה:
"כלכלה חזקה אינה מתחילה בגרפים ובמדדים אלא מתחילה באמון – אמון הציבור שמוכן להשקיע, ליזום, לעבוד. והאמון - לא נולד מעצמו. הוא נשען על שתי רגליים יציבות: על שלטון החוק, שמציב כללים ברורים ושוויוניים, ועל מוסדות דמוקרטים חזקים ועצמאיים שמיישמים את הכללים ללא פחד וללא משוא פנים. זהו המשולש שמרכיב את היסוד האיתן של כל משק יציב: חוק, מוסדות ואמון ללא משוא פנים".

מושב המקרו: הכלכלה והחברה הישראלית – לאן?

פרופ' קרנית פלוג, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ולשעבר נגידת בנק ישראל:
"כשאנחנו רואים את התמונה הכלכלית המלאה, ברור שצריך לעשות שינוי באיזונים בין הרצון שלנו לשמור על משמעת פיסקלית ולחדש את המרחב הפיסקלי. מצד שני, אנחנו רוצים למנוע את הקריסה בהוצאות האזרחית ולמצוא איזון אחר שהוא שונה ממה שקיים לנוכח הכללים הפיסקליים הקיימים.
הציבור הנושא בנטל צריך להרגיש את השיפור בשירותים ולכן צריך להרחיב את השירותים האוניברסליים, הרבה פחות מגזריות ויותר התייחסות לכלל הציבור".

פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה; האוניברסיטה העברית בירושלים:
"איך הממשלה יכולה להתוות מדיניות אם אינה ממנה פקידים? להקרין רוח מלמעלה? הדרך היחידה - על ידי מינוי פקידים בכירים ליישם את המדיניות שלה. כללי המשחק השתנו ומשתנים במהירות עצומה אבל מהכיוון השני: הממשלה הקודמת מינתה רמטכ"ל אחרי שהפסידה בבחירות, לממשלה הזו אסור למנות אף אחד לא נציב, לא ראש שב"כ".

שי אהרונוביץ, מנהל ראשות המסים בישראל:
"נטל המס כבד כבר היום, בטח אחרי הצעדים שעשינו כמו העלאת המע"מ והקפאת המדרגות ל-3 שנים. כל אחד מרגיש את זה במשכורת שלו. את הכסף הגדול צריך לנסות להביא מהמקומות היותר בעייתים מבחינת אכיפת המס בישראל כמו ההון השחור שתמיד הוצג כמפלט להשלמה של חסר תקציבי אבל כעת נעשו  מהלכים שאכן נשאו פרי. בשנים האחרונות חברו שני דברים - הבנה של המחוקקים להילחם בכסף בשוק השחור ושיפור דרמטי במערכות הטכנולוגיות"

פרופ' (אמריטוס) מנואל טרכטנברג, אוני' ת"א: חבר סגל בכיר בקרן מנדל מנהיגות:
"יש כיום מצור אווירי על מדינת ישראל, מישהו שאל את השאלה: מה המשמעות הכלכלית לאורך זמן של הדבר הזה? יש היום חרם אקטיבי נגד אקדמיה בישראל, מישהו שואל מה המשמעות של זה? אנחנו לא רואי שחורות, אלא פשוט רואים. אם יש צורך בהעלאת מיסים, בצד של החרדים מה שצריך זה לחתוך את כל התמיכות המיוחדות שהולכות אליהם".

ד"ר איל חולתא, עמית מחקר ב-FDD; לשעבר היועץ לביטחון לאומי:
"ישראל מעולם לא נערכה למלחמות ארוכות, זה לא היה בתפיסת הביטחון ואנחנו במלחמה עצימה שעולה בחיי אדם ובכסף, והשאלה היא מה התועלת הנוספת מזה. מה שעוד יותר מטריד זה שסדרי העדיפויות שלנו ממשיכים לא לגעת באתגרים ביטחוניים גדולים כמו איראן ולא הפרוקסי שלה".

ח"כ מנסור עבאס, יור" רע"ם:
"הפשיעה בחברה הערבית לקראת שיא חדש ב-2025. מה זה קשור לכלכלה? השוק השחור: ארגוני הפשיעה הם בעצם ארגונים כלכליים  וישראל לא מצליחה לשלוט בהם. אין משילות בחברה הערבית יש מדינה בתוך מדינה, יחד עם בנקאות מפלה. לכן, אין כלכלה ואין צמיחה בלי מיגור הפשיעה".

הרצאת נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון:
"יש ספרות כלכלית ענפה שמצביעה על הקשר החיובי בין חוזקם של מוסדות המדינה לבין צמיחה בת קיימא, השנה ניתן על זה פרס נובל. ככל שיאפשרו פגיעה במוסדות המדינה, הדבר עלול להשליך על הכלכלה. במצבו של המשק על כל אתגריו, זה פחות לא נכון להוסיף עוד אתגרים וגורמי סיכון".
על נטל המילואים:
"צריך להרחיב את בסיס כוח האדם בצה"ל. הניתוחים שלנו מראים שהארכת תקופת השירות של משרתים נוכחיים עולה 10 מיליארד שקלים בשנה. יש חשיבות לחלוקה הוגנת בנטל המילואים על האוכלוסייה הרחבה, במקום הארכת שירות כמו היום".

מושב מנועי הצמיחה של המשק

דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה:
"צמיחה מואצת תשפר את היכולת של הממשלה לממן צרכים חיוניים ותאפשר השקעה בלתי מתפשרת בתקציבים מחוללי צמיחה. למרות ואולי בגלל ריבוי האתגרים, מוטלת על כולנו - המגזר העסקי, הממשלה והחברה האזרחית - אחריות לזהות ולטפח את הזדמנויות הצמיחה ולפעול למיצוי הפוטנציאל הטמון בהם".

פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר הבורסה לניירות ערך, על עתידו של ההייטק בישראל:
"האם יש מצב שעוד עשור נקרא על ההייטק בספרי ההיסטוריה? כיום יש ירידה במספר המשקיעים, יותר חברות סטארט-אפ נסגרות מאשר נפתחות, רוב הכסף הולך לסייבר וה-AI מאיים על החדשנות. יש לנו נתק הולך ומתחזק בין ממשלה להייטק ויותר אנשים רואים עצמם מהקבוצה שלא חלק מהמדינה. הדבר הכי יעיל לשוק הוא להעביר את ההייטק לארה"ב, אבל זה יהיה אסון לישראל. בשביל שההייטק לא יכנס לספרי ההיסטוריה צריך לעשות אסטרטגיה הוליסטית כלל ממשלתית בדגש על ניהול סיכונים ולא רק 'יהיה בסדר' או 'אנחנו אופיטימיים'".

דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי:
"המשק הישראלי מזכיר ספינת משא אשר יודעת לשאת משקל רב, אך בשל נטל המלחמה היא בסכנת טביעה. רגולציית יתר חונקת יזמות, מרתיעה השקעות ומובילה לעלייה ביוקר המחיה. חייבים לעבור מתפיסה של ענף הייטק מתקדם, לתפיסה של מגזר עסקי חדשני, תחרותי ומתקדם. לכן נדרשת התאמה מחודשת של חוק עידוד השקעות הון, שיתמוך באימוץ טכנולוגיות והשקעות לצד ענפים מסורתיים עם פוטנציאל לשיפור הפריון". עוד הוסיף: "המדינה עובדת בשיטת "כיבוי שריפות". הגיע הזמן לתקן זאת וליצור וודאות ואופק למגזר העסקי – חוק היעדים הלאומיים יאפשר תכנית רב-שנתית, מערכתית עם יעדים מדידים ומנגנוני בקרה".

ארנון בר-דוד, יו"ר ההסתדרות:
"אי אפשר לנהל את המשק כשיש כל הזמן אי ודאות. מילא כשיש קורונה, אבל מהפכה משפטית, מלחמה שלא נגמרת וחטופים שלא חוזרים - זה כבר תלוי במדיניות. מנוע הצמיחה החשוב ביותר זה סיום הדרך של הממשלה הנוכחית או שינוי כיוון. כשזה יקרה נוכל לשנות ולצמוח. 7 באוקטובר היה על הקיר. כשמשרדי ממשלה לא מתפקדים ואנשים לא טובים מנהלים אז התפקוד נמוך והמדינה לא מתפקדת. אנחנו צריכים את החברה החרדית בשוק העבודה כדי שנוכל להמשיך ולפתח את המדינה וצריך שהם יתגייסו יחד עם הבנים שלנו וילחמו במלחמות ישראל. כבר ארבעה ראשי שב"כ בפוטנציה נבחרו, מישהו במגזר העסקי ממנה בצורה הזו? אי אפשר להתנהל ככה, צריך לעצור את כל מה שקורה עכשיו, ישראל צריכה ריסטרט".

שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר:
"רוצים צמיחה? תעשו רק דבר אחד - אל תפריעו. אנחנו מסתדרים לבד. תראו מה קורה כשאין רגולציה - בהייטק אין רגולציה. לפני שאנחנו Startup Nation, אנחנו Regulation Nation. העסקים הקטנים גם הם יזמים, אין להם רשות חדשנות, אין להם אנג'לים - הם הולכים לבנק ויש להם חוזה של פראיירים מול הממשלה. אם ייכשלו, הם לבד ופושטי רגל. 50% מהעסקים הקטנים לא שורדים יותר מחמש שנים, היעדר גישה למימון מגדילה את הסיכון. עלות הרגולציה העודפת בישראל מוערכת ב- 100 מיליארד ש"ח בשנה. הארנונה לעסקים השנה שברה שיא של שנים בזכות הטייס האוטומטי שמצמיד את הארנונה למדד עליית שכר בסקטור הציבורי. מה הקשר בין עליית שכר רופאים ושוטרים - לבין הרשויות המקומיות? ישראל היא המדינה היחידה בעולם שנותנת שובר הנחה בגובה 18% לאזרחיה, בתנאי שיקנו בחו"ל - הפטור ממע"מ לייבוא אישי. רוצים צמיחה? תעשו את מה שטראמפ עשה, תמנו DOGE ישראלי שיעצור את המפלצת הרגולטורית".

ישראל אוזן, מנכ"ל משרד העבודה:
"מאז 7 באוקטובר המדינה קיבלה על עצמה קיצוצים משמעותיים שרובם נופלים על השוק הציבורי ונוצר מצב שבו אנחנו לא מצליחים לתפקד ולספק לאזרחים שירותים שאנחנו לא מצליחים לעמוד בהם בצורה שוטפת - אנחנו עמוק בקטסטרופה. השירות הציבורי קורס תחת התחרות, כל עובד שעוזב את השירות הציבורי – הסיכוי למצוא עובד טוב תחתיו  - אפסי".

כפיר בטט, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, על שילוב החרדים בצבא ובשוק העבודה:
"בנקודת המפנה הקריטית הזאת, במלחמה הקשה בתולדותינו, אנחנו נמצאים במצב שבו אין חוק כרגע שמסדיר באופן מיוחד את מעמדם של בני הישיבות. אסור לייצר שוב מצב עם אותם שגיאות שנעשו בעבר עם דח"ש אין סופי וגיל פטור שגורמים לכך שגם לא מתגייסים גם גורמים לנזק כלכלי לשוק התעסוקה כי בעצם אותם מילואימניקים צריכים להיות שם וגם בעיוות על עיוות ובחלם של ממשלת ישראל לאורך שנים שגרם לכך שדוחפים את אותם אנשים לאותם ישיבות כדי שלא יעבדו חס וחלילה ולא יצברו הכשרה חס וחלילה כי אז בטעות אולי יקחו אותם לצבא. זה בעיני נקודת מפנה קריטית שנמצאת עכשיו לפתחנו זה מסתכל 40 שנה קדימה לאיפה אנחנו רוצים להיות ואנחנו יכולים להתחיל לשנות את זה עכשיו".

מושב השירות הציבורי – תחת מתקפה או בדרך לתיקון?

עו"ד ריטה גולשטיין-גלפרין, ראשת התוכנית לרפורמות בשירות הציבורי, המכון הישראלי לדמוקרטיה:
"השריפות בירושלים תפסו אותנו בהפתעה קיומית, רעידת אדמה זה לא שאלה של אם אלא של מתי, ביטוח לאומי מתקרב לחדלות פירעון, ולא חסרות דוגמאות. אנחנו מתקשים לתכנן למחר בבוקר, שלא לדבר על היום בצהריים. מצאנו מתאם גבוה בין מדינות חזקות ב- OECD לכאלה שמסוגלות לתכנן לטווח ארוך. המיקום של ישראל: מתחת לממוצע, אבל לא בפער משמעותי. אפשר לבוא ולטעון: זה לא באמת חמור. אז מה, אין בישראל בכלל אסטרטגיה? האמת היא שיש יותר מדי תוכניות ויש גם מגוון שחקנים שכל אחד מהם אמור להחזיק פיסה מהפאזל, אבל בתמונה הכללית הפאזל הזה לא מתכנס. החלטות מתקבלות, אבל הביצוע שלהן לוקה בחסר".

תומר לוטן, עמית בכיר אורח במכון ולשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון פנים:
"הביטוי דיפסטייט עושה שני נזקים גדולים. הוא משחיר את פניהם של עובדי ציבור. הוא אומר להם: אתם לא מספיק מקצועיים או חרוצים או עובדים אסטרטגית. אתם חבורת קונספירטורים בצללים שמנסים להפיל את הממשלה, אתם סוכנים חשאיים של משהו. זה אירוע מאוד מאוד חמור כלפי משרתי ציבור. הביטוי הזה כשלעצמו שם על ראשם של עשרות אלפים אם לא מאות אלפים של עובדי ציבור סרט שחור ואומר להם: אתם קבוצה רעה בחברה הישראלית. זה נזק אדיר שמסיט הצידה דיון משמעותי בשאלה של כמה קשה ניהול ציבורי בישראל".

עו"ד אמי פלמור, לשעבר מנכ"לית משרד המשפטים; מכון תכלית; פרויקטורית שיקום ניר עוז:
"אם אין פקידות מקצועית שמסוגלת להציע דברים מהירים וגם ארוכי טווח, לא יהיו שרים שיוכלו לממש מדיניות. הדיון איך לשפר את השירות הציבורי הוא חסר משמעות - כל עוד אין ראש ממשלה שאומר: השירות הציבורי זה דבר חשוב, לא פחות חשוב מביטחון וכלכלה".

אלי גרונר, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, על השירות הציבורי:
"החשש לדיפ סטייט לא נובע משום מקום. הוא מבטא אובדן אימון, תחושה שהמנגנונים אינם מייצגים את הציבור. וזה לא משנה מה המקור. אם רוצים להתמודד עם מה שמכונה דיפ סטייט, לא נצליח מעוד דוח מבקר או אפילו רפורמה חוקתית. מנגנוני המדינה חייבים לבנות מחדש את מערכת האימון בין הציבור והמדינה. וזה דורש שקיפות, צניעות של מוסדות ומוכנות להקשיב לחשד - ולא רק להתמקד על הפרכה שלו".