סיכום מושב מס' 2

מנועי הצמיחה של המשק

יו"ר המושב: דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה ומנהלת הכנס, המכון הישראלי לדמוקרטיה

למושב וחומרי הרקע | להורדת סיכום המושב בגרסת PDF

מנהלת המרכז הדגישה כי הצמיחה אינה מותרות אלא הכרח קיומי – תנאי לשמירה על מסגרות חברתיות, ביטחוניות וכלכליות. צמיחה כלכלית היא תנאי יסוד לקיומה של מדינת רווחה מודרנית, ולא מטרה טכנית בלבד. על רקע עלייה דרמטית בגירעון, הוצאות ביטחוניות גוברות והזדקנות האוכלוסייה – נדרשת התמודדות מערכתית עם האתגרי הצמיחה. לדבריה, רק באמצעות צמיחה ניתן יהיה להרחיב את בסיס ההכנסות של הממשלה מבלי להכביד על הציבור.

ההקצאה הקיימת של ההוצאה הציבורית אינה בת קיימא, ויוצרת לחצים על שירותים חיוניים כמו בריאות, חינוך ותחבורה. מנגד, היא התריעה, המדינה טרם מיצתה את מנועי הצמיחה הפוטנציאליים שלה, ובהם: הון אנושי איכותי, חדשנות טכנולוגית ויכולת תגובה מהירה של השוק. הושם דגש על כך שאין מנוע יחיד לצמיחה. האקלים הכלכלי דורש השקעה בתשתיות, מדיניות חינוך ארוכת טווח, עידוד יזמות והגדלת שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה – במיוחד בקרב מגזרים בתת-שילוב. לא ניתן להסתפק בהייטק לבדו – ויש לראות במדיניות ציבורית חכמה את מנוע הצמיחה המשלים והנחוץ.

האתגרים וההזדמנויות לקידום מנועי הצמיחה

ד"ר עדי ברנדר, מנהל חטיבת המחקר, בנק ישראל

מנהל חטיבת המחקר הציג ניתוח שיטתי של פערי התוצר לנפש בישראל, העומדים על כרבע לעומת ממוצע מדינות ה-OECD. הסיבה העיקרית לפער נעוצה בפריון העבודה – ולא בשיעור התעסוקה הכללי, שהוא גבוה למדי. לדבריו, הסוגייה נובעת מרמות מיומנות נמוכות, בפרט בקרב גברים חרדים ונשים ערביות, אך גם באוכלוסייה הכללית.

בהתבסס על סקרי מיומנות בינלאומיים (PIAAC), ברנדר הצביע על בעיה מבנית עמוקה במערכת החינוך: התלמידים לא רוכשים כישורים בסיסיים ברמה מספקת. ישנם משמעותיים פערים ברמת המיומנויות בין קבוצות באוכלוסייה בישראל לבין מדינות ה-OECD – בעיקר באוריינות קריאה ומתמטיקה.

עוד הדגיש כי מלאי ההון הציבורי – בפרט תשתיות תחבורה ודיור – נמוך משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות; ההוצאה הציבורית האזרחית בישראל נמוכה בהשוואה בינלאומית, מה שמקשה על צמצום פערי התשתיות. ישנו פער משמעותי במלאי ההון הציבורי בישראל, בעיקר בתשתיות - 44% בישראל לעומת ממוצע של 61% במדינות ה-OECD ובאותה העת, גידול האוכלוסייה עולה על קצב ההשקעה.

ד"ר ברנדר ציין כי מלחמת "חרבות ברזל" הגדילה משמעותית את ההוצאה הביטחונית והיחס חוב-תוצר, ובכך הגבילה השקעות אזרחיות. בנוסף, למלחמה יש עלות פיסקלית ישירה: גיוס מילואים ממושך פוגע בעובדים בעלי פריון גבוה ובשוק העבודה כולו.

בסיכום דבריו המליץ על רפורמות בעלות תקציבית נמוכה יחסית אך השפעה גבוהה: הכשרות ממוקדות, שינוי במבנה תמריצים לשילוב האוכלוסייה החרדית והערבית בשוק התעסוקה, ושיתוף מגזר פרטי בהשקעות תשתיתיות כולל תשתיות חבורה ציבורית חינוך איכותי. הוא הדגיש כי במצב הפיסקלי הנוכחי, הצמיחה היא האופציה הפיסקלית היחידה שלא פוגעת ישירות בציבור.

חדשנות כמנוע צמיחה: פאנל יזמים בהובלת דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות

דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות

מנכ"ל רשות החדשנות פתח את דבריו בהצגת מגמות בשוק ההייטק הישראלי. תעשיית ההייטק הישראלית מהווה 20% מהתמ"ג ויותר מ-50% מהייצוא של ישראל, ומוגדרת כגדולה מכדי להיכשל, ומכאן הסיכון בהישענות עליה. ירידה חדה בהשקעות הון סיכון מ-28.4 מיליארד דולר בשנת 2021 ל-10.3 מיליארד דולר בלבד ב-2024, ירידה במספר ההנפקות, ופגיעה באקוסיסטם החדשנות בעקבות חוסר ודאות כלכלי ופוליטי. לדבריו, מגמות אלו שוחקות את היתרון היחסי של ישראל בתחום שהיווה את מנוע הצמיחה המרכזי שלה בעשורים האחרונים.

יחד עם זאת, הדגיש כי המשבר מגלם גם הזדמנות למיקוד מחדש. רשות החדשנות השקיעה בשנה החולפת בכ-150 חברות עומק (Deep Tech) בתחומים כמו בינה מלאכותית, טכנולוגיות בריאות וביוקונברג'נס – מתוך כוונה לבסס את תעשיית העתיד של ישראל. מהלך נוסף שהוזכר היה הקמת תשתיות AI לאומיות, על רקע המרוץ הבינלאומי לבניית תשתיות מחשוב מתקדמות. בין ציין כי בעוד מדינות אחרות פועלות בתכנון אסטרטגי, ישראל עדיין מסתמכת על מנגנוני שוק חופשי בלבד, ללא הובלה ממשלתית מספקת.

עוד הדגיש בין את הצורך בגיוון מנועי הצמיחה, תוך קידום פתרונות שיאפשרו תעסוקה איכותית גם בפריפריה. הוא קרא להגדרה ממשלתית של תחומי חדשנות לאומיים, לתמיכה באקדמיה שימושית וליצירת כלים מימוניים חדשים שישלבו את ההון הפרטי והמוסדי עם השקעה ציבורית יזומה. לדבריו, היכולת של מדינת ישראל לשמר את מעמדה הטכנולוגי תעמוד למבחן בשנים הקרובות, והזמן לפעול הוא כעת. ישראל נמצאת בתחרות טכנולוגית גלובלית קשה; השקעות מדינתיות אדירות בתחומים כמו בינה מלאכותית וטכנולוגיות עמוקות מחייבות השקעה ממשלתית נרחבת גם בישראל. מכאן ההמלצה ליצירת תשתיות ממשלתיות והשקעה בתחומי דיפ-טק (Deep Tech) ובמיוחד בינה מלאכותית, כדי לשמר את היתרון התחרותי של ישראל.

ג'ק (טאטו) ביחיו, מייסד UBQ

עמיר שוקרון, מייסד ומנכ”ל שותף Bariks Health

ארז פרייבך, מייסד-שותף ומנכ"ל זוטא קור

הפאנל הציג מגוון יוזמות טכנולוגיות ישראליות מהשטח, אשר מדגימות כיצד חדשנות יכולה להפוך ממילים למדיניות פעולה.

החברות:

  • UBQ - מציעה פתרונות למחזור אשפה והמרתה לחומרים ידידותיים לסביבה
  • Bariks Health - מפתחת תאי לחץ ניידים לטיפולים רפואיים
  • זוטא קור - מתמחה בפתרונות קירור לשבבים מתקדמים ל-AI

ג'ק טאטו ביחיו תיאר את פעילות חברת UBQ שמפתחת חומר גלם מהפכני על בסיס פסולת בלתי ממוינת. החומר מחליף פלסטיק בתעשיות שונות, וחוסך פליטת גזי חממה. החברה כבר פועלת בדרום הארץ, ודבריו הדגישו את האפשרות לשלב קיימות עם תעסוקה בפריפריה. טאטו הדגיש כי המדינה אינה ממצה את הפוטנציאל הכלכלי הגלום במעבר לכלכלה מעגלית – וכי יזמים נתקלים לעיתים בחסם רגולטורי דווקא בתחומים בעלי ערך מוסף סביבתי וחברתי גבוה.

עמיר שוקרון, מייסד ומנכ"ל משותף של Bariks Health, הציג יוזמה חדשנית בתחום שירותי הבריאות הניידים. החברה פיתחה מערכות טיפול מבוססות תאי לחץ שיכולות לפעול באזורים ללא תשתיות מתקדמות – בבתי אבות, קהילות מרוחקות, ואף שדות קרב. הוא הדגיש שהפתרון מצמצם אשפוזים ושומר על איכות חיים, אך הבירוקרטיה הרפואית מקשה על פריסתו המהירה. שוקרון קרא למדינה לראות בטכנולוגיות כאלה חלק בלתי נפרד ממנועי הצמיחה, במיוחד נוכח האתגרים הדמוגרפיים והלחץ על מערכת הבריאות הציבורית.

ארז פרייבך, מנכ"ל ZutaCore, הציג טכנולוגיה חדשנית לקירור מרכזי נתונים. הפתרון שפיתחו, מבוסס קירור ישיר בנוזל, מפחית באופן דרמטי את צריכת האנרגיה במתקנים המיועדים ל-AI. לדבריו, ישראל יכולה להפוך למוקד ייצור בתחום תשתיות הדאטה – אך המערכת הציבורית לא מזהה את הפוטנציאל. הוא הדגיש שהזדמנויות צמיחה מצריכות גישה מהירה למשאבים, ודאות רגולטורית ותמריצים לייצור מקומי.

שלושת הדוברים הציגו תמונה קונסיסטנטית: היזמות קיימת, הפתרונות בשלים, אך התמיכה הממסדית חלקית ולעיתים אף מעכבת. הם קראו למדינה לראות ביזמים שותפים לפתרון בעיות לאומיות – בתחום האקלים, הבריאות והתשתיות – ולא רק כמקור הכנסה עקיף ממיסים או השקעות. הדוברים ציינו כי החברות בעוטף מתמודדות עם אתגרי מלחמה וחלקם ציינו קשיים בגיוס כוח אדם והדגישו את חשיבות שילוב פעילות ייצור ופיתוח בפריפריה. הקלות בירוקרטיות, עידוד השקעות פרטיות ויצירת תמריצים לחברות בפריפריה, כל אלו צעדי תמיכה נחוצים.

ההייטק הישראלי - לאן?

פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר הבורסה לניירות ערך; יו"ר מכון RISE Israel

יו"ר הבורסה לניירות ערך פתח את דבריו בהתרעה מפני שחיקה שקטה בעמדת היתרון של ישראל בזירת החדשנות העולמית. לדבריו, בעוד שהתדמית של "אומת החדשנות" עדיין חזקה, בפועל ניכרת ירידה ממושכת במדדים מרכזיים של פעילות יזמית: ירידה במספר החברות החדשות, צמצום השקעות קרן הון סיכון, ופגיעה באמון משקיעים כתוצאה מחוסר יציבות פוליטית ומדיניות בלתי עקבית. לדעתו, הסכנה האמיתית איננה קריסה פתאומית – אלא הידרדרות איטית שתפגע ביכולת של ישראל להוות מעצמה טכנולוגית.

מאז 2022 יש סטגנציה במספר המועסקים בהייטק ו ירידה חדה בהשקעות הון סיכון (רק כ-5 מיליארד דולר ב-2024 לעומת 30 מיליארד ב-2021). לראשונה, ב-2023, יותר סטארט-אפים ישראליים נסגרו מאשר נפתחו. מעבר לכך, ההייטק הישראלי סובל מתלות גוברת בתחום הסייבר, מה שמגביל גיוון טכנולוגי.

בדבריו השווה קנדל את מדיניות החדשנות בישראל למדינות אחרות, והדגיש את הפער הגדל בגישות. בעוד שמדינות כמו ארצות הברית, גרמניה וסינגפור מקדמות מדיניות יזומה הכוללת השקעות ממשלתיות בתשתיות AI, ביג דאטה, מחקר ופיתוח ושיתופי פעולה בין מגזרים, ישראל ממשיכה להסתמך כמעט בלעדית על המגזר הפרטי. הוא טען כי נדרשת תפיסת מדיניות חדשנות כוללת – הכוללת תיאום בין משרדי ממשלה, הקמת מוסדות מתכללים, השקעה במחקר שימושי והצבת יעדים לאומיים מוגדרים.

קנדל הדגיש במיוחד את הצורך בהקמת רשות לאומית לחדשנות אסטרטגית, אשר תוביל את התכנון הבין-משרדי ותרכז את המשאבים בתחומים שבהם לישראל יתרון יחסי. הוא קרא להנגיש נתונים ציבוריים, להקים תשתיות טכנולוגיות בקנה מידה לאומי, ולעודד שיתופי פעולה בין אקדמיה, ממשל ותעשייה. לסיכום, הדגיש כי ללא התערבות ממשלתית יזומה – היתרון היחסי של ישראל עלול להישחק דווקא ברגע שבו תחרות בינלאומית בחדשנות נמצאת בשיאה.

אתגרים והזדמנויות לצמיחת כלל ענפי המשק

דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי ויו"ר התאחדות האיכרים

יו"ר נשיאות המגזר העסקי ויו"ר התאחדות האיכרים, הצביע על הפער המעמיק בין המגזר העסקי למדינה. יוזמות צמיחה רבות נחסמות עקב רגולציה מיושנת ואי-ודאות תכנונית. בדבריו הדגיש את תפקידם של עסקים קטנים ובינוניים ככלי קריטי לשילוב כלכלי, וקרא למדיניות שתטפח יציבות והמשכיות רגולטורית. מכאן אמיתי קרא למספר צעדים. ראשית, הפחתה מיידית של הרגולציה הכבדה, תוך קידום מודל "סנדבוקס" רגולטורי בפריפריה. שנית, קידום חוק יעדים לאומיים ליציבות מדיניות ממשלתית ארוכת טווח. לבסוף, דרוש חיזוק החינוך המקצועי המותאם לצורכי המגזר העסקי והחקלאות, לשיפור הפריון בענפים אלה.

ארנון בר-דוד, יו"ר ההסתדרות

יו"ר ההסתדרות שם את הדגש על הצורך בהשקעה בשוק העבודה: הכשרות מקצועיות, חיזוק יחסי העבודה ותמריצים למעסיקים. לדבריו, עוגן הצמיחה המרכזי הוא עובדים מיומנים ויציבים. הוא התריע מפני שחיקה ביחסי אמון בין העובדים למדינה, והדגיש כי ללא חוזק חברתי – גם חוסן כלכלי ייפגע. בר-דוד ציין שנדרש פיתוח נרחב של הפריפריה, שיאפשר שוויון הזדמנויות וצמיחה כלכלית כוללת והדגיש שהממשלה אינה מספקת דוגמה אישית בניהול יעיל ואחראי בתחום הכלכלי.

ד"ר רון תומר, נשיא המגזר העסקי ונשיא התאחדות התעשיינים

נשיא התאחדות התעשיינים טען כי נדרשת מדיניות תעשייתית כוללת והציג חזון להפיכת ישראל למעצמה כלכלית עד שנת 2048 באמצעות מספר צעדים: משמעת פיסקלית ויציבות כלכלית, הכשרת כוח אדם מיומן בתחומי טכנולוגיה (כולל AI ואוטומציה), קידום השקעות זרות וייצור מקומי מתקדם ורפורמות משמעותיות ברגולציה, בארנונה ובשוק הדיור והעבודה. לדבריו, השקעה בתעשייה מקומית מחזירה את עצמה גם מבחינה ביטחונית ואסטרטגית. הוא הדגיש את הצורך בצמצום עלויות רגולציה, בתמיכה ביצואנים ובקידום חדשנות ייצורית – לא רק דיגיטלית.

יואב הר-אבן, לשעבר מנכ"ל רפאל

מנכ"ל רפאל לשעבר שיתף תובנות על הצורך בשיתוף פעולה עמוק בין מערכת הביטחון לתעשייה האזרחית. לדבריו, ישנו פוטנציאל לא ממומש של העברת טכנולוגיות מהצבא לכלכלה האזרחית, במיוחד בתחומי הייצור המתקדם, הבינה המלאכותית והתעשיות הביטחוניות. לתעשייה הביטחונית חשיבות לצמיחה כלכלית, פיתוח טכנולוגיות פורצות דרך, ותעסוקה איכותית בפריפריה ובכדי להקל על הפעילות של החברות בתעשייה הביטחונית הר-אבן המליץ להכניס את התעשיות הביטחוניות למסגרת חוק עידוד השקעות הון ולהסיר חסמים רגולטוריים.

רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ

נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ התייחס למשבר הדיור כתמרור אזהרה לצמיחה. יש משבר עמוק בענף הבנייה והתשתיות עקב מחסור חמור בכוח אדם, קשיים בירוקרטיים ועלייה דרמטית בעלויות. לדבריו, היעדר ודאות תכנונית, מחסור בקרקעות זמינות ובירוקרטיה מתמשכת פוגעים בהשקעות ובאמון המשקיעים. יש צורך ברפורמה מואצת במינהל התכנון והסרת חסמים בפרויקטים לאומיים. בריק בקרא לאשר בדחיפות הכנסת עובדים זרים, ולפשט משמעותית את הליכי הרישוי והרגולציה בפרויקטי בנייה.

שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר

נשיא איגוד לשכות המסחר, סיכם את הפאנל בקריאה לחשוב מחדש על תפקיד המגזר העסקי במדיניות הציבורית. לדבריו, עסקים הם לא רק משלמי מיסים – אלא שותפים אסטרטגיים בצמיחה. עסקים קטנים ובינוניים במצוקה מול בירוקרטיה ועלויות ארנונה גבוהות. תורג'מן קרא לביטול ההצמדה האוטומטית של הארנונה לשכר המגזר הציבורי והקלה ברגולציה על יבוא ועסקים קטנים. בנוסף, הוא קרא לקידום חקיקה המעודדת סיכון יזמי, גמישות תעסוקתית והנגשת מידע ונתונים. מעבר לכך, תורג'מן המליץ לפסיק הטבות המס ליבוא אישי מפני שהן פוגעות בתחרות הוגנת ובייצור המקומי.

נציגי הממשל:

המושב, שהעלה קולות מגוונים מהמערכת הציבורית, האזרחית והעסקית, הסתיים בדיון פתוח בהנחיית מיכל פינק.

ישראל אוזן, מנכ"ל משרד העבודה

ישראל אוזן פתח את דבריו בהתייחסות למחסור החריף בכוח עבודה במגזר החקלאי ובענפי תעשייה מסוימים – מחסור שהוחרף לאחר אירועי אוקטובר 2023 עקב היעדרות של עובדים זרים ובעיקר עובדים פלסטינים. לדבריו, קיים צורך דחוף בגיבוש פתרונות תעסוקה ארוכי טווח – לא רק לתחלופה זמנית – אלא לשילוב עמוק יותר של אוכלוסיות מקומיות, כולל בני המגזר הבדואי בנגב. מעבר לכך, יש משבר חמור בשירות הציבורי, בעיקר עקב מחסור בכוח אדם מיומן, המשפיע לרעה על איכות השירות למגזר העסקי. אוזן קיבל את הביקורת הציבורית כלפי הרשויות הממשלתיות וציין כי גם במשרדו קיימים פערים ביכולת ביצוע ובתיאום בין משרדי, וכי רבים מהתהליכים התקציביים איטיים ומסורבלים.

חסאן טואפרה, ראש הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, המשרד לשוויון חברתי

חסאן טואפרה הדגיש את הפוטנציאל הכלכלי הלא ממומש של החברה הערבית, אך גם את השבריריות של המגמה החיובית. לדבריו, מגמות של השתלבות כלכלית החלו להיבנות בשנים האחרונות – אך משברים פוליטיים וביטחוניים מערערים אותן שוב ושוב. הוא קרא להפרדה ברורה בין טיפול במצוקות ביטחוניות לבין מדיניות פיתוח כלכלית, כדי למנוע ניתוק ושחיקה באמון.

טואפרה התייחס במיוחד לצורך בפתרונות מותאמים לרשויות הערביות – הן בהיבט התכנוני והן מבחינת יכולות ביצועיות. הוא ציין שנדרשת תכנית ייעודית ארוכת טווח הכוללת מימון, הכשרה וליווי לרשויות החלשות ביותר, תוך חיזוק יכולת ההשפעה של ראשי הרשויות עצמן וכן הזכיר שיש דוגמאות הצלחה בהשקעה במגזר הערבי, בדגש על חינוך ותעסוקה, אשר מהווים תרומה חיונית לצמיחת המשק הישראלי. לסיכום אמר שאין מנוע צמיחה בר-קיימא בישראל שלא כולל שילוב עמוק של החברה הערבית.

כפיר בטט, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

כפיר בטאט התייחס לתפקיד התעשייה המסורתית בצמיחה. קיים האתגר הפיסקלי שנוצר עקב ההוצאות הביטחוניות הגדולות והגירעון הגבוה (3.6% מהתוצר). הרגולציה הקיימת מקשה על מפעלים לצמוח ולחדש, והפערים בין מרכז ופריפריה הולכים וגדלים. ישנה החשיבות הרבה בשילוב החרדים והערבים בשוק העבודה, כדי למצות את הפוטנציאל הכלכלי של ישראל לטווח ארוך. בטט קרא למודל רגולציה דיפרנציאלי המותאם לאזור ולמאפייני הפעילות, ולהרחבת ההשקעות באזורי תעשייה בפריפריה.

סיכום המושב: צעדים מעודדי צמיחה

מיכל פינק, ראש מערך אסטרטגיה, כלכלה וחדשנות, משרד הכלכלה והתעשייה

ראש מערך האסטרטגיה כלכלה וחדשנות הדגישה כי מנועי הצמיחה העתידיים של ישראל מצריכים שינוי תפיסתי ומבני בתפקוד הממשלה. היא הציגה את תוכניות משרד הכלכלה, הכוללות עידוד השקעות זרות, חיזוק היצוא, הרחבת תעשיות מבוססות חדשנות, ותמיכה בקליטת עובדים בעלי מיומנויות טכנולוגיות גבוהות, גם בפריפריה, עם שימת דגש על דגש על ניצול מיטבי של משאבי המשק באמצעות פיזור ופיתוח אזורי וסקטוריאלי.

בין התחומים בעלי הפוטנציאל לצמיחה מבוזרת במסגרת מודל של יצירת "קלאסטרים" טכנולוגיים ברחבי הארץ נמנו בריאות דיגיטלית, תעשייה חכמה, אגרו-פוד וקלינטק. השקעה בתחומים אלה יכולה ליצור אלפי משרות איכותיות תוך גיוון בסיס הייצור של המשק. פינק ציינה את הצורך בחיזוק השותפות בין הממשלה לבין המגזר העסקי והחברתי – לרבות התאמות רגולטוריות, פישוט הליכים וחיזוק תמריצים לאזורים פחות מפותחים. ישנה הפגיעה המשמעותית במשק באזור הצפון בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" ומכאן הצורך בתגובה ממשלתית אזורית מתאימה.

פינק הדגישה את חשיבות התיאום בין כלל זרועות המדינה: משרד האוצר, משרד הכלכלה, רשות החדשנות, רשות ההשקעות, רשות המיסים ועוד. לדבריה, במציאות הכלכלית הנוכחית אין די בתוכניות סקטוריאליות נפרדות – אלא נדרש מנגנון אחד מתכלל שמחבר בין משרדי הממשלה לאסטרטגיית צמיחה כוללת וכולל הגדלת הייצוא, הפריון והרחבת השקעות זרות.

סיכום המושב

המושב כולו עמד בסימן אחריות משותפת – ממשלה, מגזר עסקי, אקדמיה וחברה אזרחית – לעיצוב מנועי הצמיחה של המשק בעשור הקרוב. כל הדוברים הציגו את האתגר המרכזי: ישראל מצויה בצומת דרכים כלכלי, שבו לא ניתן עוד להישען על מגזר אחד (כגון ההייטק) או על צמיחה אקראית. נדרשת מדיניות ציבורית פרו-אקטיבית ומבוססת תכנון.

במקביל, הוצגו הזדמנויות ממשיות: מיצוי ההון האנושי באוכלוסיות לא משולבות, שדרוג תשתיות פיזיות ודיגיטליות, ביסוס מובילות בטכנולוגיות דיפ-טק, חיזוק הברית בין ממשלה לעסקים, ופיתוח אזורים פריפריאליים. התרשימים שהוצגו בדיון המחישו את העומק האתגר אך גם את הפוטנציאל – כל עוד ינוהלו בכלים של מדיניות כוללת ומתואמת.

המסקנה הברורה העולה מהמושב: צמיחה איננה יעד מנותק – היא הכלי המרכזי לשמירה על לכידות חברתית, עמידות כלכלית וביטחון לאומי. לשם כך, ישראל חייבת לגבש תפיסה מערכתית לצמיחה – כזו שאינה נשענת על כוחות השוק לבדם, אלא מונחית על ידי חזון ממשלתי, השקעה ציבורית מדויקת, וחזית משותפת בין כלל הגורמים במשק.