בכל שנת בחירות מדברים על רגע האמת של החברה הישראלית. אבל הפעם, נדמה שזה נכון. לא רק מערכת בחירות לפנינו: אלא הכרעות שדחינו במשך בעשורים הגיעו לנקודת רתיחה – בביטחון, בכלכלה, בחברה ובנושא החוקתי.

אנו בנקודה בזמן שבה נדרשות הכרעות.

בעוד ארבעה חודשים נציין שלוש שנות מלחמה.

המלחמה הארוכה בתולדותינו.

הלוחמות והלוחמים האמיצים שלנו עדיין פרוסים בחזיתות השונות. ולצערנו, כמעט מדי יום משפחות משלמות את המחיר הנורא מכל.

הלב שלנו עם המשפחות ואנו מאחלים החלמה מהירה לפצועים.

גם אם תושג רגיעה, בעתיד הנראה לעין, צה"ל יישאר ערוך בכל הגזרות וסדר הכוחות יידרש לגדול דרמטית – ואיתו גם תקציב הביטחון.

מה יהיו ההשלכות על המשק, הכלכלה והחברה? על ההוצאה האזרחית, הנמוכה כבר היום בהשוואה לרוב מדינות ה-OECD? על המרקם החברתי והסולידריות?

אנו בנקודת הכרעה, משום שהוויכוח המר, ביחס לדמוקרטיה וההסדרים החוקתיים-משפטיים שנועדו לעגן אותה, קורע אותנו מבפנים. במקום לקיים שיח שמכיר בכאבים ובחששות של בעלי השקפות שונות, אנו ממשיכים להיות עדים ליוזמות שנועדו להכריע בכוחנות על מנת לשנות את פניה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אנו בנקודת הכרעה, משום שרבים מדי מצעירי הארץ הזאת, בהם גם מקרב הכוחות המשכילים והיצרנים ביותר –– מעידים על כך שהם שוקלים לעזוב את הארץ.

תוך ארבע שנים, לפי נתוני הלמ"ס, עזבו את ישראל קרוב ל-146 אלף יותר מששבו או עלו אליה. לא מדובר באירוע רגיל. זוהי אחת מארבע נקודות שפל של הגירה שלילית במאה שנות ציונות.

גורמי הדחיפה החזקים ביותר הם יוקר המחיה – והחיפוש אחר עתיד טוב יותר לילדים.

אז היכן נדרשות הכרעות לאומית?

בארבעה תחומים עיקריים:

ראשית, להגדיר סדרי עדיפויות חדשים בתקציב המדינה.

תקציב הביטחון השנה  עומד על יותר מ-20 אחוז מתקציב המדינה. במערכת הביטחון כבר דורשים עוד 40 מיליארד, ובנוסף, הסיוע האמריקאי שהיה אמור להתחדש ב-2028 לעשור נוסף, כבר מוטל בספק, בין השאר כתוצאה מיוזמות מבית.

לפני שמתחייבים על העלאה קבועה בהיקף עצום של תקציב הבטחון, צריך לוודא שמתבצעת עבודת מטה מקצועית שתגדיר מחדש את תפיסת הבטחון לאור שינוי הנסיבות הביטחוניות ואת צורכי בניין הכוח.

בוודאי, על רקע התמעטות המשאבים הזמינים להוצאה האזרחית, אסור שיתרת התקציב תחולק באופן לא ענייני ולא שוויוני, כאשר שיקולים של  פוליטיקה סקטוריאלית מכריעים את הכף.

שנית, נדרשות הכרעות גם טיפול יעיל ביוקר המחיה. מחקר שנציג בכנס מסביר מדוע יקר פה כל כך ומצביע על מגוון של פתרונות אפשריים.

15 שנים אחרי המחאה החברתית, כמעט לא ניתן להצביע על ירידה ברמת המחירים בשני התחומים המרכזיים שמעיקים על הציבור: דיור ומזון. וזאת, למרות השקל החזק.

ההכרעה השלישית נדרשת בנושא הדמוקרטי והחוקתי. יש להבטיח שינוי מגמה:

תחילה תיקון מיידי של הנזקים וביצור הליכי המינויים לתפקידים ממלכתיים רגישים.

בהמשך חתירה להסכמות רחבות ביחס להסדרים המשטריים הנחוצים.

כדי לאפשר דיון פתוח ונוקב והגעה להסכמות ברוב גדול על הסדרים חדשים, יש להכריז על בטלות של החלטות בעלות השלכות חוקתיות ודמוקרטיות, שנעשו באופן חד צדדי. בעיקר: השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, שטרם נכנס לתוקף, והרחבת הסמכויות לבתי הדין הרבניים לשמש כבוררים בתיקים אזרחיים.

בהליך גיבוש ההסכמות, חשוב להבטיח את מימוש רצון העם; לצד שמירה על מערכות יעילות של איזונים ובלמים; וזאת, על בסיס התשתית הערכית המופיעה בהכרזת העצמאות – המסמך הלאומי המכונן שלנו.  

לסיום, הנושא הרביעי, שיש לו את ההשלכות הכלכליות הדרמטיות ביותר בראייה ארוכת טווח, נוגע ליחסי המדינה והחברה החרדית. כאן נדרשת הכרעה היסטורית – שינוי יסודי בגישה.

בעשורים האחרונים נבנתה והתעצמה בישראל אוטונומיה חרדית שלמה, מדינה בתוך מדינה, שמשקי הבית בה נסמכים במידה עצומה על פרי עמלם של אחרים.

המודל הנוכחי, של צד אחד שאינו ממלא את חובותיו האזרחיות וכופה על האחר לממן את אורחות חייו, איננו בר קיימא ואסור שימשך.

לשם המחשה, החברה היהודית הלא-חרדית מסבסדת את החברה החרדית, לפי מה שנשמע במהלך הכנס, בהיקף עצום של 35 מיליארד שח מדי שנה. כלומר, ככל שנביא למציאות של שוויון גם בנטל הכלכלי, ניתן יהיה לעשות שימוש בסכום הזה כדי להפחית מיסים או להגדיל באופן ניכר את שירותי המדינה. לעומת זאת, אם המגמות הקיימות תימשכנה, הסבסוד הבין מגזרי רק יוסיף לגדול ויגיע להיקפים מבהילים.

חברות וחברים,

כאמירה המיוחסת לנשיא האמריקני ה-26 טדי רוזוולט, הדבר הגרוע ביותר שניתן לעשות הוא להימנע מקבלת כל החלטה.

ברוח זו, מטרתו של הכנס שלנו היא לייצר זירה שמאפשרת לחשוב ביחד, על בסיס מידע, מחקר ונתונים; לגבש פתרונות מעשיים לעתיד משותף; ולקיים עליהם שיח נוקב, פתוח ואמיץ.

אני מבקש להודות מקרב לב ליושבת ראש הכנס, עמיתתי פרופסור קרנית פלוג; למנהלת הכנס, דפנה אבירם-ניצן; ליו"ר הוועד המנהל של המכון, חברי אמיר אלשטיין ולייתר חברי הוועד; לשותפינו מקרן טראמפ, לקרן סינגר ולקרן ביל דוידסון, על השותפות רבת השנים.

תודה מיוחדת למשפחת הורביץ היקרה – רוחו של אלי, המנהיג העסקי ובעיקר הפטריוט הישראלי ששימש גם כיו"ר המכון הישראלי לדמוקרטיה, מלווה אותנו ובאה לידי ביטוי בדבריו הכמעט נבואיים, עוד בשנת 2003, בשלהי האינתיפאדה השנייה: "אין לנו את הרשות והיכולת להכניס את המדינה למשבר נוסף שיכביד עלינו עוד יותר. במצב כזה חברה פרטית הייתה עושהTURN AROUND, מציגה תוכנית אסטרטגית עם מטרות קצרות טווח וארוכות טווח. מדוע זה לא יכול להיעשות גם ברמה הלאומית?"

תודה לחבריי בהנהלת המכון ולצוות המכון.

יומיים אינטנסיביים מצפים לכולנו – כנס אלי הורביץ ה-33 יוצא לדרך.

צילום: עודד קרני