פרלמנט | גליון 12

בחירות בעולם

מספר מערכות בחירות משמעותיות התקיימו בחודשים האחרונים:

הבחירות שנערכו ב-30 במאי 1996, הראשונה מאז הפירוד מסלובקיה, התנהלו על מי מנוחות, אולם התוצאות עוררו הפתעה. המפלגה האזרחית הדמוקרטית בראשות ואצלאב קלאוס נותרה אמנם הגדולה ביותר בפרלמנט (עם 68 מושבים מתוך 200) אולם הקואליציה הקודמת איבדה מכוחה (מ-112 ל-99 מושבים), בעיקר לטובת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בראשות מילוש זמאן, שעלתה מ-22 ל-61 מושבים. בד בבד התחזקו הקומוניסטים בשמאל הקיצוני והמפלגה הרפובליקנית בימין הקיצוני, אך הן אינן מהוות אופציות ריאליות לקואליציה. השיטה הנהוגה בצ'כיה היא אזורית-יחסית עם אחוז חסימה גמיש (5% למפלגה, 7% לקואליציה של שתי מפלגות וכך הלאה). במצב של פרלמנט נטול הכרעה, האופציות היו בחירות חדשות או ממשלת מיעוט של קלאוס בקואליציה עם מפלגת האיחוד האזרחי-דמוקרטי והנוצרים-דמוקרטים ובתמיכה חיצונית של הסוציאל-דמוקרטים. על בסיס זה זכתה ממשלת קלאוס לאמון הפרלמנט, יותר מחודש לאחר הבחירות.

הביטוי "חוסר הכרעה" מתאר גם את המצב בפרלמנט ההודי. השינוי הגדול של הבחירות שנערכו באפריל-מאי 1996 היה העלייה הדרמטית בכוחה של המפלגה ההינדית הלאומנית, שיצרה את הגוש הגדול בבית התחתון (194 מושבים מתוך 545) על חשבון מפלגת הקונגרס. זו האחרונה הפכה למפלגה השלישית בגודלה עם 136 מושבים, כאשר במקום השני נמצאת החזית המאוחדת - חזית השמאל, המאגדת 13 מפלגות סוציאליסטיות, קומוניסטיות ואסלאמיות (עם 177 מושבים). השיטה האזורית-רובית הנהוגה בהודו השפיעה בבחירות אלו יותר מאשר בקודמתה על הרכב הפרלמנט, המורכב כיום ממספר גדול של מפלגות אזוריות המייצגות אינטרסים מקומיים. ניסיון של המפלגה ההינדית להקים ממשלה נכשל בהיעדר תמיכה ממפלגת הקונגרס, והיא נאלצה להתפטר על רקע כישלון ודאי בהצבעת אמון בפרלמנט. במקומה נבחר דווה גאודה לייצג את השמאל בממשלה בראשותו, בתמיכה מבחוץ של מפלגת הקונגרס.

הודו יכולה ללמוד שיעור בפיצול קואליציוני מן המתרחש באיטליה מאז הבחירות האחרונות בשנת 1994. שתי ממשלות עלו ונפלו במדינה המשמשת כיום בנשיאות האיחוד האירופי.
הבחירות ב-21 באפריל 1996 עמדו בסימן מהפך. לראשונה ניצח גוש השמאל בבחירות לפרלמנט ולסנאט. גוש עץ הזית מונהג על-ידי רומאנו פרודי, בעל קשרים במפלגה הדמו-נוצרית לשעבר ונוטה למרכז, אך עיקר הגוש הוא המפלגה הדמוקרטית של השמאל - קומוניסטית לשעבר בלבוש פחות קיצוני. שיטת הבחירות האיטלקית לשני הבתים היא אזורית - חד-נציגית (עבור 75% מהמושבים) וארצית-יחסית (עבור 25% מהמושבים) מעורבת. התוצאה: השמאל עם 284 מושבים מתוך 630 בבית הנבחרים ניצח אמנם את 'ברית החירות' - גוש המרכז ימין בהנהגת סילוויו ברלוסקוני (שזכה ב-246 מושבים), אך חסר רוב בפרלמנט. פרודי ייאלץ להישען על תמיכת מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית (35 מושבים) לשם אמון בממשלתו, מה שעלול להקשות על מהלכים כלכליים עתידיים.

ובחזרה לאסיה: בחירות מסוג שונה התנהלו בטייוואן ב-23 במרס 1996. לראשונה נערכו שם בחירות דמוקרטיות לבחירת הנשיא - צעד משמעותי לקראת דמוקרטיזציה של המדינה. הנבחר היה הנשיא היוצא לי טנג-הוי עם 54% מהקולות ואחריו פנג מינג-מין מהמפלגה הדמוקרטית פרוגרסיבית (DPP) עם רק 21% מהקולות. המשמעות העיקרית של הבחירות הללו היא טיב היחסים עם סין ודמותה העתידית של טייוואן כמדינה עצמאית. לי עומד בראש מפלגת הקומינטנג, המסמלת את הלאומיות הסינית בטייוואן; אולם הוא עצמו יליד טייוואן, דובר יפנית ומכיר באוטנטיות של הישות הטייוואנית כנפרדת מסין. רבים רואים בניצחונו בבחירות צעד לכיוון טייוואן עצמאית.

הכתוב לעיל מבוסס על חומר עיתונאי מתוך: 'הארץ', 'The Guardian Weekly', 'The Econimist', 'The International Herald Tribune' ואתרי הבחירות באינטרנט.