בחירות בעולם: יפן וקטלוניה
יפן
ב-9 לנובמבר 2003 נערכו ביפן בחירות לבית התחתון. היו אלה הבחירות הראשונות שהעמידו למבחן את מנהיגותו של ג'וניצ'ירו קויזומי, ראש הממשלה המכהן. קויזומי מכהן כראש ממשלה מאז אפריל 2001, לאחר שזכה בהתמודדות פנימית לראשות המפלגה השלטת - הליברל דמוקרטים (LDP). מאז מינויו לראש ממשלה קויזומי מנסה להוציא את יפן מהמיתון וההאטה שהמשק שרוי בהם. כדי לעשות זאת הוא ניסה לקדם שורה של רפורמות, אולם נתקל בקשיים להעבירן ולכן קרא לבחירות מוקדמות בתקווה לחזק את כוחה הפרלמנטרי של מפלגתו. ניסיונו הצליח באופן חלקי בלבד. ה-LDP, יחד עם שתי שותפותיה הקואליציוניות הזוטרות (קומייטו הבודהיסטית והמפלגה השמרנית החדשה) הצליחו אמנם לגרוף ביחד 275 מושבים המספקים להם רוב פרלמנטרי, אך קויזומי ציפה לרוב גדול יותר שיספק לו מרווח ביטחון רחב יותר ביישום הרפורמות. ההתפתחות הבולטת ביותר בבחירות האחרונות היא צמיחתה של חלופה שלטונית של ממש בדמותה של המפלגה הדמוקרטית היפנית - DPJ - שזכתה ב-177 מושבים. אחת מן הסיבות לשלטונה הבלתי-מעורער של ה-LDP ביפן מאז 1955 (מלבד תקופה קצרצרה באמצע שנות התשעים) היה הפיצול וריבוי מפלגות האופוזיציה. בתוצאות הבחירות הנוכחיות הביאו לשינוי רדיקלי במצב - ה-DPJ צמחה כמפלגת האופוזיציה הראשית. פרשנים רבים רואים בבחירות הנוכחיות סימן למגמה של שינוי במערכת הפוליטית ביפן לכיוון של מערכת דו-מפלגתית תחרותית שתחליף את ההגמוניה של ה-LSP. מבט על תוצאות הבחירות ממחיש כי כוחה של DPJ משמעותי מאוד. היא זכתה לתמיכה הגדולה ביותר בחלק הרשימתי-היחסי של שיטת הבחירות. ה-LDP, עם תמיכה פחותה בחלק זה, היא המפלגה הגדולה בזכות יתרונה הגדול במחוזות החד-נציגיים.
התחזקותה של ה-DPJ באה בין היתר על חשבון שאר המפלגות האופוזיציוניות הקטנות. מגמת ההיחלשות של שתי החשובות בהן - המפלגה הקומוניסטית והסוציאל-דמוקרטים (ממשיכי דרכם של הסוציאליסטים שהיו מפלגת האופוזיציה הראשית במשך שנים רבות) - נמשכה, והן איבדו ביחס 24 מושבים. ייצוגן בפרלמנט הנוכחי זניח למדי.
לוח 1: תוצאות הבחירות לבית התחתון היפני, 9 בנובמבר 2003
| המפלגה | אחוזי התמיכה (בחלק היחסי) | מספר המושבים בפרלמנט החדש | בהשוואה לבחירות האחרונות |
| המפלגה הליברל-דמוקרטית (LDP) | 35.0% | 237 | +4 |
| המפלגה הדמוקרטית היפנית (DPJ) | 37.4% | 177 | +50 |
| קומייטו | 14.8% | 34 | +3 |
| המפלגה הקומוניסטית (JCP) | 7.8% | 9 | 11- |
| המפלגה הסוציאל-דמוקרטית | 5.1% | 6 | 13- |
| המפלגה השמרנית החדשה | - | 4 | 3- |
| אחרים | --- | 13 | --- |
| סה"כ | --- | 480 | -- |
קטלוניה
קטלוניה היא המחוז האוטונומי העשיר ביותר בספרד. אין פלא שעם אוכלוסייה של קרוב ל-7 מיליון תושבים, תרבות משגשגת, קשרי תחבורה ענפים וקרה לאירופה, עיר קוסמופוליטית (ברצלונה) ותעשייה פורחת, השלטון המרכזי רואה בה אחד מן המחוזות החשובים ביותר בממלכה. מאז זכה המחוז באוטונומיה מחודשת בדצמבר 1979, היחסים עם המרכז נעים בין מתיחות מתונה לבין שיתוף פעולה, הרבה בזכות ג'ורדי פוג'ול, ראש הממשלה המחוזי הכל-יכול שכיהן בתפקיד מאז 1980. הבחירות לבית הנבחרים המחוזי של קטלוניה, שנערכו ב-16 לנובמבר, עמדו בצילן של שתי התפתחויות: הראשונה - פרישתו מהחיים הפוליטיים של פוג'ול; השנייה - התגברות הדרישות לעצמאות מספרד, או לכל הפחות להגדלה משמעותית של האוטונומיה של המחוז.
המערכת המפלגתית בקטלוניה מורכבת מחמישה שחקנים עיקריים. המפלגה ששלטה בקטלוניה מאז 1980 היא ברית מפלגות בעלת גוון לאומני-שמרני הנקראת CiU. מפלגה זו מתאפיינת אמנם במסרים לאומיים, אך מציגה קו מתון ופרגמטי ואף תמכה בכמה מקרים בממשלות הלאומיות במדריד. יריבתה העיקרית במחוז היא הפלג הקטלוני של המפלגה הסוציאליסטית הספרדית. בימין המפה נמצאת המפלגה הפופולרית (זו השולטת בספרד מאז 1996). בשמאל - נמצאות ברית של שמאל (קומוניסטים) והירוקים, ומפלגת השמאל הרפובליקני (ERC) הדוגלת בהיפרדות מספרד ובעצמאות מלאה לקטלוניה.
תוצאות הבחירות הציבו את ERC בעמדה של "ממליכת מלכים". היא הכפילה את כוחה ל-16 אחוז מהקולות, וזכתה ב-23 מתוך 135 מושבי הפרלמנט. עובדה זו, יחד עם היחלשותן של שתי המפלגות הגדולות, העצימה את עמדתה האסטרטגית של ERC והציבה אותה כשחקנית מפתח בפוליטיקה המקומית. היה באפשרותה לחבור אל ה-CiU ולהקים ממשלה "לאומית" שתפגין קו נוקשה כלפי המרכז במדריד; או אל הסוציאליסטים, הקומוניסטים והירוקים, ולהקים ממשלה בעלת גוון שמאלי מובהק. למרות שבסיום השיחות הקואליציוניות בחרה ERC בחלופה השנייה (ממשלת שמאל), התחזקותה מעוררת חששות בקרב חוגים מסוימים במדריד.
חששו של השלטון המרכזי במדריד הוא שתוצאות הבחירות יגרמו להקצנת הדרישות מטעם הלאומנים. סעיפים 146 ו-151 בחוקה הספרדית מתארים את הדרך לשינוי המעמד של המחוזות האוטונומיים. מן הסעיפים עולה כי אפשר ליזום שינויים בחוקי היסוד של האוטונומיה אחת לחמש שנים (או לעתים קרובות יותר בתנאים מסוימים), על-פי החלטה משותפת של הפרלמנט המחוזי ונציגי המחוז בפרלמנט הלאומי. משאושרה יזמה כזו במישור המחוזי, היא מועברת לאישור בפרלמנט הלאומי במדריד. למרות שהיזמה יכולה להיעצר במדריד, התרבות הפוליטית מקשה על מהלך כזה שיערער את היחסים בין המרכז לבין המחוז האוטונומי, ולפי הנוהג המקובל אם יזמות כאלה מגיעות לפרלמנט הלאומי הן מאושרות בו. דרך שכיחה יותר, המונעת עימות, היא לשנות את חוקי היסוד של האוטונומיות על-ידי דיאלוג בין מדריד לבין המחוז. מכיוון שהמרוויחה הגדולה בבחירות היא מפלגה בדלנית, רבים חוששים כי ייווצר לחץ להעלאת יזמה לשינוי רדיקלי ביחסי מדריד-קטלוניה, אשר גם אם לא תאיים על שלמות הממלכה הספרדית וריבונותה, עלולה לדרדר את היחסים בדומה לאלה המתנהלים בין ארץ הבאסקים לבין מדריד.
לחצו כאן לצפיה בתרשים 1 - בחירות לפרלמנט הקטלוני בנובמבר 2003 (סך הכול 135 מושבים)