בחירות בעולם: ספרד, יוון, רוסיה

ספרד 

ימים ספורים לפני יום הבחירות התנהלה עדיין מערכת הבחירות בצורה מנומנמת, ונראה כמוכרעת מראש לטובת המפלגה הפופולרית (PP) השלטת. לאחר שמונה שנות שלטון בראשותו של מנהיגה חוסה מריה אסנאר, נראה היה לכאורה כי המפלגה הפופולרית עומדת בפני ניצחון במערכת בחירות שלישית ברציפות. אמנם התמיכה הבלתי-מסויגת של הממשלה במדיניות החוץ של נשיא ארצות הברית בוש ושליחתם של חיילים לעירק היו צעדי מדיניות לא-פופולריים; אך מבחינות רבות הייתה שביעות רצון מביצועי הממשלה. היא נחלה הישגים בתחום הכלכלה ובמאבק המתנהל נגד המחתרת הבאסקית ETA. גם לאחר שאסנאר הודיע שלא ירוץ לכהונה שלישית לא נפגעה האהדה כלפי מפלגת השלטון, והסקרים הורו בעקביות על פער של כ-4 אחוזים לטובתה גם תחת המועמד החדש מריאנו רחוי, איש סודו של אסנאר שהוצע על-ידי לתפקיד.

לוח 1: תוצאות הבחירות לבית התחתון הספרדי, 14 במרס 2004

אלא שאז, ב-11 למרס, השתנתה המגמה לחלוטין בעקבות שרשרת הפיגועים במדריד. במהפך מדהים שהתרחש בפרק זמן של שלושה ימים חל סחף אדיר בדעת הקהל, שתוצאותיו היו ניצחון מפתיע למפלגה הסוציאליסטית וחילופי שלטון.

סדרה של פיגועים בתחנות רכבת ברחבי מדריד גרמו להריגתם של כ-200 אזרחים. לאחר חקירה ראשונית הודיעה הממשלה כי הפיגוע מיוחס למחתרת הבאסקית ETA. למחרת, בארגון הממשלה, יצאו יותר מעשרה מיליון אזרחים לרחובות בהפגנה נגד הטרור הבאסקי. אך לאחר שעות ספורות התברר כי ממצאי החקירה אינם מובילים ל- ETA אלא לאל-קאעדה. ההפגנות נגד הטרור הפכו עד מהרה להפגנות מחאה כנגד המפלגה השלטת, שנתפסה כמפיצה במכוון מידע מוטעה בנוגע לכיווני החקירה, כנראה מתוך חשש שזיהוי מבצעי הפיגוע עם ארגון אל-קאעדה יגרום לה נזקים אלקטורליים. גם כאשר כיוון החקירה התברר כלא-נכון, הממשלה ניסתה עדיין לצנזר את הדיווחים בתקשורת בטענה שהם מפרים את תקופת השקט שלפני הבחירות. המחאה האזרחית כנגד המניפולציה הממשלתית התפשטה עד מהרה ברחבי ספרד (בעיקר באופן ספונטני באמצעות האינטרנט), והתבטאה גם באחוזי ההצבעה הגבוהים ביום הבחירות שעמדו על יותר מ-77 אחוז - עלייה של 8.5 אחוזים בהשוואה לבחירות הקודמות.

תוצאות הבחירות עוררו הפתעה ביחס לכל הסקרים שפורסמו עד ליום הפיגוע. נראה היה כי תוך פרק זמן קצר ביותר חלה תופעה חסרת תקדים של מהפך ביחסי הכוחות הפוליטיים. הרהורים הועלו בקול רם לגבי כך שהטרור הצליח לראשונה להפיל שלטון במדינה מערבית. אחרים טוענים שהאירועים מציינים את גבולות השליטה הממשלתית על מידע בעידן הגלובליזציה וכן את סיכוניו של שלטון שמנהל מדיניות המנוגדת לחלוטין לתפיסת הרוב (90 אחוז מן האזרחים התנגדו למלחמה בעירק).

מן התוצאות הסופיות עולה כי הסוציאליסטים הגבירו את כוחם ב-39 מושבים, אך לא השיגו רוב פרלמנטרי. ראש הממשלה המיועד סאפאטרו ייאלץ לכונן קואליציה (או לתפקד כממשלת מיעוט עם תמיכה מבחוץ), כאשר עם הקטלונים הרפובליקאים (ERC) שכבר הציעו את תמיכתם ונמנים עם המנצחים הגדולים של הבחירות. שותפים אפשריים נוספים: איחוד השמאל (קומוניסטים לשעבר וירוקים) שזכו לחמישה מושבים, הקטלונים השמרנים שנחלשו וזכו בעשרה מושבים בלבד והבאסקים המתונים.

יוון

ב-7 למרס 2004 נערכו ביוון בחירות כלליות לבית התחתון, שבעקבותיהן חלו חילופי שלטון. מפלגת PASOK הסוציאל-דמוקרטית, אשר שלטה ברציפות מאז 1993, הפסידה בבחירות למפלגת המרכז-ימין "הדמוקרטיה החדשה" (DK). הנושא שעמד במוקד מערכת הבחירות היה הכלכלה המקרטעת וקשיי ההסתגלות עם המעבר לגוש האירו שהתאפיינו בעליות מחירים חדות, בעלייה בשיעור האבטלה ובכישלון המאמץ לשפר את רמת החיים. נושאים אלה, כמו גם ההוצאות הענקיות שמוציאה ממשלת השמאל בעבור אירוח המשחקים האולימפיים שייערכו בקיץ, גרמו לתסיסה ולחוסר שביעות רצון בציבור.

רגשות אלה תורגמו למה שפרשנים פוליטיים פירשו כהצבעה נגד הממשלה ולאו דווקא בעד החלופה. בכל מקרה, "הדמוקרטיה החדשה" זכתה ב-45.4 אחוזים מקולות הבוחרים. הודות לשיטת הבחירות הייחודיות, המעניקה למפלגה שקיבלה את מספר הקולות הרב ביותר יתרון מובנה, תיוצג DK על-ידי 165 חברים המהווים רוב מוחלט מבית הנבחרים בן 300 החברים. הממשלה החדשה, בראשותו של מנהיג DK קוסטס קרמנליס, הושבעה ימים ספורים לאחר יום הבחירות. PASOK, אשר קיבלה 40.6 אחוזים מקולות הבוחרים, תיוצג על-ידי 117 חברים. שתי מפלגות קטנות נוספות אשר ייוצגו בפרלמנט הן המפלגה הקומוניסטית (KKE) עם 12 מושבים ומפלגת שמאל נוספת עם 6 מושבים.

רוסיה

תוצאות הבחירות לנשיאות רוסיה שנערכה ב-14 למרס 2004 היו ידועות זמן רב מראש, ומידת התחרותיות שלהן הייתה נמוכה. היה ברור לכול כי התמיכה הציבורית בנשיא המכהן ולדימיר פוטין רבה מאוד, וכי הוא לא ייתקל בקשיים להבטיח כהונה שנייה בתפקיד הרם. ואכן, פוטין, זכה בלמעלה מ-71 אחוז מן הקולות. יריבו הקרוב ביותר, המועמד הקומוניסטי ניקולאי חריטונוב, זכה לכ-14 אחוז מן הקולות, והמועמדים האחרים קיבלו נתחים קטנים של הקולות.

הבחירות לוו בביקורות נוקבות כלפי ניצול כוח השלטון בידי פוטין לקידום מטרותיו ולהעצמת כוחו. בין היתר דובר על נטרול יריבים משמעותיים בדרך של רדיפה משפטית, ועל שליטה כמעט מוחלטת על כלי התקשורת בצורה שהגבילה את נגישותם של המועמדים האחרים אל הציבור הרחב. גם הליך הבחירות היה בעייתי, ועלו טענות על כך שהן לא עונות על אמות מידה דמוקרטיות בסיסיות כגון חשאיות, טוהר בחירות ודיווח על נתוני אמת.