עושים רעש
מגישי הצעת "חוק המסגדים" לא באמת רוצים לשפר את איכות החיים או להוסיף חוק שנדרש לשם כך. הם רוצים לעשות סיבוב על גבה של החברה הערבית תוך קריצה לבוחריהם על חשבונה של החברה הישראלית המקוטבת כולה.
היום (13.11.16) צפויה לדון ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק של ח"כ מוטי יוגב וחברי כנסת נוספים מהקואליציה, המבקשת לאסור על הפעלת מערכות כריזה בבתי תפילה.
נוסח החוק עמום אמנם, ולא מצוין בו בפירוש כי מדובר רק ברעש חריג או כי הדבר יחול רק על מסגדים, אך מובן לכל מהי כוונת המשורר. דווקא כמי שגדלה ביישוב מעורב בו נשמע קול המואזין ביחד עם פעמוני הכנסיה ותפילות בית הכנסת בשבת בבוקר, אני חשה שיש בחוק ניסיון להתגרות- לשים אצבע בעין לחיים המשופים השבריריים שעוד מתקיימים מתחת לפני השטח, דווקא ביישובים המעורבים וביישובים שבהם מתקיימים יחסי שכנות.
חשוב לציין, כי בחוק הישראלי כבר קיים איסור על השמעת כריזה בלתי סבירה בשעות היום ולפיכך התוענה כי מדובר בחוק שוויוני שמטרתו "להביא תפיסת עולם לפיה חופש הדת לא צריך להוות גורם בפגיעה באיכות החיים" היא היתממות וזאת בלשון המעטה. ואכן, בדברי ההסבר נכתב, כי החוק "יאסור את השימוש במערכות כריזה בכדי לקרוא למתפללים או להעביר מסרים דתיים או לאומיים ולעיתים אף דברי הסתה". בכך יוצא המרצע מן השק- המציעים אינם מבקשים לפתור בעיות של מפגעי רעש שהחוק יודע להתמודד עימן כבר כיום ולשפר איכות חיים, אלא ליצור מראית עין של טיפול בהסתה תוך הכללה בוטה. והרי גם נגד הסתה קיימים חוקים שבאים לידי ביטוי ושימוש יומיומי.
בקיצור ולעניין- מגישי הצעת החוק לא באמת רוצים לשפר את איכות החיים או להוסיף חוק שנדרש לשם כך. הם רוצים לעשות סיבוב על גבה של החברה הערבית תוך קריצה לבוחריהם על חשבונה של החברה הישראלית המקוטבת כולה. במדד הדמוקרטיה 2015, אמרו רוב הישראלים כי המתח החזק ביותר בחברה הישראלית הוא המתח בין ערבים ליהודים, אך כשנבחנו סוגיות של חיים משותפים, כמו הנכונות של יהודים להיות מטופלים על ידי רופא ערבי ולהפך או לגור בשכנות למשפחה ערבית ולהפך, נמצאו ממצאים מעודדים המצביעים כי הרוב מוכנים לכך.
בדיוק בחיים המשותפים הללו שמתקיימים חרף המתחים הלאומיים, מבקשות הצעות חוק שכאלו לפגוע. הצעה אחת כזו פוגעת בשורשי האמון ומציפה את אותם רגשות של קיטוב ופחדים. למעשה, הצעה כזו, גם אם לא תעבור, עושה נזק שיהיה קשה לתקן גם כשהממשלה עושה צעדים חיוביים במהלכים כמו תגבור לימודי הערבית בבתי ספר יהודים ותגבור לימודי העברית בבתי הספר הערבים, ובמימוש (גם אם חלקי) של רבדים בתכנית החומש לשיפור מערכות החינוך, התעסוקה,הרווחה והתחבורה ביישובים הערבים. כל ההשלכות החיוביות של היוזמות הטובות הללו נעצרות בהתבטאות אחת או בחוק אחד בלתי נחוץ שכל כולו קריצה לקהל בוחרים סקטוריאלי. שכל כולו כוונה "לרכב על גב הנמר" של הגזענות במקום לעמוד איתן כנגדה.
לפני חמש שנים, כשהצעה דומה הועלתה על שולחן הכנסת, אמר יו"ר הכנסת דאז ונשיא המדינה כיום ראובן (רובי) ריבלין כי "יש פוליטיקאים בישראל שמנסים לעורר מהומות וליצור אבחנות מיותרות בין יהודים וערבים". ראוי כי דבריו של ריבלין יהדהדו אצל השרים בבואם לדון בהצעת החוק הזו שמטרתה האמיתית היא לא למנוע רעש אלא ליצור רעש שיפגע בחברה הישראלית כולה ובמאמצים לקיים מציאות נורמלית בין יהודים לערבים בישראל.