גיוס חרדים מנקודת המבט החרדית: עמדות, מוטיבציות ותפיסות חברתיות

המחקר כולל נתונים שנאספו מסוף שנת 2020 ועד סוף שנת 2021 • נמצא שרבע מהגברים הצעירים החרדים רוצים להתגייס לצה״ל וכן התגלה פער ניכר בין הרצון להתגייס לצה״ל ובין התכנון המעשי להתגייס – אשר עמד על כ-10% בלבד, בהלימה לנתוני הגיוס החרדי בפועל • צעירים חרדים המעוניינים להתגייס מונעים משלושה סוגי מוטיבציות: מוטיבציה שירותית-ערכית (רצון לתרום למדינה), אישית-אינדיבידואליסטית (רצון לרכוש מקצוע או להתקדם בחיים) ומוטיבציה אזרחית (תפיסת השירות כחובה אזרחית). חרדים שאינם מעוניינים להתגייס מונעים במידה פחותה באופן מובהק ממוטיבציות אלה • המוטיבציות השליליות המניאות צעירים חרדים מגיוס הן המוטיבציה הדתית-סמכותית (חשש מתגובת הרבנים), החברתית (חשש מנידוי חברתי) והאישית (חשש מהסתגלות לסביבה חדשה ו״התקלקלות״).

לעמוד "מתגייסים לשוויון" בנושא גיוס החרדים

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

גיוס תלמידי הישיבות לצה"ל מהווה את אחד העימותים החברתיים הממושכים והמתוחים ביותר בחברה הישראלית. בסמוך לקום המדינה ולאחר השמדתן של ישיבות שלמות במהלך השואה, ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, קבע דחיית גיוס לכ-400 תלמידי ישיבות ש״תורתם אומנותם״ במטרה "לשמור על גחלת לימוד התורה".בפועל מדובר בדחיה אחת לשנה שהופכת לבסוף לפטור. ראו: בג״ץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון נ׳ הכנסת, פס׳ 2 לפסק דינה של הנשיאה מ׳ נאור (12.9.2017). חריג מצומצם זה עבר שינויים משמעותיים במרוצת השנים ובשנת 1977, לאחר הסרת המכסה כליל, הפך לכלל, לפיו צעירים חרדים אינם מתגייסים לשירות צבאי סדיר בצה״ל, בניגוד לבני גילם החילונים והדתיים.דו״ח מסכם, צוות הבדיקה בנושא נתוני גיוס חרדים, עמ׳ 12 (להלן: ״דוח נומה״); לסקירה היסטורית מקיפה ראו יובל שני ומירית שרעבי ״ההיסטוריה של (אי) גיוס החרדים לצה״ל״ המכון הישראלי לדמוקרטיה (25.2.2024); יובל שני ומירית שרעבי ״הצעה לסדר: שירות צבאי ושירות חלופי בראי עקרון השוויון״ המכון הישראלי לדמוקרטיה (25.2.2024) השלכות הפטור מגיוס לצעירים החרדים רבות ונוגעות למישורים שונים, החל מחוסר השוויון בין צעירים בני אותו גיל הנדרשים לשירות צבאי מסוכן ומגביל או פטורים ממנו; דרך השלכות אפשריות על ביטחון המדינה; וכלה בהשלכות חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת, הן בשל השלכות הפטור על הארכת משך השירות של הצעירים הלא-חרדים, הן בשל השפעתו העקיפה על הרחקת הצעירים החרדים משוק העבודה. מאז ועד היום נדון ההסדר בכנסת, בוועדות שונות שמונו להציע פתרונות לסוגיה, בכ-20 עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון, בצה"ל ובקרב חוקרים ואנשי אקדמיה. אולם על אף חשיבותה החברתית, הביטחונית, והכלכלית של הסוגיה, טרם נמצא לה פתרון יציב.

חקיקת חוק טל בשנת 2002,חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002. בעקבות פסק-הדין בבג״ץ רובינשטיין ב-1998,בג״ץ 3267/97 רובינשטיין נ׳ שר הביטחון, פ״ד נב(5) 481 (1998). סימנה לראשונה שינוי מגמה וכוונה להביא מצד אחד לעיגון הסדר הפטור משירות בחוק ומצד שני להעלאת מספר המתגייסים מהחברה החרדית. החוק נמנע מביטול הסדר דחיית השירות, אולם ייצר מסלולי גיוס ויעדי גיוס שנועדו להביא להתגייסות חרדים בשיעור גבוה יותר לצה״ל. אף על פי כן, שיעורי הגיוס בקרב חרדים נותרו נמוכים. על פי הנתונים הבדוקים העדכניים ביותר שפורסמו ודווחו על ידי צה״ל, בשנת 2010 התגייסו 898 בוגרי החינוך החרדי ובשנת 2013 התגייסו 1972 בוגרי החינוך החרדי (כ-12.5% וכ-24% מתוך מחזור הגיוס החרדי, בהתאמה) – ניצני עליה בשיעור הגיוס.לפי דו״ח נומה, הנתונים שדווחו ביחס לשנים 2010-2013 חושבו באופן שונה מהותית מנתוני הגיוס החל משנת 2014, בין היתר, בשל הגדרה שונה ל״מיהו חרדי״ (כך, למשל, נכללו גם בוגרי החינוך החרדי שאינם מגדירים עצמם כחרדים),  ואופן חישוב לפני שנה קלנדרית ולא שנת גיוס. צוות הבדיקה האמור הוקם לאחר שבשנת 2018 התעורר חשד בצה״ל שאופן ספירת המתגייסים של תלמידי הישיבות החרדים אינו תקין. נוכח כך, ולאחר בדיקות רבות על ידי גורמי כוח אדם, בדצמבר 2019 הורה הרמטכ״ל אביב כוכבי על הקמת צוות בדיקה בראשותו של האלוף (במיל׳) רוני נומה. הצוות מצא כי ״ספירת הנתונים נערכה על ידי הגורמים המקצועיים באכ״א בפרשנות מרחיבה, שחרגה מהגדרות החוק באופן מודע, מכוון ושיטתי״, ראו דו״ח נומה, עמ׳ 17; באשר למחזור הגיוס החרדי, ראו: יוחנן פלסנר, גלעד מלאך ועמיחי כהן ״הצעה לתיקון מתווה הגיוס לחרדים״ המכון הישראלי לדמוקרטיה (5.7.2018) בחודש מרץ 2014 נחקק חוק גיוס חדש, על רקע בג״ץ רסלר משנת 2012בג״ץ 6298/07 רסלר נ׳ כנסת ישראל (21.2.2012), שקבע כי הסדר הגיוס שנקבע בחוק טל פוגע באופן בלתי מידתי בשוויון בין צעירים חרדים ושאינם כאלה, בין היתר נוכח שיעורי הגיוס הנמוכים של הצעירים החרדים. חוק הגיוס החדש הקנה לממשלה סמכות לקבוע יעדי גיוס לשנות יישומו הראשונות,תיקון מספר 19 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב] התשמ״ו-1986 ובנובמבר 2015 נערך בו תיקון נוסף, שכלל שינויים מהותיים בהגדרת תלמידי הישיבות הנכללים בהסדר ובמנגנונים לגיוס ומתן דחיית שירות. הממשלה אכן קבעה יעדי גיוס ליישום החוק בין השנים 2017-2014 אך מספר המתגייסים בוגרי החינוך החרדי נותר דומה ונמוך מיעדי הגיוס שהציבה החלטת הממשלה.החלטה מספר 638 ״שילוב חרדים ובני מיעוטים בשירות צבאי ואזרחי לצורך שילובם בשוק העבודה וליצירת שוויון בנטל הביטחוני והכלכלי״. ההחלטה הציבה יעד של 2,300 מתגייסים בשנת 2014 (בפועל התגייסו 2,076 לפי הגדרת החוק, ו-2,203 לפי הספירה השגויה בצה״ל); 2,700 מתגייסים לשנת 2015 (בפועל התגייסו 2,145 לפי הגדרת החוק, ו-2,475 לפי הספירה השגויה בצה״ל); ו-3,200 מתגייסים לשנת 2016 (בפועל התגייסו 1,906 לפי הגדרת החוק, ו-2,459 לפי הספירה השגויה בצה״ל). נתונים אלה לקוחים מהדו״ח המסכם של צוות הבדיקה בנושא נתוני גיוס חרדים לצה״ל, עמ׳ 17-22. יוער כי במרץ 2023 פורסם על ידי מרכז מחקר המידע של הכנסת המסמך ״גיוס חרדים לצה״ל – נתונים מדווחים והאתגרים באיסופם״, ולפיו הייתה עלייה במספר המתגייסים לצה״ל החל משנת 2013, שהגיעה לשיא בשנת 2017 עם 3,011 מתגייסים חרדים (בניגוד למתואר בדו״ח נומה, שם דווחו על 1,374 לפי הגדרת החוק, ו-2,744 לפי הספירה המרחיבה). עם זאת, במסמך צוין מפורשות כי הנתונים המובאים בו הם אלו שדווחו לדרג המדיני על ידי צה״ל וכי ״אין הכרח הנתונים המדווחים לממשלה משקפים את המצב לאשורו״ לנוכח ממצאי דו״ח נומה. עוד צוין כי בכל הנוגע למספר המתגייסים בין השנים 2018-2020 ״לצה״ל אין יכולת להעביר דיווח מדויק״ וכי לא ברור האם המלצות צוות נומה בדבר שיפור מנגנון ספירת המתגייסים החרדים יושם בצה״ל (ראו אוריאנה אלמסי ״גיוס חרדים לצה״ל – נתונים מדווחים והאתגרים שבאיסופם״ (מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עמ׳ 1-2, 2023). זאת ועוד, בשנים 2017 ו-2019 נצפתה ירידה במספר המתגייסים ל-1,374 ו-1,222 בלבד בהתאמה (כ-11% מתוך מחזור הגיוס החרדי),שם. שיעור שהמשיך לרדת בשנים 2021-2020 עם כ-1,200 מתגייסים חרדים (כ-10% ממחזור הגיוס החרדי).יוחנן פלסנר, גלעד מלאך ועמיחי כהן ״הצעה לתיקון מתווה לגיוס חרדים״ המכון הישראלי לדמוקרטיה (5.7.2018). לפי האמור ב״טבלה 1: יעדי גיוס מוצעים לשנות הגיוס 2017-2022״; מתן וסרמן ״הנתונים נחשפים: זה אחוז החרדים שהתגייסו לצה״ל״ מעריב (10.5.2023). במבט כולל ניתן לראות כי כמות המתגייסים עברה עליות ומורדות, אולם מספר המתגייסים בוגרי החינוך החרדי לצה"ל נותר ככלל נמוך, ואינו הולם את יעדי הגיוס שהוצבו לאורך השנים.

במהלך השנים, צה״ל פיתח תוכניות שהותאמו למתגייסים החרדים תוך ניסיון לרתום מספר מוטיבציות עיקריות לעידוד הצעירים החרדים להתגייס לצה״ל. כפי שמשתקף הן באתר מנהלת החרדים הצבאית בצה״ל,אתר מנהלת החרדים הצבאית; מיכל עבר- הדני ״לוחמים למען העתיד: כל הפרטים על גיוס חרדים״ אתר צה״ל (5.2.2019). והן בפרסומי צה״ל בתקשורת,ראו, למשל: ״צהל יוצא בקמפיין לעידוד הגיוס – בתקשורת החרדית״ ישראל היום (31.8.2018); יואב זיתון וקובי נחשוני ״קמפיין לקראת גיוס: חרדי – התנדב לצנחנים״ Ynet (3.8.2016); אור הלר ״׳נאך מיר צו צנחנים׳: קמפיין חדש לגיוס חרדים לצה״ל״ חדשות 13 (17.5.2017). התוכניות הבחינו בין שני מסלולי גיוס עיקריים – מסלול קרבי, במסגרתו הושם דגש על שירות משמעותי לצעיר החרדי תוך תרומה לביטחון המדינה, ומסלול מקצועי-טכנולוגי, במסגרתו הושם דגש על מוטיבציות כלכליות-תעסוקתיות ורכישת מקצוע לאזרחות. דומה כי על מנת להפיג את החשש מהגיוס, שני המסלולים הדגישו את השמירה על אורח החיים החרדי, תוך הקפדה על סביבה המותאמת לחיילים חרדים ומבלי לזנוח את לימוד התורה וקיום הפרקטיקות הדתיות בשלמותן.

אל מול האתגרים בגיוס צעירים חרדים לצה״ל והמתווים שפותחו בצה״ל בניסיון להתמודד עם האתגר, פנינו לברר מהם הגורמים המניעים צעירים חרדים להתגייס לצה"ל ומרתיעים אותם מפני גיוס לצה״ל. על אף מרכזיות הסוגיה בחברה הישראלית וחשיבותן של השאלות האמורות לפתרון הבעיה, עד היום לא נעשה מחקר אמפירי הבוחן סוגיות אלה באופן שיטתי ומעמיק. מחקר זה, שנתוניו נאספו מסוף שנת 2020 ועד סוף שנת 2021, מבקש לייסד בסיס נתונים ראשוני של המוטיבציות, התפיסות והעמדות של צעירים חרדים אודות גיוס לצה״ל, כמו גם של סביבתם החברתית, בסיס נתונים אשר יוכל לסייע לגיבוש מדיניות וחקיקה מתאימות לפתרון הסוגיה הטעונה והמורכבת שעל הפרק.כאמור, מחקרנו בוצע לפני מתקפת ה-7 לאוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה, ועוררה מחדש את העיסוק בגיוס החרדי. מערך המחקר והממצאים יכולים לשמש תשתית לדיונים בסוגיה חשובה זו ב״יום שאחרי״ המלחמה.

בסיס הנתונים שיצרנו מורכב משלושה מחקרים אשר יתוארו בתמצית בנייר זה. בשני המחקרים הראשונים, אשר נערכו בשתי שיטות שונות ואיששו זה את זה, בחנו את עמדותיהם של צעירים חרדים כלפי גיוס לצה״ל ואת תפיסותיהם ביחס לסוגיות מגוונות שמתעוררות בהקשר זה. בנוסף, במחקר הראשון בחנו גם את עמדותיהם של קבוצות חרדיות שאינן עומדות בהווה בפני גיוס, גברים חרדים מבוגרים ונשים חרדיות, על מנת למפות את תפיסותיה של ״קבוצת הייחוס החרדית״ – העמדה החברתית הכללית אשר תפיסותיה לגבי גיוס צעירים חרדים לצה״ל עשויות להשפיע על רצונם ונכונותם של הצעירים להתגייס לצבא. 

בשני המחקרים מצאנו כי רבע מהגברים הצעירים החרדים רוצים להתגייס לצה״ל. לצד זאת, מצאנו כי קיים פער ניכר בין הרצון להתגייס לצה״ל ובין התכנון המעשי להתגייס – אשר עמד על כ-10% בלבד, בהלימה לנתוני הגיוס החרדי בפועל. בחינת המוטיבציות המניעות צעירים חרדים להחליט אם להתגייס לצה״ל - או מניאות אותם מלעשות כן - העלתה כי צעירים חרדים המעוניינים להתגייס מונעים משלושה סוגי מוטיבציות עיקריים, מקבילים בחשיבותם: מוטיבציה שירותית-ערכית (רצון לתרום למדינה), מוטיבציה אישית-אינדיבידואליסטית (רצון לרכוש מקצוע או להתקדם בחיים) ומוטיבציה אזרחית (תפיסת השירות כחובה אזרחית).לדיון במוטיבציות לשירות צבאי בציבור הכללי ראו פרק ב.1. להלן. חרדים שאינם מעוניינים להתגייס מונעים במידה פחותה באופן מובהק ממוטיבציות אלה. המוטיבציות השליליות המניאות צעירים חרדים מגיוס הן, בעיקרן, המוטיבציה הדתית-סמכותית (חשש מתגובת הרבנים), החברתית (חשש מנידוי חברתי) והאישית (חשש מהסתגלות לסביבה חדשה ו״התקלקלות״).

הסבר אפשרי לפער בין הרצון להתגייס ובין העדר התכנון לעשות כן בפועל עשוי להיות הנורמות החברתיות בציבור החרדי ביחס לגיוס ולמתגייסים. על מנת לבחון סוגיה זו בחנו את ההבדל בין הרצון האישי של צעיר חרדי להתגייס לצה״ל ובין תפיסתו את שכיחות הרצון להתגייס בקרב הציבור החרדי בכללותו. בשני המחקרים מצאנו פער בין הרצון האישי של הצעיר החרדי להתגייס ובין האופן שבו הוא תופס את הנורמה בציבור החרדי ביחס לרצון להתגייס לצה״ל. הפער הצביע על כך שצעירים חרדים רוצים להתגייס יותר מכפי שהם מעריכים שיתר הציבור החרדי רוצה בכך. פער זה אותר גם בקרב קבוצת הייחוס החרדית, קרי גם הפלחים בחברה החרדית שאינם מועמדים לגיוס בהווה מעריכים כי הנורמה הקיימת בחברה ביחס לרצון להתגייס הינה נמוכה יותר לעומת עמדתם האישית ביחס לגיוס. פער משמעותי זה עשוי לספק הסבר לפער בין שיעור הרצון להתגייס ובין שיעור התכנון לעשות כן בפועל, והוא השפעתה של תפיסת הנורמות החברתיות בחברה החרדית ביחס לרצון להתגייס ואולי אף החשש של הצעיר החרדי מתגובת סביבתו הקרובה להחלטתו האם להתגייס, אם לאו.

בעקבות התוצאות של שני המחקרים הראשונים, ביצענו מחקר שלישי אשר שילב את התובנות המרכזיות שעלו משני המחקרים הראשונים באשר למוטיבציות ובאשר לתפיסת הנורמות החרדיות בסוגיית הגיוס במטרה לבחון כיצד הן משפיעות על רמת העניין שצעירים חרדים מגלים בגיוס לצה״ל. בפרט, בחנו כיצד הנורמות החברתיות והמוטיבציות שנמצאו בשני המחקרים הראשונים משפיעות על רמת העניין של הצעירים החרדים בגיוס. המחקר שיחזר בשלישית את הממצא שקיים פער בין הרצון האישי של צעירים חרדים להתגייס ובין תפיסתם את עמדת הציבור בסוגייה. חשיפת המשתתפים למידע מתקן נורמה – לשיעור הרצון המאומת להתגייס לצה״ל – השפיעה על תפיסתם את הנורמה. משתתפים שהעריכו את הרצון להתגייס בציבור החרדי כנמוך מהנורמה החברתית המאומתת העריכו רצון זה כגבוה יותר לאחר שנחשפו למידע מתקן הנורמה. עוד מצאנו כי מתן מידע על הנורמה האמיתית ביחס לגיוס לצה״ל, וכן הבלטת האינטרס הכלכלי הגלום בשירות, העלו במידה צנועה את מידת העניין בגיוס לצה״ל בקרב צעירים חרדים. 

בעוד שברור לכל כי מציאת פתרון למבוי הסתום המתמשך לגבי גיוס חרדים תושפע מהעמדות ומהתפיסות של הצעירים החרדים עצמם, עד כה לא היה ברשותנו בסיס מידע נרחב ומעמיק באשר לעמדות ותפיסות אלה. הכנסת, הממשלה, וצה״ל מתכננים זה שנים ארוכות מנגנונים אשר אמורים לשלב את הצעירים החרדים בצבא ובשוק העבודה אך אינם אוספים בשיטתיות מידע על-אודות רצונות הצעירים החרדים, תפיסותיהם את השירות הצבאי, והקשר שבין רצונות ותפיסות אלה לבין תכנונם לשרת בצה״ל ומעשיהם בפועל. מחקרים רבים עוסקים במוטיבציות ובמניעים לגיוס של מיועדים לשירות ביטחון בישראל המגיעים מהציבור הכללי, אולם רק מאמר בודד עסק במתגייסים חרדים. בירורינו עם מנהלת הגיוס החרדית בצה״ל ומערך מדעי ההתנהגות (ממד״ה) בצה"ל העלו כי גם הם אינם עורכים בחינה שיטתית של המוטיבציות של צעירים חרדים לגיוס לצה״ל, הגם שממד״ה בוחן את מוטיבציות השירות בקרב הציבור הכללי והלא-חרדי באופן מתמיד.בנוסף לכך, בפגישתנו עם מנהלת החרדים בצה״ל עלה כי המנהלת עוקבת אחר מספר המתגייסים ומחזיקה בידע מקצועי רב ובהשערות מפותחות לגבי המוטיבציות של צעירים חרדים להתגייס ולא להתגייס, אולם אין בידה ניתוחים מפורטים ושיטתיים של האוכלוסייה הרלוונטית או כלים מחקריים לביצוע מחקר נרחב על-אודותיה.

מחקרנו מניח תשתית בסיסית ועשירה של מידע בסוגיה מרכזית זו. בנוסף למיפוי התשתיתי של רצון הצעירים החרדים להתגייס, תכנונם לעשות כן, המוטיבציות המניעות אותם לכך והמוטיבציות המניאות אותם מכך, מחקרנו מוסיף נדבך חשוב של הנורמות החברתיות בסוגיית הגיוס. נורמות חברתיות משחקות תפקיד מרכזי בקבלת החלטות בחברות אנושיות בכלל, ובפרט בחברה החרדית, המאופיינת בקהילתיות "עבה" ובהשפעה ניכרת של הקהילה ומוסדותיה על חיי הפרט. הגם שקיימת מודעות כללית בקרב מוסדות המדינה לחשיבות הנורמות החרדיות, בדרך כלל קיים חסך במידע מאומת ושיטתי בסוגיה זו – וקובעי מדיניות נוטים לטשטש את ההבחנה בין הנורמות עצמן ובין תפיסתן החברתית, שעשויה להיות מוטעית. מחקרנו מספק מענה לחסך זה.

בנוסף לתרומות לחקר עמדות הציבור החרדי כלפי גיוס לצה״ל, מחקרנו משיא תרומה מתודולוגית לחקר החברה החרדית, ענף אשר התפתחותו מצויה בעיצומה. לאורך שלושה מחקרים פיתחנו מתודולוגיה משולבת, שכללה דגימה של תתי-קבוצות שונות באוכלוסייה החרדית; פיתוח מדדים להערכת היבטים שונים של הגיוס לצה״ל – רצון, תכנון, מוטיבציות, ותפיסת המעמד החברתי של המתגייסים – ולהשוואה בין עמדות אישיות ובין הנורמה החברתית הממשית והנחזית בסוגיה; ותיקוף מתודולוגיות דגימה מקוונות וטלפוניות זו באמצעות זו באופן שלא נעשה עד כה בחקר החברה החרדית. יש לציין כי לכל אחד מסוגי הדגימה ישנם יתרונות וחסרונות מתודולוגיים, ובשנים האחרונות ניטש בנושא ויכוח בקרב חוקרים, בפרט באשר לשימוש בדגימה מקוונת. זאת נוכח שיעור השימוש הנמוך באינטרנט בחברה החרדית בעבר, והחשש כי דגימה זו אינה יכולה להניב תוצאות מייצגות גם כיום, על אף העלייה התלולה שנצפתה בשימוש באינטרנט בחברה החרדית בשנים האחרונות. אחד הממצאים החשובים ביותר של הבחינה הכפולה שקיימנו הוא ההלימה הגבוהה בין הממצאים שהתקבלו במחקר הטלפוני ובין אלה שהתקבלו במחקר המקוון, לפחות בסוגיה הרגישה והמרכזית של גיוס לצה״ל. ממצא זה פותח את הדרך למחקרי המשך בסוגיה ומציע כי חוקרות וחוקרים של החברה החרדית יכולים לבחון את היתרונות והחסרונות של שתי שיטות הדגימה ביתר חופשיות, בהתאם למטרות המחקר ולחסרונות וליתרונות של כל שיטת דגימה. בכל המובנים האלה מחקרנו יכול לשרת את הקהילה המחקרית מעבר לממצאיו התוכניים ולספק בסיס מתודולוגי למחקרים נוספים, שיוכלו להרחיב את השימוש בשיטות שפיתחנו לבחינת שאלות מדיניות אחרות.