מאמר מערכת

ההצבעה בבחירות היא צורת ההשתתפות המגלמת את הרעיון הדמוקרטי של שלטון העם. למרות זאת בעשור האחרון אנו עדים לירידה בשיעורי ההצבעה במדינות דמוקרטיות רבות. תופעה זו לא פסחה על ישראל. מאמרי הגיליון סוקרים את הירידה בשיעורי ההצבעה ומציעים הסברים אפשריים למגמה זו ודרכי התמודדות עמה.

אריסטו הכריז כי האדם הוא מטבעו בעל חיים פוליטי. פריקלס, בנאומו המפורסם המהלל את הדמוקרטיה האתונאית, מתגאה שכל אדם החי בפוליס אינו עוסק רק בענייניו, אלא מתעניין גם בענייני המדינה, ומי שאין לו עניין בפוליטיקה אינו יכול להיות חלק מהקהילה.

ואכן, העניין בפוליטיקה וההשתתפות הפוליטית היו מאז ומתמיד נשמת אפה של הדמוקרטיה. מקרב צורות ההשתתפות הפוליטית ההצבעה היא האמצעי הישיר ביותר שהרעיון הדמוקרטי של שלטון העם מגולם בו. במאמר הפותח את הגיליון, "הצבעה - על שום מה ולמה?", עומדת קרין-תמר שפרמן על חשיבותה של ההצבעה כצורת השתתפות פוליטית בדמוקרטיה, ומפרטת את גורמי היסוד ברמת הפרט וברמה המוסדית התורמים לרצונו של היחיד להשפיע - באמצעות הצבעה - על דיוקנה הפוליטי של המדינה הדמוקרטית. המאמר סוקר גם תאוריות רציונליות ואחרות המנסות להסביר את המוטיבציה להצביע וכן את אופי ההצבעה (כנה או טקטית).

ואולם למרות היותה של ההצבעה ערוץ ההשתתפות הנגיש ביותר לאזרח, הדורש השקעה מועטה באופן יחסי, ניכר כי במדינות דמוקרטיות רבות ההשתתפות באמצעות ערוץ זה נמצאת במגמת ירידה. עופר קניג מציג במאמרו "צרת רבים חצי נחמה?" את מגמת הירידה בשיעורי ההשתתפות ב-21 דמוקרטיות. מהמאמר עולה כי בעשור האחרון נרשמה ברוב המדינות הדמוקרטיות ירידה בשיעורי ההצבעה. קניג מונה את הסיבות האפשריות למגמה זו בכללן סיבות מוסדיות (כמו שיטת הבחירות ורמת התחרותיות במערכת הפוליטית), גורמים הקשורים לנגישות תהליך הבחירה (קיומו של יום שבתון, הצורך ברישום מוקדם, נגישות קלפיות), היבטים כלכליים-חברתיים בעלי זיקה לרמת ההשתתפות (כמו רמת החינוך או מעמד כלכלי-חברתי של הפרט) וכן תמורות דמוגרפיות (בעיקר הגירה). היבטים הקשורים לתרבות הפוליטית כמו ירידה באמון במוסדות בכלל ובמפלגות בפרט ואווירה של אנטי-פוליטיקה משפיעים גם הם על הירידה בשיעורי ההצבעה.

מגמה זו של ירידה בשיעורי ההצבעה לא פסחה על ישראל. עד ראשית שנות האלפיים מקובל היה לראות באזרח הישראלי "אדם פוליטי". האזרח הישראלי, יותר מאזרחים במדינות אחרות, התעניין  בפוליטיקה, דיבר עם מכריו ומשפחתו על פוליטיקה, היה מזוהה מפלגתית והצביע בשיעורי הצבעה גבוהים (Arian, 1973: 27). אולם בעשור האחרון התערער דימויו של האזרח הישראלי כמתעניין ופעיל פוליטי, ובעיקר ניכרת ירידה בשיעורי ההשתתפות של הציבור הישראלי בבחירות. בבחירות לכנסת התשע עשרה אמנם חלה התאוששות קלה ושיעור ההצבעה עמד על 67.8% בהשוואה ל-64.8% בבחירות 2009; אבל כשבוחנים את שיעור ההשתתפות של הציבור הישראלי בבחירות לפי תקופות, מתחדדת העובדה שבעשור האחרון אנו עדים לירידה ניכרת: ממוצע ההשתתפות בבחירות לכנסת בשנים 2003 2013 עומד על 66% בלבד, לעומת השנים 1949 1969, אז עמד שיעור ההצבעה הממוצע על 82%, והשנים 1973-1979 אז עמד שיעור ההצבעה על 79% (הדר ואטמור, 2008). עם זה הירידה בשיעורי ההצבעה איננה אחידה בכל הקבוצות: קבוצות מסוימות (למשל ערבים, צעירים ועולים) מצביעות בשיעור נמוך יותר בהשוואה לשאר האוכלוסייה (ראו גם בלאנדר, 2010).

במאמרו של מיכאל פיליפוב "לחיות בישראל ולא להצביע: השינוי בתרבות האזרחית בישראל" מוצגים כמה הסברים לירידה בשיעורי ההצבעה. פיליפוב מראה על סמך סקרי דעת קהל כי בציבור הישראלי יש תחושה של חוסר יכולת להשפיע, היעדר זיקה למפלגות וחוסר אמון במוסדות. בפרט הוא מצביע על שתי קבוצות בציבור: הערבים והעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, בעיקר באזורי הפריפריה, שם הירידה בשיעורי ההצבעה קשורה למעגל שלילי של תחושת חוסר השפעה הגוררת אי-הצבעה וחוזר חלילה. לטענת פיליפוב, ייתכן שמה שמזוהה כנטייתם של הישראלים ל"קיטורים" אינו אלא תגובה מחושבת לשינויים במציאות הפוליטית הישראלית של העשורים האחרונים. לדבריו, תגובות אלו מתגבשות לכדי תרבות פוליטית סבילה וספקנית, המאפיינת כיום את החברה הישראלית.

זווית נוספת לניתוח הנתונים על הירידה בשיעורי ההצבעה בישראל מציג ניר אטמור במאמר "שיעורי ההשתתפות בבחירות 2013 מנקודת מבט מקומית". הוא מראה שבחינה של שיעורי ההשתתפות בבחירות בחתך מקומי מראה בבירור ששיעור ההשתתפות במקומות מבוססים ובמרכז גבוה בהרבה מהממוצע הארצי; ואילו שיעור ההצבעה ביישובי הפריפריה נמוך ממנו במידה ניכרת. עוד עולה מניתוח הנתונים שלמידת הדתיות של היישוב זיקה לשיעורי ההצבעה: ביישובים עם ציביון דתי/חרדי שיעור ההצבעה גבוה בהרבה מהממוצע הארצי. נתונים אלה ונוספים יופיעו בקרוב בהרחבה בנייר העמדה משבר ההשתתפות בבחירות: מגמות והמלצות בעריכתם של ניר אטמור וחן פרידברג.

במאמר "כיצד אפשר לעודד את ההשתתפות בבחירות?" מציעים ניר אטמור ועופר קניג שורה של צעדים אפשריים לעידוד ההצבעה. הם מבחינים בין כלים מהפכניים כמו חובת הצבעה, הצבעה באמצעות הדואר והצבעה בחו"ל ובין כלים מתונים כמו הנגשת קלפיות ומתן אפשרות להצבעה מוקדמת. לדעתם, הכלים המהפכניים מרחיקי לכת והשעה אינה דורשת שימוש בהם לעת עתה. את הכלים המתונים לעומת זה רצוי לאמץ באמצעות שינויים נקודתיים בחוק הבחירות לכנסת, שיקלו על הבוחרים לממש את זכותם הדמוקרטית.

הריאיון עם פרופ' תמר הרמן, החותם את הגיליון, מסכם את הסוגיה של ירידה בשיעורי ההצבעה וזיקתה של תופעה זו לצורות אחרות של השתתפות פוליטית. הרמן טוענת שאכן מדובר בירידה בשיעורי ההשתתפות, אך היא איננה דרמטית, שכן עדיין כשני שלישים מהציבור מצביעים. בהשוואה למדינות שגם בהן אין חובת הצבעה, המצב בישראל אינו בכי רע. לדעתה, הסיבות העקריות לירידה בהשתתפות הן אבדן האמון במערכת הפוליטית ותחושתו של הציבור, בעיקר של קבוצות פריפריאליות, שאין ביכולתו להשפיע על תפוקותיה של המערכת הפוליטית. היא סבורה שרק שינוי בהתנהגות הפוליטית והקשבה של הפוליטיקאים לרחשי לבו של הציבור יחזירו את האמון במערכת הפוליטית ויעודדו השתתפות. הרמן מתייחסת גם לתהליכים המתרחשים בחברה הערבית ותורמים לירידה בשיעורי ההצבעה, אם כי היא מציינת שבבחירות האחרונות התגייסו גורמים שונים לעידוד ההצבעה בציבור הערבי. בעיניה, החברה האזרחית, הרשתות החברתיות וגלי המחאה שהתעצמו בעשור האחרון משמשים זירות חלופיות להשתתפות פוליטית דמוקרטית.

הסקירה בגיליון זה של סוגיית הירידה בשיעורי ההשתתפות, בפרט בישראל, מציבה תמרור אזהרה לפני הדמוקרטיה הישראלית. נראה שהירידה בשיעורי ההשתתפות בישראל מראה שלפערים בין עשירים לעניים, בין ערבים ליהודים ובין ותיקים למהגרים יש מחיר דמוקרטי כבד. אי-השתתפות בבחירות ואי-השווין מזינים זה את זה במעגל הרסני לדמוקרטיה: המשתייכים לקבוצות המוחלשות אינם משתתפים בבחירות, ולכן עמדותיהם אינן זוכות לייצוג ואין מי שיגן על האינטרסים שלהם ויקדם אותם, דבר שבתורו מטביע בהם תחושות של חוסר אונים וחוסר יכולת להשפיע ומדיר אותם מהשתתפות בבחירות וחוזר חלילה.

כדי לשבור את מעגל אי-ההשתתפות דרושים צעדים בשתי רמות: בציבור הרחב - יש לטפח, בעיקר בקבוצות המוחלשות, מודעות להשתתפות דמוקרטית וכן להמשיך ולקדם צעדים ארוכי טווח לקידום השוויון כמו נגישות שווה לחינוך ולמשאבים. ברמה של המערכת הפוליטית – יש לשנות את הקודים הפוליטיים ואת האתיקה של הפוליטיקה, שכן שינויים כאלה עשויים להגביר את האמון במערכת ולעודד השתתפות.

עלינו לזכור כי השתתפות בבחירות איננה בגדר מותרות, אלא הערוץ ההכרחי שבאמצעותו ניתנת לגיטימציה למערכת הפוליטית במדינה השואפת להמשיך להיות דמוקרטית.

מקורות

בלאנדר, דנה, 2010. הפרדוקס ושברו: המשבר בהשתתפות הפוליטית בישראל, הרצאה מצולמת במסגרת הפאנל: המשבר בהשתתפות הפוליטית בישראל: ייצוג, משילות ויציבות , אוניברסיטת חיפה.

הדר, יעל, וניר אטמור, 2008. "השתתפות בבחירות והירידה בשיעור ההצבעה בישראל". אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

Arian, Asher, 1973. The Choosing People, Cleveland: The Press of Case Western Reserve University.