אי-שוויון בבריאות בין ערבים ליהודים בישראל
רוב אנשי מדעי החברה, העוסקים בחקר האי-שוויון בין ערבים ליהודים בישראל, מתייחסים בדרך כלל לחינוך ותעסוקה. מעט מאוד מחקרים הוקדשו לנושאים אחרים ובהם הבריאות. מסמך זה מבקש לבחון את מצב המחקר בתחום האי-שוויון בין ערבים ליהודים בבריאות, ולזהות את הפערים בידע המחקרי, במטרה לבנות מערך מחקרי כולל שיתרום להבנת הגורמים לאי-שוויון. הבנת הרקע לפערים בתחום הבריאות תאפשר לנו ללמוד ממחקרים שנעשו בעולם ולהציע דרכים לצמצום הפערים. המסמך מחולק לארבעה פרקים. בפרק 1 יינתן רקע ויוגדר האי-שוויון בבריאות, וכן יתוארו גורמים והסברים לאי-שוויון זה באופן כללי; בפרקים 2–3 נתייחס לאי-שוויון בבריאות בישראל – יינתן רקע היסטורי ויובאו נתונים עדכניים והסברים שנמצאו בספרות בנוגע לאי-שוויון; לבסוף, בפרק 4 נציג את הצעת המחקר הנסמכת על הספרות הקיימת והעתידה להשלים את החסר בתחום חקר האי-שוויון בבריאות בין יהודים לערבים בישראל.
תקציר המאמר
נייר זה בוחן את מצב המחקר של האי-שוויון בין ערבים ליהודים בתחום הבריאות וכן את הידע האקדמי בנושא כדי לבנות מערך מחקר כולל שיתרום להבנה עמוקה של הגורמים לאי-שוויון בין ערבים ליהודים בישראל בתחום הבריאות.
כדי להגדיר אי-שוויון בתחום הבריאות יש להבחין בין "אי-שוויון" בתחום הבריאות ובין "אי-צדק" או "אי-יושר" בתחום זה. "אי-שוויון" (Inequality) בתחום הבריאות משמעו קיומם של הבדלים – שאינם ניתנים לשינוי בהכרח – בין אנשים או בין קבוצות אוכלוסייה בכל הנוגע למצב הבריאות. למשל, הבדלים בין מצב הבריאות של צעירים למצב הבריאות של קשישים ומחלות המתקיימות רק במגדר אחד. לעומתו, המשמעות של "אי-צדק" או "אי-יושר" (Inequity) רחבה מן ההבדל הכמותני שנמדד. מודעות למאפיינים של הקבוצות המוחלשות באוכלוסייה, כמו נשים, עניים, בעלי השכלה נמוכה ומיעוטים אתניים ולאומיים, מאפשרת לאמוד את ההבדלים ברמת הבריאות (אי-שוויון) על יסוד המאפיינים הללו (אי-צדק) ובעקבות כך לגבש תכנית פעולה מתאימה. עם הגורמים וההסברים לאי-שוויון באופן כללי נמנים: אי-שוויון בהכנסות, הון חברתי, מעמד סוציו-אקונומי, מגדר ואתניות ברמת הקהילה והפרט.
בישראל ביטאו עקרונות היסוד הכלולים בחוק ביטוח בריאות חובה, שנכנס לתוקפו בשנת 1995, תפיסה שלפיה שירותי הבריאות הם משאב שיש להבטיח לכל פרט באוכלוסייה, על פי צרכיו הרפואיים וללא קשר ליכולתו הכספית לשלם עבור שימוש בו. שלושת העקרונות הנחוצים למימוש הזכות לבריאות הם: הגינות (Equity), נגישות ומצב בריאות (Equality).
על פי החוק, חלה חובת הביטוח על כל תושבי המדינה, וכל תושב זכאי לסל שירותים מוגדר. החוק הבטיח את זכות המבוטח לבחירת קופת חולים ולמעבר בין קופות החולים ושינה את מנגנוני הקצאת המקורות הציבוריים לקופות באופן שהחליש את תמריצי קופות החולים לסינון מבוטחים כדאיים. שילובם של עקרונות אלה הבטיח רבות לגבי אופייה הציבורי והסולידרי של מערכת הבריאות, ולא במקרה נתפס החוק כאחת המהפכות החברתיות החשובות שעברו על החברה הישראלית. אולם תרומתו זו של החוק הלכה ונשחקה במרוצת השנים בשל תיקוני חקיקה שנעשו בו. השינויים שחלו בחוק משנת 1998 נועדו לכאורה "להגברת הגמישות, הסמכות והאחריות של קופות החולים", אך הם רק הגדילו את תלותן של הקופות בתקציב המדינה (בין השאר, עקב ביטול המס המקביל) ויצרו תמריצים לגיוסם של מקורות מימון מציבור החולים (ביטוח משלים). נוסף על מגמת ההפרטה של מקורות המימון של מערכת הבריאות, החלה מגמת ההפרטה במערך אספקת שירותי הבריאות – הרפואה הפרטית. שילובם של שני הגורמים האלה פגע באופייה הציבורי של מערכת הבריאות והחליש את ממד הזכות לבריאות כזכות חברתית בישראל.
גורמי רקע לאי-שוויון בתחום הבריאות בישראל הם, בין היתר, הבדלים בתשתיות מערכת הבריאות (המשפיעים על נגישות), התפתחויות ושינויים במימון המערכת (המשפיעים על יכולת כלכלית של האזרחים לממן בריאות) וכן חוסר התאמה תרבותית של המערכת לאוכלוסיות השונות בישראל.
בישראל יש פערים בין יהודים לערבים בכל הנוגע למצב הבריאות. פערים אלו נמדדים בתוחלת חיים, בתמותה כללית, בתמותת תינוקות וכן בשיעורי תחלואה. במרוצת השנים חלה עלייה בתוחלת החיים בכלל האוכלוסייה בישראל, אולם הפער בין יהודים לערבים נשמר ואפילו התרחב. מלבד הפערים שנמדדו לפי המדדים הבסיסיים ה"אובייקטיביים" בתחום הבריאות, קיימת עדות לפערים בהערכה עצמית של מצב הבריאות, בתחלואה גופנית ונפשית, בשימוש בשירותי בריאות ובהתנהגויות הקשורות לבריאות.
מיפוי עבודות המחקר בנושא האי-שוויון בין יהודים לערבים בישראל בכל הנוגע למצב הבריאות מראה שרוב רובם של המחקרים עוסקים באומדן הפערים בין שתי הקבוצות בתחום זה. הנושאים השכיחים שנחקרים בתחום הם עישון וסרטן ריאות, סרטן השד וביצוע בדיקות ממוגרפיה, השמנת יתר, מחלות לב וכלי דם ודיכאון. בכלל אלו נמצאו פערים מובהקים בין יהודים לערבים אזרחי ישראל.
מחקרים שמנסים להסביר את האי-שוויון בין יהודים לערבים בישראל בתחום הבריאות מנמקים את הפערים באמצעות הבדלי תרבות – תפיסה שונה של חולי/מחלות, הון חברתי, תמיכה חברתית ומצב סוציו-אקונומי. מקבץ אחר של מחקרים דן בדפוסי השימוש בשירותי הבריאות. נראה כי נושא נגישות השירותים ואיכותם לא נחקר דיו. כמו כן מחקרים מעטים משלבים כמה גורמים ובוחנים את הסיבות האפשריות לאי-שוויון באמצעות מודלים מורכבים. נוסף על כך מתברר שלא נחקר דיו הקשר בין תחושת האפליה ובין אי-שוויון בתחום הבריאות בישראל. במחקרים שנעשו באנגליה, לדוגמה, הושם דגש בגורם ייחודי זה.
על כן להמשך הפרויקט שני שלבים, והם יבוצעו בהדרגה: (1) ניתוח נתוני SHARE, בהם דיווח עצמי וסובייקטיבי של מצב הבריאות בקרב ערבים ויהודים בישראל; (2) בניית שאלון וביצוע סקר לשם מחקר השוואתי בין שתי האוכלוסיות - הערבית והיהודית. המטרה היא לבחון מודל מורכב אשר מביא בחשבון את שלל הגורמים המשפיעים על אי-שוויון בתחום הבריאות: הכנסה, תעסוקה, השכלה, הון חברתי, תמיכה חברתית וכאמור - חוויית הגזענות ותחושת האפליה.
בעקבות למידת הנושא אנו ממליצים: (1) להסדיר פעילות ענפה של הסברה וחינוך מצד הגורמים הנוגעים בדבר בממשלה בכל אחד מהתחומים האלה: נזקי העישון, חשיבות הבדיקות המקדימות לגילוי סרטן השד בקרב נשים, חשיבות ההתעמלות לאורח חיים תקין ובריא, תזונה נכונה והסכנות הטמונות בהשמנת יתר; (2) לבצע פעילות מחקר מתמשכת, ובכלל זה מעקב מתמיד אחרי המגמות שהוצגו לעיל כדי לזהות כיוונים לא רצויים ולנסות לטפל בהם בהקדם וכן בחינת השפעתן של ההתערבות ופעילויות ההסברה והחינוך במהלך ההתערבות ואחריה; (3) להנגיש את השירותים השונים לאוכלוסייה. למשל, להשיג היענות גבוהה של נשים ערביות לביצוע בדיקת הממוגרפיה. הגברת המודעות של הנשים הערביות לחשיבות בדיקה זו והגילוי המוקדם של המחלה היא תנאי הכרחי אך לא מספק. נוסף על כך יש להקפיד שבדיקה זו תהיה זמינה ביישוב שבו מתגוררת האישה, או לפחות ביישוב סמוך, ולא לאלץ אותה לנסוע מרחקים גדולים.