הרצאתה של ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר בטקס פרס השרה לשקיפות שלטונית
הטקס התקיים בתאריך 16.11.2015 במוזיאון ארצות המקרא בירושלים וד"ר שוורץ אלטשולר, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים שעסקה רבות בנושא של ממשל פתוח, הוזמנה להרצות בטקס.
כבוד השרה הגברת שקד, המנכ"לית הגברת פלמור, ראשת היחידה לחופש מידע הגברת דב"ש. מה הקשר בין מע"צ ומעטפות מלאות, לבין יומני נבחרי הציבור, לבין ארכיון רשות השידור, תקציבי הרשויות המקומיות, והתקדין – התוכנה המשפטית שמוכרת שימוש בפסקי דין? אלה הן דוגמאות מן הימים האחרונים להנגשה או אי-הנגשה של מידע ציבורי.
מה הקשר בין כל אלה לבין המטבע הוירטואלי – הביטקוין? זאת כבר חידה מסקרנת יותר, והתשובה אליה תימצא אם ננסה להמשיג שלושה דורות של שיח שקיפות, או שמא תימצא התשובה אם אגלה לכם שתי טעויות שטעיתי במהלך השנים האחרונות, כמי שמשתייכת לחברה האזרחית ועוסקת בממשל פתוח.
הדור הראשון של שיח השקיפות עסק בעצם החובה השלטונית למסור מידע לאזרחים, ובגבולותיה של החובה הזאת. סכסוכים על איזונים בין זכות הציבור לדעת לבין הזכות לפרטיות, לביטחון, ליעילות מנהלית. הטמעה ארגונית ואישית של ההבנה שהמידע הציבורי, בדיוק כמו כסף ציבורי, מצוי בידי הרשויות בנאמנות בלבד. אם תרצו, זו אנט קליימן. וגם עיריית אשדוד. ברכות.
אבל אז הסתבר שהרבה פעמים מידע שלטוני לא נמסר לאזרחים כי הוא, במקרה הטוב, לא ניתן להנגשה או שההנגשה שלו דורשת הרבה משאבים, ובמקרה הרע, כי הוא בכלל לא נאסף ולא נשמר על ידי השלטון בפורמטים נורמליים.
וזאת היתה הטעות הראשונה שלי. קפיצה אוטופית לתהליכי שיתוף ציבור ללא הבנה ששבע עשרה שנים אחרי חקיקת חוק חופש המידע, וכשני עשורים לתוך המהפיכה הדיגיטלית, צריך לומר בבהירות: בלי שיח על השאלות "הצדדיות", כגון - באילו פורמטים טכנולוגיים שומרים את המידע, איך מקטלגים אותו ואיזה סוג של מטא-דאטא יוצרים כדי שאפשר יהיה לשלוף את המידע, איזה משטר זכויות יוצרים יהיה לגבי המידע והאם מאפשרים מיפתוח גם עבור מנועי חיפוש כלליים כמו גוגל ובינג – בלי הבנה שהתשובות לכל השאלות הצדדיות צריכית להיות באוריינטציה של הנגשת המידע לציבור - אי אפשר יהיה לממש את זכויות חופש המידע מהדור הראשון.
אם תרצו, זה מה שהבינו ברשות לניירות ערך. ברכות.
לשאלות האלה יש השלכה על טווח רחב של מידע. הן נוגעות ליומנים של נבחרי ציבור ולשאלה באיזה קטלוג ייעשה שימוש בארכיון רשות השידור, לשמירה של נתוני הלמ"ס ולמיפתוח שלהם וגם לסוגיה שאליה נדרש בגץ בשבוע שעבר - האם תוכל הנהלת בתי המשפט לאסור על חברות כמו "תקדין" למפתח את פסקי הדין של מדינת ישראל כך שיהיו זמינים לחיפוש בגוגל.
אבל, האמת היא שגם הדור השני עוסק בנקודות הקצה של המידע שבסופו של דבר צריך להיות מונגש לציבור. והנה האוטופיה, וגם הקשר לביטקוין: הדור השלישי של שיח השקיפות צריך לעסוק בפנקס.
בכמה מדינות באמריקה הלטינית החל בחודשים האחרונים פרוייקט חדש המבקש להתמודד עם שחיתות שלטונית, תוך שימוש במערכת דומה ל"בלוקצ'יין". בלוקצ'יין נועד לעקוב אחר פעולות והעברות הנעשות בביטקוין ולאשר אותן. זוהי מערכת מבוזרת של מחשבים המאשרת את כל הטרנסאקציות ומוסיפה שורות מידע מקודד על כל פעולה. המידע, בתורו, נאסף בפנקס חשבונות דיגיטלי פתוח וציבורי, המכיל מידע על כל ביטקוין – מי היו בעליו בכל זמן נתון, מי אישר העברה שלו מאדם לאדם. בגלל הארכיטקטורה המבוזרת של תהליך המעקב והרישום, בגלל השקיפות של הפנקסים ובגלל הקשיחות וחוסר היכולת להתערב ולשנות, קשה מאד לרמות את הבלוקצ'יין, מה שהופך אותו למכשיר שחשיבותו גדולה ונרחבת מהעולם של הביטקוין.
הדבר הבא בתחום הממשל הפתוח הוא "חוזים פתוחים", כלומר, שקיפות ההתקשרויות והעסקאות השלטוניות. לשם כך נדרשים שלושה צעדים:
- כל התקשרויות המדינה חייבות להיות שקופות וגלויות כעניין שבשגרה, ולא להיכנס לתוקף אלא לאחר פרסומן. זה הדור הראשון;
- יש צורך ביצירת סטנדרט של מידע פתוח על התקשרויות, כדי לאפשר השוואות בין התקשרויות שונות. זה הדור השני.
- ויש צורך במעקב אחר השכבות והגלגולים השונים של נתיב הכסף. זה הדור השלישי.
שלושת הצעדים האלה, הכל כך הגיוניים וכל כך רחוקים - יאפשרו לאזרחים, למומחים, לעיתונאים ולבעלי עסקים, להיות מעורבים בניטור התקשרויות, במעקב אחר נתיב הכסף הציבורי והגברת היעילות של ניצול כספי הציבור ובמניעת שחיתות. אחרי הכל, מדובר בכספים שאמורים לשמש לבניית בתי ספר, כבישים ובתי חולים.
העתיד נשמע נהדר.
ובכל זאת, הנה הסיכה בבלון, או אולי - הטעות השניה שלי: פעם חשבתי שהרעיון בבסיס תפיסת הממשל הפתוח הוא פשוט למדי: נזין נתונים שלטוניים רבים ככל האפשר על הרשת, בצורה גולמית, ובפורמט "קריא מכונה"; אולי אפילו נרתום את חוכמת ההמונים אם הם לא יבואו לבד, ונקבל ידע שגם הציבור וגם פקידים ממשלתיים לא היו חושבים עליו.
ככל שאני חוקרת ופועלת ומתבוננת יותר על העולם אני מבינה שעקרון השקיפות והנגשת המידע לא יתממש אך ורק על ידי פתיחה ואפילו לא על ידי הנגשה של נתונים לציבור. כי הקושי הוא שהנתונים שאתם מספקים לנו הם לרוב, תסלחו לי – משעממים.
רשימות ארוכות, ערימות ענקיות של נתונים ללא סדר נושאי או כרונולוגי, גיליונות אקסל הנוגעים למידע כלכלי. וללא ההבנה שנדרש תיווך של התכנים שיציג אותם באופן יצירתי ומחכים, שינגיש אותם לציבור באופן ברור, בהיר, אמין, כובש ומפתה לשימוש – עידן המידע עשוי להפוך מהר מכפי שאנו סבורים לעידן מידע למראית עין בלבד.
כשרואים מידע גולמי, כל אחד הולך הביתה עם הפרשנות שלו, והתובנות שלו מה לעשות. עם הסיפור שלו. אבל כשד"ר ג'ון סנואו, שאני כל כך אוהבת להזכיר בהרצאות שלי, היה מוכרח לשכנע את עמיתיו כיצד מתפשטת מחלת הכולרע, הוא סיפר להם סיפור באמצעות מפה. הוא סיפר להם סיפור של דאטא.
אמנות הסיפור היא אחת מאבני הפינה של החוויה האנושית. היקום יכול להיות מלא אטומים, אבל הסיפורים הם אלה שמרכיבים אותו. לאלה מכם שקוראים בתנך, הודו נא ביושר מה עדיף – הפרקים שיש בהם שלשלות יוחסין ורשימות מאכלים אסורים או סיפורי האהבה, הבגידה והצער? מידע אובייקטיבי ובלתי מוטה או מעשיה עסיסית, שמספיק לפעמים להראות אותה כך?
לדלג על שני שקפים של התקציב וללכת לתקציב המקומי – תקציב רשויות מקומיות שמוצג באקסל, או אולי כך? או כך? כאן כבר קל יותר לראות סיפור!
רשימת זכויות בנושאים שונים או סידור אינטראקטיבי צבעוני שלהן?
שורות של נתונים סטטיסטיים של תאונות דרכים (מהארץ), פשיעה (מבריטניה), צריכת חשמל, בעלות על נשק, הכנסה (מגרמניה) - או וויזואליזיציה על מפות? תחשבו כמה ג'ון סנו היה גאה.
זה נשמע אולי לא הוגן, אבל כשמדובר ביכולת הקוגניטיבית להבין את העולם, למוח שלנו יש העדפה בלתי מתפשרת לסיפורים. עובדות ודאטא הן אבני הבניין של כל סיפור. אבל הflow של הסיפור הוא המלט המדביק אותן. מידע ודאטא מסבירים מה קורה. סיפור מסביר למה זה משנה. סיפורים מעניקים את הפשר ואת ההקשר סביב הדאטא. הם מעניקים משך לנתונים: התחלה, אמצע וסוף, כמרכיבים הכי בסיסיים של סיפור לפי אריסטו.
זאת, משום שהיא מאפשרת חקירה עצמאית, תוך שימוש בטיים ליינים - תקליקו על כל אחד, ממש כמו דף בספר, ותקבלו סדרה של וויזואליזציות אינטראקטיביות. וויזואליזציות שמאפשרות להבין גם מה קורה מתחת לפני השטח, שמאפשרות לייצר הקשרים ולחבר נקודות, וויזואליזציות שיוצרות מסגרת שבתוכה הקוגניציה שלנו יודעת להשלים פערים. סיפורי הדאטא מאפשרים למאות שורות להתגבש לנאראטיב אחד. לא משנה אם מדובר במלחמת יום כיפור, בהדלפות של סודות בטחוניים או בסיכוי לרעידות אדמה ברחבי העולם.
ברור שתפקידי התיווך, מתן הפשר, האמינות וההקשר צריכים להתקיים על ידי תקשורת ההמונים המסורתית, כפי שהיה מקובל במאות השנים האחרונות. בעולם מרושת הם צריכים להתבצע גם באמצעות מיזמים חדשים ללא מטרת רווח, ארגוני חברה אזרחית וסתם אנשים מלאי כוונות טובות שרוצים להנגיש מידע לציבור.
אבל לא פחות מזה הם צריכים להתבצע על ידי הרשויות עצמן. גם לכם יש אחריות של הנגשה ושל תיווך. לכן, אל תסתפקו במידע הגולמי. הכלים לספר סיפורים וויזואליים מבוססי מידע הולכים ומשתבחים עם הזמן. והחדשנות שמלווה אותם הופכת אותם לידידותיים, חינמיים וחזקים. עשו בהם שימוש. גם אתם יכולים. כי בסוף בסוף, כדי להפוך את מידע – זה מצמד המילים חופש המידע – לידע, נדרשים נתונים וגם משמעות.
ברכות לזוכים, ברכות לרבקי דב"ש, שכל מילת מחמאה על פועלה הרב לא תוכל לקלוע באמת ובצורה מספקת למהות של סיביל סרבנט אמיתית, ובהצלחה לכולנו במסע החשוב הזה.