בלי פייקים ובלי שטיקים

ניסיונות החיזור של לפיד אחר הציבור הערבי הם בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי וגם- מזויף מדי. אולם הסכנה האמתית טמונה בתחושת המיאוס הכללית שתחלחל בציבור הערבי בעקבותיהם, אלא אם יאמינו בכנות המאמצים וביכולתם של מנהיגי המפלגות הציוניות לשתף פעולה עם נציגיהם בכנסת

Flash 90

בשוך סערת סרטון ה"דיפ פייק" של יאיר לפיד שרץ ברשת, הגיע הזמן לדבר על הפייק האמיתי של מי שרואה עצמו כראש מחנה השמאל-מרכז, בראיון שהעניק לרינה מצליח בתוכנית "פגוש את העיתונות". לאחר שזו הטיחה בו כי הליכוד גורף שיעורי תמיכה משמעותיים בקרב הציבור הערבי בישראל, יותר מרשימת יש עתיד, ענה לה לפיד: "נלך לכל מקום ולכל כפר ונעזור... אני לא יודע אם מה שאמרת עכשיו הוא נכון מספרית... אבל זה שנלך ונעבוד בזה קשה, בוודאי".

לפי התנהלותו של לפיד במהלך השבועיים שחלפו מאז אותו ריאיון, דומה שגם דבריו של לפיד האמיתי היו פייק בעצמם. לא נראה שחרש את "הכפרים" (אגב, לידיעת הקורא לפיד, ישנן גם "ערים" המאיישות תושבים ערבים, דוגמת אום אל פאחם, נצרת, טייבה וכיוצ"ב), וממילא אפילו לא התקרב לתשומת הלב והמאמצים שהקדיש ראש הממשלה בנימין נתניהו לנושא. סקר שנערך השבוע על ידי מרכז מהא משקף זאת במדויק: בעוד 8% מהנשאלים הערבים השיבו כי בכוונתם להצביע לליכוד, רק 3% מהם ציינו את מפלגת יש עתיד כאופציה.

כיצד ייתכן שהציבור הערבי יראה במפלגת השלטון והעומד בראשה, האחראים על חקיקה מפלה ודה לגיטימציה מתמשכת, כאופציה אטרקטיבית יותר מהחלופה השלטונית? סביר כי הציבור הערבי חש שניסיונות החיזור של לפיד מזויפים לפחות כמו (ואף יותר) הסרטון שהופץ.

אמנם, מול הדיפ פייק האמיתי של לפיד אין עילה לעתור לוועדת הבחירות המרכזית, ומתחתיו אין הערת אזהרה או דיסקליימר שמתריע כי "הדובר לא מתכוון באמת לשנות את דרכו ביחס לציבור הערבי ונבחריו". יחד עם זאת, הזיוף בדבריו של לפיד, על רקע התנהלותו, שקוף וברור לכל בר דעת. למרות כל אותות המציאות ואפילו חרף "תעודת הכשרות" שסיפק המשגיח בנימין נתניהו בשבועות האחרונים, גם במערכת הבחירות הנוכחית הוא מתקשה לפנות באופן כן לאוכלוסייה הערבית. אולי הם כבר לא "זועביז", ולא פסולי חיתון לתמיכה בממשלה שירכיב (תודה באמת), אבל המכשול התפיסתי עודנו קיים. אם לפיד ומפלגתו היו משקיעים בחיזור אחר הציבור הערבי ומנהיגיו לפחות כפי שהשקיעו בניסיון להוריד את קמפיין הדיפ פייק, תמונת המצב יכולה הייתה משתנה. אולם במצב הדברים הנוכחי, נראה שזה ממש לא הכיוון.

עם זאת, העובדה שהאוכלוסייה הערבית לא תצביע עבור לפיד מטרידה הרבה פחות מהסכנה האמיתית: תחושת חוסר התוחלת הכללית שעשויה לחלחל בקרב המצביעים הערבים. חוסר האמון בנתניהו, לצד הזיוף של יאיר לפיד, עשוי להביא לכדי מצב בו הם ימאסו בבחירות ולא יצביעו כלל, גם לא לרשימה המשותפת. זאת, מתוך מחשבה שהשינוי המיוחל לא יגיע כל עוד ראש הקואליציה וראש האופוזיציה מאוחדים בסלידתם משיתוף הפעולה עם נבחרי הציבור הערבים ואדישים למצוקותיהם.

כדי שהאזרחים הערבים יצאו להצביע, עליהם להאמין שלקולם יש משקל ושלנציגים שבחרו תהיה השפעה. הניסיון מלמד כי נציגים אלו יהיו מתוך מפלגות הרשימה המשותפת. במובן זה, עוד לא מאוחר שלפיד, כמו גם יתר מנהיגי המפלגות, ישקיעו מאמצים לא רק לגייס את תמיכתו של הציבור הערבי, אלא לעודד אותם לצאת ולהצביע – תהא המפלגה שיבחרו בה אשר תהא. הפעם, בלי פייק, אלא מנקודת מוצא ערכית ששמה סוף לחרמות כנגד נבחרי הציבור הערבים. אם חברי הרשימה המשותפת הצליחו להמליץ על רמטכ"ל המתגאה במספר הפלסטינים שחיסל במהלך צוק איתן, גם נציגי המפלגות הציוניות יכולים לרקום שיתופי פעולה עם נבחרי הציבור הערבים, או לפחות לראות בהם שותפים אמיתיים לדרך.

פורסם לראשונה בהארץ.