מגדירה את גבולות הגזרה: מאחורי דיוני מועצת הביטחון של האו"ם
עד כמה הלחץ הבינ"ל משפיע על ישראל ובפרט על צה"ל; אילו סמכויות נמצאות בידי מועצת הביטחון של האו"ם, ומתי בעבר התקבלו החלטות משמעותיות בנוגע לישראל?
Shutterstock
מועצת הביטחון של האו"ם היא הגוף בעל האחריות העיקרית לשמירת השלום והביטחון הבינלאומיים לפי מגילת האו"ם. כל חברות האו"ם (שהן כמעט כל מדינות העולם) מחויבות לקיים את החלטות מועצת הביטחון. למועצה תפקידים במניעת סכסוכים וקידום יישובם בדרכי שלום. עיקר תשומת הלב מתמקדת בסמכויותיה לפי פרק שבע של מגילת האו"ם, כאשר המועצה קובעת כי מצב מסוים מהווה איום על השלום והביטחון הבינלאומיים, היא רשאית להטיל אמצעים על מנת לאכוף את החלטותיה. בראש ובראשונה, מדובר באמצעים שאינם כוחניים, כמו סנקציות כלכליות, השעיית קשרי תעופה או אמברגו על אספקת נשק לאזור הסכסוך. ואולם, אם המועצה סבורה כי אין בכך די, היא רשאית להתיר שימוש בכוח צבאי לאכיפת החלטותיה.
במועצת הביטחון חמש עשרה חברות. חמש חברות קבועות (ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה וסין) ועשר חברות המתחלפות מדי שנתיים, לפי מפתח גאוגרפי. קבלת החלטה במועצת הביטחון מחייבת תמיכה של תשע מדינות לפחות והעדר התנגדות (ווטו) של אחת החברות הקבועות. בהיותה בעלת כוח ווטו במועצת הביטחון ובת ברית של ישראל, מנעה ארה"ב פעמים רבות, אך לא תמיד, קבלת החלטה המנוגדת לאינטרס הישראלי.
החלטות מועצת הביטחון של האו"ם בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כללו לרוב קריאות רכות להפסקת אש ולהבטחת אספקה הומניטרית ולא דרישות מחייבות.
דוגמה לכך היא החלטה 1860 שקיבלה מועב"ט במהלך מבצע "עופרת יצוקה", ביום 8 בינואר 2009. ההחלטה קראה להפסקת אש מיידית ובעקבותיה, לנסיגת הכוחות הישראליים מהרצועה וכן התייחסה לעניינים הומניטריים שונים. בנוסף, ההחלטה קראה למדינות העולם לסייע בהסדרים וערובות להבטחת רגיעה ארוכת טווח ובכלל זה, למניעת העברה בלתי חוקית של נשק ותחמושת לרצועה. ישראל לא קיבלה את הקריאה להפסקת אש מיידית, והכריזה על הפסקת אש חד-צדדית רק ביום 17 בינואר. "רכות" ההחלטה התבטאה גם בכך שהברחת נשק ותחמושת לרצועה לא פסקו והמועצה לא נקטה צעדים כלשהם בקשר לכך.
לא צפויה להתקבל החלטה שכזו (לפי פרק 7 למגילת האו"ם), אלא לכל היותר המלצה להפסיק בהקדם האפשרי את האלימות וקריאה לטפל במשבר ההומניטרי ברצועה כמו גם קריאה לקדם פתרון של היבטים אחרים של הסכסוך, כמו שמירה על המקומות הקדושים והימנעות מהוצאתם של המשפחות משייך ג׳ראח מהבתים בהם הם מתגוררים.
החלטה 1701 למשל, בסוף מלחמת לבנון השנייה, ציינה כי המצב מסכן את השלום והביטחון והבינלאומי והקנתה לכוח יוניפי"ל סמכות להשתמש בכוח למימוש המנדט שלו, למנוע פעולות עוינות משטח הפעולה שלו, בין הליטני לגבול ישראל, ולהגן על אזרחים מסכנה מיידית.
הלחץ הבינלאומי הוביל בעבר את ישראל להפסיק אש, אחרי תקריות יוצאות דופן כמו הפגיעה במתקן האו״ם בכפר קנא (בעת מבצע ענבי זעם 1996). גורמי הביטחון עוקבים אחרי הזירה הבינלאומית, מכיוון שחופש הפעולה המבצעי של צה״ל נגזר מהלגיטימציה הבינלאומית של הפעילות שלו, ודיוני המועצה מסמנים גבולות גזרה מבחינה זו.
לעמדת ארה״ב במועצה ומחוצה לה חשיבות רבה מבחינת ישראל, הואיל והיא ״שומרת עליה״ מפני סנקציות מחייבות". עו"ד ליבמן מוסיף כי "בהיותה בעלת כוח ווטו במועצת הביטחון ובת ברית של ישראל, מנעה ארה"ב פעמים רבות, אך לא תמיד, קבלת החלטה המנוגדת לאינטרס הישראלי". המקרה האחרון בו ארה״ב לא מנעה קבלת החלטה בעייתית בנוגע לישראל הייתה החלטה 2334 שהתקבלה בסוף 2016 בשלהי כהונתו של נשיא ארה"ב הקודם אובמה. ההחלטה קבעה שההתנחלויות בלתי חוקיות, וכי על המדינות להבחין במגעים שלהם עם ישראל בין שטח המדינה לבין השטחים שנתפסו על-ידי ישראל ב-1967כולל מזרח ירושלים.