חשיבות הפעלת פיקוח מדיני, משפטי ופרלמנטרי על השב"כ
לקראת מינויו של ראש השב"כ הבא, חשוב לבצע חשיבה מוקפדת על אמצעי הפיקוח של הדרג המדיני, המשפטי והפרלמנטרי על השב"כ, בוודאי במצב בו ראש הממשלה שאחראי על המינוי, חדש יחסית בתפקידו.
ראש השב״כ, נדב ארגמן | Flash 90
בכתבתו של גידי וייץ (הארץ 6.8.2021) שחשפה את היחסים בין מנחם בגין לשב"כ מסתתר לקח שראוי לשננו, בבחינת – לפתח חטאת רובץ. כפי שפורסם מספר פעמים בעבר, בין היתר במחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכז מורשת מנחם בגין, כאשר מונה מנחם בגין לראש הממשלה הוא הורה מפורשות לראש השב"כ דאז, אברהם אחיטוב, שלא להשתמש באמצעים פיזיים כלשהם בחקירות השב"כ. הוראתו של בגין נבעה מניסיונו האישי בחקירת המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד.. היא נשענה איפוא, על בסיס של ערכים ושל תפיסתו לגבי המותר והאסור לארגון חשאי במשטר דמוקרטי ועל כפיפותו של השב"כ הן לחוק והן לדרג המדיני.
ואולם, למרות הוראתו המפורשת של בגין להימנע מכל הפעלה של אמצעים פיזיים, זו לא קוימה על ידי אחיטוב, שבפשטות, התעלם ממנה. ועדת לנדוי, שהוקמה בשנת 1986 על מנת לבחון את שיטות החקירה בהן נקט השב"כ, קבעה מפורשות כי בכל אותן שנים המשיך השב"כ להפעיל לחץ פיזי על נחקרים, זאת כשיטת פעולה ממוסדת ובהנחיה מפורשת של ראשי השב"כ ובכללם אחיטוב. ועדת לנדוי מצאה כי הפעלת האמצעים הפיזיים לוותה באותן שנים במערכת הסתרה עקבית, היינו שקרים של חוקרי השב"כ בפני שופטים, תובעים וסניגורים כאשר הם נשאלו בעדויותיהם על הטענות בעניין האמצעים הפיזיים שננקטו.
הפרת הנחייה מפורשת של הדרג המדיני הממונה, הוא ראש הממשלה, על ידי ראש השב"כ היא עניין שראוי להתעכב עליו. אין מדובר באירוע חד פעמי, אלא במערכת ממוסדת, רצופה וקבועה של חקירות אלימות, ומערכת השקרים שנלוותה להם. עולה השאלה כיצד העז אחיטוב להמרות כך את פיו של ראש הממשלה.
מאחר ואיש מהמעורבים אינו עוד בין החיים, ניתן רק להעריך שההתעלמות של אחיטוב מהנחיית ראש הממשלה בגין נבעה משניים: ראשית, מעוצמתו של השב"כ, שהיתה אז בשיאה. כארגון שפועל בחשאי לטובת המדינה, תפיסתו העצמית של השב"כ, שזכתה לתמיכה ציבורית מסוימת, הייתה כי פעילותו לטובת ביטחון המדינה מעמידה אותו מעל לכל ביקורת וחוק. שנית, יכולתו של אחיטוב להתעלם נבעה גם ממה שתפס, כנראה בצדק מסוים, כחולשתו של הדרג המדיני.
אחיטוב זיהה בראש הממשלה בגין, ובמערכת הפיקוח המוסדית של הדרג המדיני חולשה כה רבה, עד שלא חשש שמא הפרת ההנחיה תתגלה, או שאם תתגלה, שראש הממשלה ינקוט נגדו בפעולה כלשהי, ובוודאי לא בפעולה חריפה כמו הדחה מהתפקיד. במילים אחרות: ראשי השב"כ החזיקו בתקופה זו בעוצמה כה גדולה עד שלא חששו לפעול בניגוד להוראת ראש הממשלה, במקרה של אחיטוב, או ליטול לעצמם את החירות להורות על חיסולם של מחבלים שנתפסו חיים, כמו במקרה של אברהם שלום בפרשת קו 300.
אלו אינם רק לקחים היסטוריים. כפי שהתברר במשבר הקורונה, הפוטנציאל של השב"כ לצבירת מידע לגבי האזרחים בישראל גדל מאוד בשל יכולותיו הטכנולוגיות. גידול זה ביכולות השב"כ מחייב גם את הדרג המדיני להפעלת פיקוח הדוק על הדרך שבה השב"כ עושה שימוש בכוח זה. כאשר מערכות הפיקוח אינן משוכללות דיין או אינן מבצעות את תפקידן כהלכה, עולה תמיד החשש שמא השימוש בכוחם ובסמכויות המפליגות שניתנו לארגוני הביטחון, השב"כ המוסד בראשם, יבוצע באופן או למטרות שחורגות ממה שמותר במערכת דמוקרטית.
ראש הממשלה נפתלי בנט אמור להודיע בקרוב על מינוי ראש שב"כ חדש. זו תזכורת לצורך לבצע חשיבה מוקפדת על אמצעי הפיקוח של הדרג המדיני, המשפטי והפרלמנטרי על השב"כ, במיוחד בתקופה בה ראש הממשלה הוא חדש יחסית בתפקידו.
אלי בכר היה היועץ המשפטי של השב"כ ומחבר הספר "שב"כ במבחן: ביטחון, משפט ערכי הדמוקרטיה"
פרופ' עמיחי כהן הוא מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה
פורסם לראשונה בהארץ.