קרקע נפיצה לשימוש לרעה – ההכרזות כארגוני טרור

הודעת שר הביטחון כי החליט להכריז על שישה ארגונים פלסטינים כ"ארגוני טרור" על רקע קשריהם עם החזית העממית עוררה סערה ציבורית ובינלאומית. להכרזה על ארגוני טרור תפקיד חשוב במאבק במימון טרור, אך מדובר בסמכות הדורשת זהירות מיוחדת. עו"ד לילה מרגלית מציעה מספר כדי להבטיח שימוש ראוי והוגן בסמכות הזאת

הודעת שר הביטחון כי החליט להכריז על שישה ארגונים פלסטינים כ"ארגוני טרור" על רקע קשריהם עם החזית העממית עוררה סערה ציבורית ובינלאומית. לפחות חלק מהארגונים הם ארגונים ותיקים, הזוכים להכרה בינלאומית זה שנים רבות בשל עבודתם לתיעוד הפרות זכויות אדם – הן של ישראל והן של הרשות הפלסטינית. על רקע זה, טענת משרד הביטחון כאילו אין מדובר אלא בטרוריסטים הפועלים "בכסות של ארגוני חברה אזרחית" מעוררת סימני שאלה משמעותיים.

כמובן, שהעובדה שמדובר בארגוני זכויות אדם אינה מעניקה לארגונים חסינות מפני הדינים העוסקים במניעת טרור. מאז ה-11 בספטמבר 2001, מדינות דמוקרטיות רבות בעולם אימצו מנגנונים להכרזה על ארגוני טרור, בעיקר כדי לאפשר תיאום בינלאומי למניעת מימון טרור. משטרי הכרזות אלה מאפשרים לא אחת הכרזה גם על ארגונים אזרחיים שאינם עוסקים בעצמם באלימות, אם הם פועלים במטרה לסייע לארגוני הטרור להשיג כספים, משאבים ופעילים הנחוצים להם לביצוע פיגועים.

ואולם מנגנון ההכרזה בישראל, המעוגן היום בחוק המאבק בטרור, מעורר בכל זאת קושי מיוחד. הוא מבוסס על שילוב בעייתי בין עילות רחבות מאד והסתמכות גורפת מדי על מידע סודי, הפוגמת באפשרות להכפיף הכרזות לביקורת ממשית ולקיים דיון ציבורי מושכל ביחס אליהן. גם האפשרות הניתנת לארגון לערער על הכרזה מוגבלת מאד. אמנם ניתן לבקש שימוע בפני ועדה מייעצת מיוחדת בראשות שופט בכיר בדימוס, ובהמשך לעתור לבג"ץ, אולם גם במסגרת הליכים אלה המדינה רשאית להתבסס על חומר חסוי, מבלי שישנם מנגנונים לריכוך הפגיעה הטמונה בכך, כמו מינוי עורך דין מיוחד שיעיין במידע מטעם הארגון. לכך יש להוסיף את ההשלכות החמורות במיוחד המיוחסות להכרזות אצלנו – כמו האיסור הפלילי החמור על כל "הבעת הזדהות" עם ארגון מוכרז. שילוב זה יוצר קרקע פוריה לביצוע הכרזות בלתי מוצדקות ואף לשימוש לרעה במנגנון ההכרזה שיביא בתורו לצמצום המרחב הדמוקרטי. כפי שראינו בימים האחרונים, הוא גם עלול לפגוע בלגיטימציה הציבורית של ההכרזות הישראליות ובסיכויים שיניעו את הקהילה הבינלאומית לפעולה. שימוש נרחב מדי בסמכות ההכרזה עלול אף לעודד טרור – שכן, אם המדינה עצמה אינה מבחינה בין הרג אזרחים חפים מפשע ובין פעילות פוליטית אזרחית, איזה תמריץ יש לארגונים להיזהר מתמיכה באלימות?

להכרזה על ארגוני טרור תפקיד חשוב במאבק במימון טרור. אך מדובר בסמכות מרחיקת לכת, הדורשת זהירות מיוחדת. כדי להבטיח שימוש ראוי והוגן בסמכות זו, יש לנקוט כמה צעדים. ראשית, יש לפרש את החוק באופן סביר. אין לאפשר הכרזה על ארגונים כארגוני טרור, אלא אם ישנן ראיות ברורות ומשכנעות שהם פועלים בצורה מכוונת כדי לסייע לארגון טרור לממש אסטרטגיה ארגונית שבמרכזה ביצוע פיגועים אלימים. אין לבסס הכרזה על רמזים ואסוציאציות, שמפשטים את מורכבות החיים בקשרים שבין בני אדם, בוודאי במציאות פוליטית מורכבת כמו זו הקיימת בשטחים.

שנית, יש לזכור שדרך המלך היא לקיים הליכים פליליים נגד האנשים הספציפיים שחשודים במעורבות בטרור. יש להותיר את הצעד הקיצוני של "חיסול" ארגון שלם, על פעילותו הלגיטימית והחיונית, למצבים בהם לא ניתן להסתפק בצעדים פרטניים. בהקשר זה יש להביא בחשבון את מצב תושבי השטחים שפעולת הארגונים לזכויות האדם היא מהאמצעים היחידים להגן עליהם מפני שרירות שלטונית. יש גם להבטיח שהשימוש באמצעי הקיצוני יעמוד באמת מידה של שוויון.

שלישית, יש להגביר את הבקרה על הליכי הכרזה, להכפיף אותם לפיקוח פרלמנטרי, ולקבוע מנגנונים שיאפשרו לארגונים להתמודד עם הטענות נגדם. יש גם לשאוף לשקיפות ציבורית מרבית ביחס לבסיס להכרזה.

בנוסף, יש לנקוט גישה מצמצמת יותר ביחס להשלכות הכרזה, הנסמכת על מידע סודי. אין להשתמש בהכרזה כדי להטיל אחריות פלילית כבדה על מעגלים רחבים של פעילים, תומכים ואוהדים, אלא לייעד אותה למטרה הביטחונית הקונקרטית שהצדיקה מתן סמכות זו מלכתחילה - השבתת הארגון על ידי הטלת סנקציות כלכליות עליו.

המידע שעל בסיסו הוחלט להכריז על ארגונים אלה אינו מונח בפנינו, אבל החשש מפני ניצול לרעה של המנגנון הרגיש – לרבות כדי להשתיק ביקורת חריפה על השלטון - מטריד. הנימוקים הלאקוניים שהציג משרד הביטחון עד היום אינם מספיקים כדי להסביר את הצעד מרחיק הלכת, והחוק אינו כולל ערובות חזקות מספיק כדי למנוע הכרזות שווא. ובכל זאת, בהתאם למנגנון הקבוע בחוק, ההכרזות האחרונות הן עדיין בגדר הכרזות זמניות, שיהפכו לקבועות בעוד מספר חודשים, לאחר מתן הזדמנות לארגונים לבקש שימוע. יש לדאוג לכך שההכרזות יעמדו בדחיפות לביקורת ממשית, וכי משרד הביטחון יפרסם מידע רחב ככל הניתן לגבי הטעמים להחלטה.

פורסם לראשונה בעיתון הארץ