מגמה מדאיגה בערים המעורבות: ירידה דרמטית בשיעור משקי הבית הערבים הגרים בדירה בבעלותם

שיעור בעלי הדירות הערבים בערים המעורבות צלל בעשור האחרון, כאשר מדובר בירידה של כמעט פי עשרה מזאת שנרשמה בציבור היהודי, ופי כחמישה מהציבור הערבי הכללי. במקביל חלה נסיקה בשיעור שוכרי הדירה מקרב אותם תושבים

המחקר על התושבים הערבים בערים המעורבות נועד לשרטט תמונת מצב עדכנית לצד מגמות ותמורות בערים המעורבות בחמישה תחומים הקשורים זה לזה בעבותות: רווחה, חינוך, השכלה גבוהה, תעסוקה ופשיעה באמצעות הצגת נתונים על ציר הזמן. סוגיית הדיור חולשת על כולם ומנהלת יחסי גומלין ביחס לכל אחד מהם. להלן מספר נתונים השופכים אור על אחד מנושאי הליבה הבוערים בערים המעורבות מבחינה חברתית כלכלית פוליטית ואף לאומית.

מכל התחומים, עבור התושבים הערבים בערים המעורבות, סוגיית הדיור היא הרגישה והנפיצה ביותר וקשורה בסכסוך היהודי ערבי אך בה בעת גם באינטרסים כלכליים ושיקולים מסוגים שונים: ביחס לדיור הציבורי,סוגיית הדיור הציבורי מורכבת מעבר למתואר בגוף הטקסט. לאחר 1948, בחלק מהערים, "נכסי הנפקדים" שהופקעו מבעליהם הערבים הפכו לדירות בבעלות הדיור הציבורי, שעם השנים גם הופרט בחלקו. יעל שמריהו־ישורון "המוסר הכפול של הדו־קיום: אתנו־ג'נטריפיקציה בערים המעורבות" 19, 23  בתוך אש בשדה קוצים – תיק מסות על אלימות וסולידריות (דניאל מונטרסקו וניצן לונברג עורכים, 2021). שזמין ונגיש יותר לאוכלוסייה הערבית בערים המעורבות מאשר ברשויות המקומיות הערביות,טל מלר "זכות לדיור נאות: אימהות חד-הוריות פלסטיניות-ישראליות" סוציולוגיה ישראלית טו [2] 336, 341 (2014). לאחרונה פרסם נציב קבילות הציבור כי "בעקבות בירור תלונה של בן מיעוטים הזכאי לדיור ציבורי, מצאה הנציבות שבמשרד הבינוי והשיכון...הייתה נהוגה פרקטיקה של הקצאת דירות הדיור הציבורי באופן לא שוויוני - על בסיס מפלה של השתייכות לאומית..." בחלק מהערים המעורבות, מאז שנת 2008.נציב תלונות הציבור מדינת ישראל דוח שנתי 44 לשנת 2017 38 – 39 (2018). במקביל להפליה זו, השכונות הערביות בערים המעורבות סבלו מחוסר תכנון שהביא אותן למצוקה משוועת.עאוני בנא "מצוקת הדיור בקרב החברה הערבית בישראל" (האגודה לזכויות האזרח, 2011). מצוקה זו הביאה לבנייה לא חוקית שהיתרגמה לצווי הריסה רבים המרחפים מעל בתיהם של התושבים הערבים בערים המעורבות.יגיל לוי ואתי שריג השלטון המקומי - בין המדינה, הקהילה וכלכלת השוק : כרך א 391 (2014). בנוסף, גם מי שידו משגת, נתקל לא אחת באפליה מצד חברות הבנייה שבחלקן מפלות ערבים בערים המעורבות ובתושבים יהודים המתנגדים לבואם ומפעילים לחצים גדולים כדי לסכל את המהלך.ביחס לנעשה בערים מעורבות בהתהוות דוגמת עפולה ראו למשל שחר פישר ועודד רון "שאלת המפתח" – בעקבות תא"ם 33402-07-20 כוכה נ' עמיאל המשפט ברשת – זכויות אדם 106 4 – 13 (2021).

אף בהתעלם מהניתוח הפוליטי, הנתונים המדאיגים במחקרנו ביחס לחברה הערבית בערים המעורבות נוגעים לשיעור משקי הבית הערבים הגרים בדירה בבעלותם.הבעלות על דירה מהווה חלק בלתי נפרד מפוטנציאל המוביליות החברתית בישראל ראו נטע זיו "הדיור הציבורי ביפו כבבואה להתבדלות אתנית" 95 - 96 בתוך יחד אך לחוד: ערים מעורבות בישראל (אלי רכס עורך, 2007). בעוד בשנת 2008 שיעור זה עמד על 76%, נכון לשנת 2018, רק כ-48% מקרב הערבים בערים המעורבות הינם בעלים של דירה. ירידה תלולה של קרוב ל-30 נקודות האחוז. לשם השוואה, גם בקרב הציבור היהודי נרשמה ירידה בנושא, אך של כשלוש נקודות האחוז. אמנם גם בכלל הציבור הערבי חלה ירידה בשיעור הבעלות על דירה (מכ-85% ל-79%), אך בקרב משקי הבית בערים המעורבות הירידה תלולה מאוד ובזמן קצר. הסבר אפשרי לכך הוא דפוסי המגורים בערים המעורבות, שאינם מאפשרים למשפחה להתרחב בנחלתה ומאלצים אותה למכור את הדירה ולעבור למקום אחר שיאפשר זאת.

שיעור משקי הבית הגרים בדירה בבעלותם (%)

במקביל, לא מפתיע לראות את הנסיקה בשיעור משקי הבית הערבים בערים מעורבות השוכרים דירה (תרשים 10). בשנים 2018-2008 עלה שיעורם ב-15.6 נקודות האחוז (מ-19.3% ל-34.9%), עלייה דרמטית ביחס לשאר האוכלוסייה. בשנים אלו חלה הפכה ההוצאה החודשית למשקי הבית הערבים על דיור למשמעותית במיוחד. בקרב משקי בית ערבים מערים מעורבות חלה עלייה של 44% בשנים 2018-2008, נמוך מבקרב יהודים מערים מעורבות (עלייה של 60%) אך גבוה משמעותית מהעלייה הכלל ארצית בקרב ערבים (32%) (תרשים 8). הסבר אפשרי לכך הינו העלייה בשיעור משקי הבית הערבים בערים אלו הגרים בדירה שכורה, וכן מחירי הדיור והשכירות שהאמירו בדיוק בשנים אלו.

שיעור משקי הבית שגרים בדירה שכורה (%)

הוצאה על דיור של משקי בית, לפי סוג יישוב וקבוצת אוכלוסייה (ש"ח)