האם ראשי השלטון ברוסיה עלולים למצוא עצמם על ספסל הנאשמים בבית דין בינלאומי?
אחרי שבקהילה הבינלאומית הטילו על רוסיה סנקציות כלכליות דרמטיות בעקבות תוקפנותה, כעת נבחנים שם גם צעדים משפטיים מרחיקי לכת. מהם המחירים שרוסיה ופוטין עצמו עלולים לשלם, והאם המהלכים יצליחו להשפיע על מעצמת על כמו רוסיה?
אחרי הסנקציות הכלכליות, הדיפלומטיות והתרבותיות שכבר הוטלו על רוסיה, הגיעה תורן של הסנקציות המשפטיות. אוקראינה הגישה בשבוע שחלף שתי תביעות נגד רוסיה – האחת לבית הדין הבינלאומי בהאג (הדן בתביעות בין מדינות) והשנייה לבית הדין האירופי לזכויות אדם (הדן בהפרות של זכויות אדם מצד מדינות אירופה), בית הדין האירופי כבר הורה לרוסיה לנקוט באמצעי זהירות על מנת להקטין את הפגיעה באזרחים ובצוותי רפואה, ובית הדין בהאג ידון בשבוע הבא בבקשה מרחיקת לכת עוד יותר של אוקראינה להורות לרוסיה להפסיק את כל הפעולות הצבאיות בשטחה אשר זו האחרונה הציגה כמתחייבות כתגובה ל״רצח העם״ שאוקראינה ביצעה כביכול בחבל הדונבאס. קשה להניח שצווים שכאלה יאכפו בפועל, אך ההפרה הצפויה שלהם עשויה להחמיר את בידודה המדיני של רוסיה ולבסס את דימויה כמדינה "פורעת חוק".
התפתחות מדאיגה נוספת מבחינת הצמרת השלטונית של רוסיה, הנה החלטתו של כרים קאן, התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי, לפתוח בחקירה פלילית בקשר למצב באוקראינה, אשר תכלול בחינה של הפשעים שבוצעו באוקראינה מאז 2014 ואילך, לרבות במסגרת הסכסוך הנוכחי. יש לציין בהקשר זה, כי בית הדין התקדם עד כה בעצלתיים בקשר לבחינת החשדות לפשעים בינלאומיים שבוצעו באוקראינה (בעיקר פשעי מלחמה שבוצעו בעת הלחימה בדונבאס, לרבות הפלת מטוס אזרחי מלזי – טיסה MH17- בשנת 2014). לתובעת הקודמת, פאטו בנסודה, לקח 6 שנים לטפל בבקשה של אוקראינה לבחון את החשדות ולקבוע כי יש לה מספיק ראיות לפתוח בחקירה, וקאן, אשר מונה לתפקיד לפני שנה, נמנע בינתיים מלבקש מבית הדין לאשר לו לפתוח רשמית בחקירה. אך כעת קאן שינה בחדות את גישתו לתיק. הוא הגיש השבוע לבית הדין בקשה לפתיחה בחקירה פלילית, ובמקביל הזמין מדינות חברות בבית הדין לתמוך בבקשה (צעד אשר עשוי לזרז את ההליכים). כמעט ארבעים מדינות נענו לבקשה של קאן.
משמעות הדברים היא שהתובע יוכל להגיש כנראה כבר בשבועות הקרובים בקשות לצווי מעצר כנגד חשודים בביצוע פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות בשטחה של אוקראינה. לפי חוקת רומא, מכוחה פועל בית הדין הפלילי, על בית הדין להתמקד בפשעים החמורים ביותר, והפרקטיקה שלו – כמו של בתי דין פליליים בינלאומיים אחרים – הנה להתמקד בדרגים הבכירים ביותר, המתווים את המדיניות הלא חוקית. פרקטיקה זו מבוססת על עקרון ״אחריות המפקדים״, מכוחו דרגים צבאיים ומדיניים בכירים אחראים מבחינה משפטית על פעולות של הכפופים להם, אם הכפופים ביצעו הוראות שהבכירים נתנו להם, או אם הדרגים הבכירים לא מנעו הפרות של הכפופים עליהן הם ידעו או היו צריכים לדעת או לא הענישו את הכפופים להם. מכוח עקרונות משפטיים מסוג זה, בתי דין בינלאומיים העמידו לדין בעבר את ראשי השלטון בסודן, לוב, סרביה, קניה, קוסובו, ליבריה, ורואנדה, במקביל, התנהלו הליכים פליליים דומים בבתי דין מדינתיים, על בסיס סמכות שיפוט אוניברסלית, נגד המנהיגים לשעבר של צ׳ילה, גוואטמלה וצ׳אד. ברוב המקרים בהם הואשמו ראשי מדינה מכהנים בפשעים בינלאומיים, הרי שההעמדה שלהם לדין תרמה תרומה של ממש להדחתם מהתפקיד: בנוסף לעובדה שצווי המעצר שהוצאו נגדם יצרו סיכון משפטי מוחשי למעצר שהגביל את יכולתם למלא את תפקידם ולהשתתף במפגשים דיפלומטיים ברחבי העולם, הם הטביעו אות קין על מצחם של המנהיגים והפכו אותם לנטל על מדינותיהם.
בגלל שרוסיה לא חברה בבית הדין, אין לתובע סמכות להגיש כתב אישום נגד ראשי המשטר ברוסיה בגין עצם הפלישה לאוקראינה, כלומר בגין פשע "התוקפנות". פשע התוקפנות – בו נעשה שימוש לאחרונה במישור הבינלאומי במשפטי נירנברג וטוקיו מיד אחרי מלחמת העולם השנייה – נוסף לחוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי רק בשנת 2018. אולם בניגוד לפשעים האחרים המנויים בחוקה, אשר לגביהם די בהסכמת המדינה שבשטחה מתבצעים הפשעים, להקנות לבית הדין סמכות העמדה לדין - בגין פשע התוקפנות מחייבת ככלל, כי גם התוקפן וגם הקורבן יהיו מדינות חברות בבית הדין. יחד עם זאת, כמה משפטנים בינלאומיים בכירים מנסים לקדם יוזמה להקים בית דין פלילי בינלאומי מיוחד אשר יוסמך על ידי מדינות המתנגדות לפלישה לאוקראינה, ואולי גם על-ידי העצרת הכללית של האו״ם, לגבש כתבי אישום נגד ראשי השלטון ברוסיה ולהאשימם בביצוע פשע התוקפנות.
בסופו של יום, ברור כי לסנקציות המשפטיות אין יכולות לשנות, כשלעצמן, את המשוואה הפוליטית המאפשרת את התקיפות הרוסיות באוקראינה. ספק גם, כאמור, אם ניתן יהיה לאכוף בעתיד הנראה לעין, צווי מעצר או פסקי דין בינלאומיים נגד מנהיגים רוסים, כל עוד המשטר הנוכחי ברוסיה עומד על כנו. אך הסנקציות המשפטיות בהחלט מסוגלות לספק רוח גבית לסנקציות האחרות, כמו גם לאותת למנהיגות הרוסית – ולמנהיגים אחרים ברחבי העולם - עד כמה ההתנהלות הרוסית באוקראינה נתפסת בקרב חלקים גדולים של הקהילה הבינלאומית כהתנהלות קיצונית ונפשעת. חציית גבולות זו מצדה של ההנהגה הרוסית (תרתי משמע) עלולה להפוך את חבריה לסוג של ״מצורעים״, באופן שיקשה מאד על היכולת לקיים עמם בעתיד יחסים דיפלומטיים כלשהם, שכן דעת הקהל בקרב מדינות המערב תתקשה להשלים עם ביצוע עסקים כרגיל עם מי שמוסדות הקהילה הבינלאומית הגדירו כאחראים לביצוע הפשעים הבינלאומיים החמורים ביותר.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12