נחוץ דיל היסטורי בנושאי דת ומדינה
אף שלחברה הישראלית יש בעיות בוערות רבות, אחד הנושאים שעליהם קמות ונופלות ממשלות בישראל הוא יחסי דת ומדינה. הצעות לרפורמות, כגון בתחומי הכשרות או הגיור, יש בהם כדי לזעזע את אמות הסיפים החברתיים.
אף שלחברה הישראלית יש בעיות בוערות רבות, אחד הנושאים שעליהם קמות ונופלות ממשלות בישראל הוא יחסי דת ומדינה. הצעות לרפורמות, כגון בתחומי הכשרות או הגיור, יש בהם כדי לזעזע את אמות הסיפים החברתיים.
אין זאת אלא משום שיחסי דת ומדינה ניצבים בליבת הקיום של כולנו, דתיים כחילונים, ונוגעים בעצבים הרגישים של החברה הישראלית.
מנעד נושאי דת ומדינה השנויים במחלוקת ציבורית רחב ביותר: נישואין וגירושין, גיור, כשרות, שבת, מקוואות, בתי עלמין, רבנות, בתי דין רבניים ועוד. בכל אחד מנושאים אלה מתנגחים ראש בראש גישות שמרניות וגישות ליברליות.
ההבדל בין הגישות החולקות אינו מתמצה בשאלה אם בסוגיות הנזכרות יש להעדיף עמדות מחמירות מבחינה הלכתית או שמא עמדות מקלות.
יש עוד זרם עומק, חשוב לא פחות, המשפיע על המחלוקות בכל אחת מסוגיות אלה: המתח בין הסדרה מדינתית-ריכוזית לבין הסדרה מבוזרת-קהילתית. בכך נדון בפירוט בכנס השנתי לדת ומדינה של המכון הישראלי לדמוקרטיה הנערך היום.
מן העבר האחד, יש הדורשים כי המדינה לבדה היא שתקבע את הסדרים אחידים בתחומי דת ומדינה. כך למשל, הרבנות הראשית תסדיר באופן בלבדי את ענייני נישואין וגירושין, תפעיל מערך גיור, תעניק תעודות כשרות וכן הלאה, בלא שיינתנו סמכויות מקבילות לכל גוף רבני אחר. גם בתחום כמו תחבורה ציבורית בשבת דורשים בעלי גישה זו כי תהיה הסדרה מדינתית אחידה באמצעות משרד התחבורה. ואילו מן העבר השני, יש הדורשים לבזר את הסמכויות ולהעניקן גם לרבני ערים ולרבני קהילות, ובכך להגדיל את טווח האפשרויות הדתיות המוצע לאזרח. גם בתחומים נוספים, כדוגמת תחבורה ציבורית בשבת, טוענים בעלי גישה זו כי לא המדינה צריכה לקבוע הסדרים אחידים וגורפים, שהרי המתאים לתושבי גוש דן לא בהכרח מתאים לתושבי ירושלים.
המתח שבין גישות ריכוזיות לגישות ביזוריות עלול לתעתע. הוא מורכב מכפי הנראה במבט ראשון, ודווקא בו טמונות הזדמנויות להשגת איזונים והסכמות חדשות.
במבט ראשון עשוי להצטייר, כביכול גישות דתיות שמרניות הן התומכות בהסדרה ריכוזית, כלומר בהעצמת מקומה של הרבנות הראשית, באופן שתהיה הגוף היחידי בישראל הרשאי לגייר, להעניק תעודות כשרות, להשיא ולגרש ולקבוע הסדרים מדינתיים גורפים בתחומי דת ומדינה. לעומתן, עשוי להצטייר כי גישות חילוניות ליברליות הן התומכות בהסדרה ביזורית, שתאפשר ליותר ויותר גופים דתיים פרטיים ומקומיים לעסוק אף הם בעניינים אלה של גיור, כשרות, נישואין וכדומה, תוך הכרה בהסדרים מוניציפליים שישתנו מעיר לעיר.
ברם, זוהי תמונה העלולה לחטוא לאמת. יש טעמים דתיים דווקא בעד ביזור והפרטה של שירותי הדת בישראל. לדוגמה, הגיור בעם ישראל היה נתון מאז ומעולם, בידי בתי דין פרטיים ומקומיים, ולא מוסדר בצורה ריכוזית; על פי חז"ל, מי שלא יכול היה להתגייר בבית דינו של שמאי פנה להתגייר בבית דינו של הלל. גם כיום גורמים חרדיים מעוניינים בבתי דין חרדיים פרטיים לגיור, שיבטאו את אמות המידה המחמירות של הציבור החרדי. הוא הדין בתחומים דתיים נוספים יש גישות דתיות מחמירות, שדעתן לא נוחה מגישת הרבנות, המעוניינות לקיים שירותי דת פרטיים שלהם.
ולעומת זאת, יש תחומים שבהם דווקא טיעונים חילוניים מובילים לצידוד בריכוזיות שירותי הדת בידי גורם מטעם המדינה. הדוגמה הבולטת אף היא מתחום הגיור. במדינת ישראל הגיור אינו רק עניין דתי, הנוגע לאמונתו של אדם ואורח חייו, אלא גם עניין אזרחי, המקנה לו זכות לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. הרעיון שהגיור יופרט לידיים קהילתיות, כך שכל בית דין פרטי יוכל לגייר לפי תפיסתו. הרעיון שמדינה ריבונית תאפשר לכל קהילה להעניק כרצונה אזרחות לכל המעוניין, מופרך מנקודת מבט ממלכתית, התומכת דווקא בהותרת הגיור בידי המדינה.
מורכבות זו פותחת לנו פתח לגישות מורכבות, א-בינאריות, העשויות לשמש הזדמנות להשגת הסכמות חדשות ופשרות היסטוריות נחוצות. על החברה הישראלית לקיים דיון ציבורי בשאלה, מהם התחומים שבהם חשוב, הן מנקודת מבט דתית הן מנקודת מבט ממלכתית, לשמר את הריכוזיות המדינתית של הסדרת שירותי הדת, ומהם התחומים שבהם ניתן, ואולי אף כדאי, לבזר את שירותי הדת ולאפשר מגוון רחב של גישות דתיות.
הנה הצעה אחת, שמפאת קוצר היריעה אציגה בתמצית. ניתן למתוח קו בין תחומי נישואין וגירושין וגיור לבין שאר התחומים שיחסי דת ומדינה עוסקים בהם. נישואין וגירושין, כמו גם גיור, הם שערי הכניסה לקולקטיב היהודי והישראלי, ומשפיעים על שאלת "מיהו יהודי" ומיהו בעל אזרחות. המעבר מחיי קהילות לחיי מדינה מגביר את החשיבות של קביעת קריטריונים ברורים ומוסכמים בשאלת מיהו יהודי. לשם כך אין מנוס מקביעת כללים אחידים לנישואין וגירושין וכן לגיור. כללים אלה יכולים להיות מחמירים או מקילים, אך בלא שנסכים על כללים אחידים החברה היהודית עלולה להתפצל לתתי-חברות שלא מכירות זו ביהדותה של זו (תהליך שלדאבוננו כבר החל להתרחש). לעומת זאת, תחומים אחרים אינם נוגעים לשאלת "מיהו יהודי" אלא לשאלה כיצד מתנהלים חיים יהודיים. אין תשובה אחת לשאלה זו שאותה ניתן לכפות על אחרים הסבורים אחרת. כאן יש מקום לאפשר מגוון רחב של אפשרויות, זאת באמצעות שירותים של גופים פרטיים ומוניציפליים, מבלי לכפות על כלל החברה הסדרים מדינתיים אחידים. מדינת ישראל תמשיך להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית גם אם בחלק מעריה המעוניינות בכך תהיה תחבורה ציבורית, אם בבתי חולים מסוימים יקפידו על אי הכנסת חמץ בפסח וב אחרים יאפשרו לכל חולה ומשפחתו לאכול בפסח כרצונם.
חוסר היציבות הפוליטית המתמשך שבו אנו נתונים הוא לא רק בעיה אלא גם הזדמנות למציאת פשרות והסכמות חדשות. האם החברה הישראלית בשלה לקבוע "דיל היסטורי" בענייני דת ומדינה, שבמסגרתו יוסכם כי תחומים מסוימים - נישואין וגירושין וגיור - יוסדרו בצורה מדינתית אחידה, ואילו תחומים אחרים – כדוגמת כשרות, שבת, בתי עלמין – יוסדרו בצורה מבוזרת ופרטית, תוך מתן אפשרות לכל קהילה וקהילה לבטא את בחירותיה?
מעסקת חבילה שכזו יצאו הכל כשחצי תאוותם בידם. המעוניינים בהסדרה ריכוזית יקבלו את מבוקשם בתחומי הליבה של נישואין וגירושין וכן גיור, אך ייאלצו להתפשר ולהסכים להפרטת תחומי הכשרות, השבת הקבורה ועוד, ואילו אלה המעוניינים בהפרטה ובמתן גמישות בקביעת הסדרים בענייני דת ומדינה יקבלו את פתיחת שוק הכשרות ואת הפעלת תחבורה ציבורית בשבת בערים המעוניינות בכך, אך ייאלצו להסכים לקביעת כללים אחידים בתחומי נישואין וגירושין וגיור.
פשרה היסטורית מעין זו עשוי לפתוח דף חדש ביחסי דת ומדינה בישראל.
פורסם לראשונה באתר מקור ראשון
הכותב הוא עמית בכיר בתוכנית לחרדים בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וראש המכון לחקר המשפט העברי