המחסור בעובדים וההסתמכות על יבוא תוצרת חקלאית מאיימים על החוסן האזרחי והביטחוני של ישראל
על ממשלת ישראל להכיר בחשיבותם האסטרטגית של ענפי החקלאות, המזון והתעשייה של מוצרים ביטחוניים להבטחת תפקודו הרציף של המגזר העסקי בזמן המלחמה. מענקי השקעה בחדשנות טכנולוגית לענפי החקלאות והבניה יתרמו לחיזוק החוסן הלאומי ולתפקוד המשק.
Photo by Michael Giladi/Flash90
בעקבות המלחמה מתמודד המשק עם מחסור חמור בעובדים במגוון ענפים, ומנגד ישנם ענפים שפעילותם נסגרה או צומצמה, וחלק מהעובדים הוצאו לחל"ת או שמשרתם צומצמה. המחסור בעובדים נובע משילוב מאתגר של גיוס מאות אלפי עובדים למילואים, הורים לילדים קטנים שבשל סגירת מערכות החינוך נאלצים להישאר עם הילדים בבית, עזיבה של העובדים התאילנדים שעבדו בחקלאות, סגירת אתרי הבנייה בשל החשש מהכנסת עובדים פלסטינים ליישובים היהודיים, לצד היעדרות עובדים מהחברה הערבית בישראל ממקומות העבודה בשל חשש וחשדנות הדדית בתקופה רגישה זו.
כך, בעוד ענפי התעשייה, החקלאות, הבנייה, רשתות המזון, מערכת הבריאות וענפים נוספים מתמודדים עם מחסור בעובדים, הרי שפעילותם של ענפים אחרים כמו תיירות, בילוי ופנאי הפכה ללא רלוונטית בשל מגבלות ההתקהלות ובעיקר בשל מצב הרוח הכללי של הציבור בעת הזו.
עם כל הביקורת על חוסר התפקוד של משרדי הממשלה, ראוי לציין לטובה את ההתגייסות המהירה של משרדי הכלכלה, העבודה, שירות התעסוקה ורשות החירום הלאומית (רח"ל) שהקימו בתוך זמן פלטפורמה שמסנכרנת בין משרות פנויות לבין עובדים שמשרתם התייתרה לאור המצב או שהוצאו לחל"ת. טוב היה אם הממשלה הייתה מפרסמת טוב יותר את היוזמה המבורכת הזו בקרב המעסיקים והציבור הרחב, כדי שהסנכרון בין היצע העובדים לביקוש יבוצע טוב ומהר יותר.
יש היצע מדהים של אזרחים טובים שמוכנים להתגייס להבטחת הרציפות העסקית בתקופת המלחמה: החל מגמלאים, דרך מתנדבים ברחבי העולם, חרדים, סטודנטים שתחילת שנת הלימודים שלהם נדחתה ואחרים. זה לא צריך להיות בהתנדבות וראוי שיקבלו שכר על עבודתם.
ואיך כל זה מתקשר לביטחון האסטרטגי של מדינת ישראל בתקופת המלחמה? אם אין מי שמלקט את התוצרת החקלאית מהשדות, יהיה מחסור בפירות וירקות. אם אין מספיק עובדים בתעשיית המזון וברשתות השיווק, נתמודד עם חוסרים נוספים של מזון על המדפים. אם אין מי שיעבוד באתרי הבנייה, זמני סיום הבנייה יתארכו ומחירי הדירות יעלו עוד יותר. ואם אין מספיק מפעלים לייצור ציוד לחימה קריטי (כמו קסדות או אפודים קרמיים) - מאחר שהמדינה מעדיפה לאורך שנים להתבסס על יבוא - המחסור לחיילים לא יקבל מענה מספיק מהיר.
לאלה הסבורים, בעיקר במשרדי הממשלה, שהגדלת הייבוא היא הפתרון המרכזי למחסור הצפוי במוצרים אסטרטגיים ובמזון טרי וכן לבעיית יוקר המחייה (גם אם הדבר פוגע בכדאיות הייצור המקומי) כדאי לחשוב מה יהיה מצבנו אם ניאלץ לסגור את נמלי הים. למרבה הצער, לא מדובר בתרחיש מופרך: כבר בשבוע הראשון של המלחמה הופנו אוניות מנמל אשדוד לנמל חיפה בשל איום הטילים. ומה יקרה אם תיפתח כאן חזית צפונית וגם נמל חיפה ייאלץ להיסגר? מה יקרה לביטחון התזונתי ולחוסן הלאומי שלנו כשהיבוא למדינת ישראל ייעצר?
על ממשלת ישראל להפנים את חשיבותם האסטרטגית של ענפי החקלאות, המזון, ותעשיות נוספות המייצרות מוצרים קריטיים לביטחון המדינה ולהבטחת הרציפות התפקודית של המגזר העסקי בזמני חירום ומלחמה. יותר מעשור קורא ארגון ה-OECD לאמץ מסלולים של תמיכה ישירה בחקלאים באמצעות מענקים לעידוד הטמעת חדשנות. מדיניות של מענקים להשקעה בחדשנות טכנולוגית צריכה להיות מיושמת גם בענפי הבנייה. זה הזמן "להפוך את הלימון ללימונדה", ולנצל את התקופה בה אתרי הבנייה והשדות החקלאיים בדרום ובצפון מושבתים בעל כורחם כדי לתמוך באותם הענפים באמצעות מענקים מוגדלים שיותנו בהשקעה בחדשנות טכנולוגית. הדבר יחזק את עמידתם במשברים הבאים הודות להקטנת התלות בכוח אדם זר, יסייע להעלאת פריון העבודה, יתמוך בהורדת מחירים וייתכן שאף יעודד העסקה איכותית של עובדים ישראלים בשכר ראוי.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"