יש להמתין בהכרעת סוגיות הגיוס הבוערות עד לאחר המלחמה
מהלכי קיצור שירות החובה ומתן הפטור הגורף לחרדים, שנדונו לפני "חרבות ברזל", ירדו מהפרק. צה"ל אכן זקוק מיידית לכוח אדם כדי לנצח במלחמה, אולם את ההכרעות המהותיות וארוכות הטווח בנושא יש לדחות ליום שאחרי הן בשל חוסר הוודאות בנוגע להסדר הביטחוני ברצועה והן בשל תחלופתן הצפויה של ההנהגות הפוליטית והצבאית שאיבדו לגיטימציה.
Photo by Kobi Gideon/Flash90
התקפת הטרור של השבעה באוקטובר ניפצה כמה מתפיסות הביטחון המבוססות בישראל. חודשיים וחצי לאחר התקפת הטרור הנוראה, נראה כי עלינו לבחון הרבה יותר מאשר את עמדתה של מדינת ישראל כלפי שלטון החמאס, או את תפיסת ההכלה שהופעלה בגבול רצועת עזה. למעשה, עלינו לבחון מחדש את היחסים בין צה"ל לבין החברה הישראלית. בחינה זו של היחסים מתבטאת כבר היום בלפחות שלושה נושאים קונקרטיים על שולחנם של מקבלי ההחלטות: הגדלת מספר החיילים הקרביים, משך השירות בצה"ל ושירות המגזר החרדי. שלושת הנושאים קשורים, כמובן, זה בזה, אך לכל אחד מהם מאפיינים משלו.
בעניין משך השירות בצה"ל נדמה שהתפיסה המקובלת היא שההצעה לקצר את שירות החובה בצורה משמעותית - הצעה שכבר הוסכמה בין משרד האוצר למשרד הביטחון – יורדת מהפרק. סביר להניח, שלכל הפחות ביחס לחיילים הקרביים, השירות לא רק שלא יקוצר אלא אף יוארך. הארכת השירות היא בעלת השפעה אדירה על המשק, בעיקר בגלל עיכוב יציאה של צעירים לשוק העבודה וללימודים. על פי הערכות עדכניות, הפגיעה בתוצר הנגרמת עקב הארכה של כל חודש של שירות היא של כשני מיליארד ש"ח לשנה. הארכה של השירות בשלושה-ארבעה חודשים מעבר למתוכנן היא, אם כן, בעלת משמעות כלכלית רבה, דווקא בזמן שבו קיים חשש כי משבר כלכלי עומד בפתח.
הארכת השירות לחיילים קרביים נדרשת, כמובן, היות שמפקדי צה"ל סבורים כי הם זקוקים לכוח אדם קרבי בהיקף רחב יותר מזה הקיים היום. לשם הגדלת היחידות הקרביות יזדקק צה"ל, מעבר להארכת השירות, גם לדחיית שחרורם של משרתי המילואים, להגדלת מספר ימי המילואים בכל שנה, ולהגדלת מספר הנשים המשרתות ביחידות קרביות. לכל השינויים הללו משמעות חברתית ניכרת. הארכה והעמקה של שירות המילואים משמעה הטלת נטל על קבוצה קטנה, של אחוזים בודדים מהאוכלוסייה בגיל השירות. הרחבת שירות הנשים ביחידות קרביות נוספות אף היא פעולה בעלת משמעות חברתית, שצפויה לעורר התנגדויות, ובעבר אף הביאה לאיומים בהפסקת השירות במגזרים מסוימים.
חלק מהצורך במשרתים קרביים יכול לבוא כמובן מהגדלה ניכרת של משרתים מקרב הציבור החרדי. אף כאן עומדים מקבלי ההחלטות בפני הצורך לקבל החלטות מכריעות. הניסיון של המפלגות החרדיות להעביר חוק שנותן פטור גורף לחרדים משירות צבאי ספג התנגדות ציבורית עזה עוד לפני המלחמה, וכעת ברור שהוא ירד מן הפרק. באלו כלים ניתן יהיה לקדם כעת גיוס חרדים, בכפייה? בהפעלת לחץ כלכלי? בהצבת יעדי גיוס שאפתניים? שאלות אלו דורשות הכרעה פוליטית אך כולן כרוכות גם בהלך הרוח הציבורי, כולל של החרדים עצמם, ביחס לשירותם בצה"ל שהדיון בו ייפתח מחדש.
די בשלוש דוגמאות אלו כדי להראות שבתחום כוח האדם הנחוץ לכוחות הביטחון נדרשות הכרעות משמעותיות. אכן, בכל הנושאים האמורים מתקיימים דיונים, וההנהגה – הפוליטית והצבאית – מכינה את הקרקע לקראת החלטות. אלא שדווקא בגלל חשיבותם של הנושאים, נראה שהכרעה מהירה אינה לטובת העניין. מובן כי אם צה"ל זקוק לכוח אדם בצורה מיידית לשם הניצחון במלחמה הנוכחית, אז יש לדאוג לכך. אולם אין זה ראוי כי הכרעות לטווח ארוך בנושאים הללו שישפיעו על המדינה למשך שנים רבות יתקבלו כעת.
הצורך בדחיה מבוסס על שני טעמים:
הטעם הראשון הוא מהותי. יש יתרון בקבלת החלטות לאחר שיקול דעת ובחינת הצרכים, ולא באמצעה של המלחמה. תחת ההלם של מתקפת הטרור ובעיצומו של קרב, עשויות להתקבל החלטות כתוצאה מן האימה של אובדן הביטחון ולא מבירור מעמיק של צורכי הביטחון וכל עוד לא ברור מה יהיה ההסדר הביטחוני ביחס לרצועת עזה לאחר המלחמה, אין יכולת להעריך כמה כוח אדם יידרש לצה"ל.
לא פחות חשוב מכך הוא טעם הלגיטימציה הציבורית. אין זה ראוי שמנהיגים פוליטיים ומפקדים בכירים צבאיים שלא הצליחו לספק את הביטחון לאזרחי ישראל, יקבלו החלטות לטווח ארוך בדיוק בתחומים שבהם הוכיחו את כישלונם. לאחר המלחמה, תוחלף כנראה ההנהגה הצבאית, וייערכו בחירות בהם יוכלו אזרחי המדינה לבחור את ההנהגה מחדש. ראוי כי ההכרעות בנושאים החשובים הללו יתקבלו על ידי הנהגה חדשה, שתזכה ללגיטימציה ציבורית.
המאמר פורסם לראשונה ב"מעריב"