נשים בתפקידי מפתח פוליטיים: ישראל במבט השוואתי

31 באוקטובר 2010 | מאת: פרופ' עופר קניג

אתמול הוכרע המרוץ לנשיאות ברזיל כאשר דילמה רוסף נבחרה לנשיאה החדשה. היא מתווספת לשורה ארוכה של נשים בעולם שנבחרו בשנה החולפת למשרות רמות דרג. באילו מדינות מכהנות מנהיגות ובאילו תפקידים? מה משפיע על ייצוג נשים? ומה מצבה של ישראל בתחום זה לעומת מדינות אחרות? קראו במאמר זה.

ב-31 באוקטובר הוכרע המרוץ לנשיאות בברזיל, אחרי שמועמדת השמאל דילמה רוסף ניצחה בסיבוב השני את מועמד האופוזיציה ונבחרה לנשיאה החדשה. רוסף מצטרפת לשורה ארוכה של נשים אשר נבחרו בשנה האחרונה למשרה הפוליטית הרמה ביותר. זה לא כבר התמנתה ג'וליה גילארד לראשות ממשלת אוסטרליה והייתה לאישה הראשונה המכהנת בה בתפקיד זה. מוקדם יותר השנה כבשו רדיצ'ובה מסלובקיה, לויטהארד משווייץ, קיויניימי מפינלנד, צ'ינצ'ילה מקוסטה ריקה וביססאר מטרינידד וטובאגו את השלטון. לנשים אלו קדמו נשים אחרות שכיהנו בתפקידי מפתח פוליטיים בעשור האחרון, כמו יוליה טימושנקו (אוקראינה), הלן קלארק (ניו זילנד) ומישל באשלט (צ'ילה). דומה כי מעולם לא הייתה נוכחות נשית כה רבה בצמרת הפוליטית. נוכח הצלחה זו בולט עוד יותר הפיגור הרב שקיים בישראל בתחום ייצוג הנשים בפוליטיקה. טבלה 1 מפרטת את הנשים המכהנות כיום (אוקטובר 2010) כראשי ממשלה או כנשיאות במדינות הנחשבות לחופשיות על פי ה-Freedom House.

טבלה 1: מנהיגות מכהנות, אוקטובר 2010

ראשי ממשלה			נשיאות
שם	מדינה	שנת הבחירה	שם	מדינה	שנת הבחירה
אנגלה מרקל	גרמניה	2005	מארי מקאליז	אירלנד	1997
י. סיגורורדוטיר	איסלנד	2009	טריה האלונן	פינלנד	2000
ידרנקה קוסור	קרואטיה	2009	פראטיבה פאטיל	הודו	2007
דוריס לויטהארד	שווייץ	2010	כריסטנה קירשנר	ארגנטינה	2007
מארי קיויניימי	פינלנד	2010	דליה גריבסקאוט	ליטא	2009
איווטה רדיצ'ובה	סלובקיה	2010	לאורה צ'ינצ'ילה	קוסטה ריקה	2010
קמלה ביססאר	טרינידד	2010	דילמה רוסף	ברזיל	2010
ג'וליה גילארד	אוסטרליה	2010

מה משפיע על ייצוג נשים?

אם נצא מנקודת הנחה שהדרך לתפקידי מפתח פוליטיים כגון תפקידי שרים, ראשי ממשלה ונשיאים, מתחילה בהיבחרות לבתי המחוקקים, יש לבחון אילו גורמים מגבירים את סיכויי הנשים להיבחר לפרלמנט ואילו גורמים מקשים עליהן לעשות זאת. הספרות מציינת כמה גורמים מרכזיים.

שיטת הבחירות
קיימות עדויות לכך שבמדינות המשתמשות בשיטות בחירה רוביות ייצוג הנשים מועט יותר. כלומר, שיטות יחסיות מקלות על נשים להיבחר. הדבר נובע בעיקר מהתבססותן של השיטות היחסיות על מחוזות בחירה רב-נציגיים, המאפשרים למפלגות להציב רשימות היוצרות איזון חברתי ולכלול בהן נשים. בשיטות רוביות נבחר חבר פרלמנט יחיד בכל מחוז, ולכן קשה יותר ליצור איזון וייצוגיות. אולי זה הגורם לייצוג הנשי המועט יחסית בדמוקרטיות מתקדמות כמו ארצות הברית, צרפת, בריטניה וקנדה. מחקר שהתפרסם לאחרונה בחן ייצוג נשי בבתי נבחרים של 68 דמוקרטיות והעלה כי ב-46 הדמוקרטיות ששיטת הבחירות שלהן יחסית היה ממוצע הייצוג הנשי כ-23%, ואילו ב-22 הדמוקרטיות שבהן שיטות רוביות היה הממוצע כ-12% (אטמור, 2010: 48).

תרבות פוליטית (שמרנות החברה)
משתנה נוסף המשפיע על סיכויי נשים להיכנס לבתי הנבחרים הוא התרבות הפוליטית, או ליתר דיוק - מידת שמרנותה של החברה ופתיחותה לשילובן של נשים בעמדות השפעה. על כן אך טבעי למצוא בתחתית הרשימה מדינות אסלאמיות שמרניות כמו ערב הסעודית, מצרים, תימן וקטאר. אך יש להיזהר מלקשור קשר ישיר בין מידת הדמוקרטיוּת של מדינה ובין ייצוג הנשים בה. מצד אחד יש מדינות אוטוריטריות-מרקסיסטיות, כגון קובה ואנגולה, שאפשר למצוא בהן נשים רבות בבתי המחוקקים, ומצד אחר דמוקרטיות מודרניות מבוססות כגון איטליה ויפן ממוקמות בתחתית טבלת הייצוג עקב מבנה חברתי שמרני המונע עדיין מנשים לכהן בהן בתפקידי מפתח.

מכסות ייצוג
גורם נוסף המשפיע על ייצוג נשים הוא הסדרים מוסדיים במדינות שונות המיועדים להבטיח ייצוג מינימלי של נשים. הצעד השכיח והאפקטיבי ביותר להגברת ייצוגן של נשים בפרלמנטים הוא הצבת מכסות ייצוג (quotas) מינימליות. יישום מכסות הייצוג נעשה בשתי דרכים: על פי חוק מדינה ועל פי תקנות מפלגתיות. בלגיה וארגנטינה משמשות דוגמה למנגנון מהסוג הראשון. בבלגיה חוקק ב-1994 חוק שלפיו המפלגות נדרשות להציב ברשימת המועמדים שלהן לפחות 25% נשים. ב-1999 הועלתה המכסה לשיעור של 33%. בארגנטינה דורש החוק שהמפלגות יציבו ברשימות המועמדים שלהן לא פחות מ-30% נשים. מאז נכנס החוק לתוקפו חלה עלייה חדה בשיעור הנשים בפרלמנט: מ-6% ב-1991 ליותר מ-30% לאחר הבחירות ב-2001.

המדינות הסקנדינביות היו הראשונות שנקטו מדיניות של העדפה מתקנת לנשים, אך התהליך נעשה באמצעות שינויים פנים-מפלגתיים ולא בחקיקה. בתחילה יושמה מדיניות זו על ידי המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות והירוקות, ואחר כך אימצו אותה גם מפלגות המרכז והימין, חוץ ממפלגות הימין הקיצוניות. שיעור המינימום של המכסה גדל בהדרגה, וברוב המפלגות הוא עומד היום על 40%. בשוודיה, למשל, רווחת במפלגות רבות "שיטת הזיגזג" לבחירת רשימת המועמדים לפרלמנט. לפי שיטה זו, משובצים ברשימות המועמדים לסירוגין גבר ואישה.

נשים בטופ: ישראל לעומת העולם

משחר ההיסטוריה שימשו נשים בתפקידים בעלי עוצמה, אולם הן היו שליטות שהשתייכו לשושלות מונרכיות - קיסריות סין, מלכות אנגליה וכיוצא בזה. דווקא עם התפשטות הדמוקרטיה נעשו הנשים השליטות נדירות יותר. האישה הראשונה שהתמנתה לשרה בקבינט של דמוקרטיה מודרנית הייתה שרת החינוך של דנמרק, שמונתה לתפקיד בשנת 1924. חלפו יותר משלושים שנה עד שנבחרה לראשונה אישה לכהן במשרת ראש ממשלה. פריצת דרך זו התרחשה בסרי לנקה. האישה השנייה שעלתה לשלטון הייתה אינדירה גנדי מהודו. זמן קצר אחר כך, ב-1969, התמנתה גולדה מאיר לראשות ממשלת ישראל וכך הייתה ישראל לאחת המדינות החלוצות בתחום המגדרי.

ברם התמנותה של מאיר לראש ממשלה רחוקה מלשקף מציאות שבה יש ייצוג נאות לנשים בישראל. ההפך הוא הנכון - הנוכחות הנשית באליטות הפוליטיות בישראל דלילה מאוד. בעת שמונתה מאיר לראשות הממשלה היא הייתה השרה היחידה שכיהנה עד אז בממשלה. כלומר, ב-25 השנים הראשונות של ממשלות ישראל (1949 עד 1974) ישבה ליד שולחן הממשלה אישה אחת בלבד. הבאות בתור לתפוס כיסא ליד שולחן הממשלה היו שולמית אלוני (1974) ושרה דורון (1983). עד היום כיהנו בממשלות ישראל לדורותיהן 216 שרים, ורק 12 מהם (5.6%) היו נשים. מן הבחינה הזאת ישראל ממוקמת במקום ה-107 בעולם. נתונים אלה עגומים במיוחד נוכח המגמה העולמית העכשווית של נוכחות נשים הולכת וגוברת בממשלה. בספרד מכהנת מאז 2008 ממשלה בעלת רוב נשי, ש-9 מ-17 חבריה הן נשים. אולם אין ספק כי המדינה המתקדמת ביותר מן הבחינה הזאת היא פינלנד: נשים מכהנות בה כיום בתפקיד נשיאה ובתפקיד ראש הממשלה, וסביב שולחן הממשלה יש רוב נשי מוצק - 12 נשים מול 8 גברים.

שיעור הנשים בקרב חברי הכנסת הוא מעט גבוה יותר ואף אפשר להצביע על מגמת שיפור מעודדת בעשור האחרון. עד 1999 לא כיהנו יותר מ-14 נשים בכנסת, ומאז, בשלוש הבחירות האחרונות, חצה מספר הנשים את קו ה-15 ו בבחירות לכנסת ה-18 (2009) הוא הגיע לשיא - 21 נשים נבחרו לכהן בכנסת. ואולם על אף שיפור זה ישראל ממוקמת במקום לא מחמיא ברשימה המדרגת את המדינות לפי נוכחות הנשים בבתי הנבחרים: מקום 83 בלבד (באוקטובר 2010).

מקום נמוך זה אינו מתיישב לכאורה עם שיטת הבחירות הנהוגה בישראל, שהיא מהיחסיות בעולם וכוללת מחוז בחירה ארצי גדול במיוחד בן 120 מושבים, שהרי שיטה זו הייתה אמורה להקל על נשים להיבחר. שמרנותה של החברה עשויה להסביר במידת מה את התת-ייצוג של נשים בכנסת ישראל. לפחות שתי קבוצות חברתיות - ערבים וחרדים - מהוות יחדיו יותר מרבע מן האוכלוסייה ותופסות כיום קרוב לרבע ממושבי הכנסת. מאחר שהמפלגות הפוליטיות המייצגות את רוב האזרחים המשתייכים לקבוצות אלה אינן מעמידות נשים ברשימות מועמדיהן, אין תמה שאנו מוצאים נשים מעטות כל כך בכנסת.

טבלה 2: ייצוג נשים בכנסת - מפלגות ערביות וחרדיות לעומת שאר המפלגות
(לאחר הבחירות לכנסת ה-18)

	ש"ס, יהדות התורה, בל"ד, רע"מ-תע"ל, חד"ש	שאר המפלגות	סך הכול
מספר מושבים כולל	27	93	120
מספר חברות הכנסת	1	20	21
שיעור הנשים	4.7%	21.5%	17.5%

נוכחות דלילה זו של נשים בתפקידי מפתח יש בה כדי להסביר את מקומה הנמוך של ישראל (52 מתוך 134 מדינות) במדד הפער המגדרי העולמי. מדד זה, שמפרסם הפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum) פעם בשנה, משקלל היבטים שונים של מעמד הנשים בחברה. בין היתר, הוא בודק את שוויון ההזדמנויות הכלכלי והתעסוקתי, את הפערים המגדריים בהשכלה ואת ההעצמה הפוליטית של נשים. אשר לישראל, יש תחומים שבהם היא ממוקמת במקום גבוה מאוד (חינוך, השתתפות נשים בכוח תעסוקה) לעומת כאלה שבהם היא ממוקמת במקום נמוך (פערים בשכר, פערים באוריינות וייצוג נשים בממשלה). באופן כללי אפשר לומר כי הייצוג הפוליטי המועט של נשים בישראל מציב אותה במקום לא מחמיא ברשימה המדרגת את המדינות על פי הפערים המגדריים בהן.

במובן זה של ייצוג פוליטי יש אפוא מקום רב לשיפור בישראל. מבין 33 מדינות ה-OECD ממוקמת ישראל במקום ה-24, ומבין הדמוקרטיות הוותיקות היא מקדימה ברשימה רק את יפן ואיטליה. אמנם אפשר למצוא בישראל נשים בתפקידי מפתח, בהן ציפי לבני (ראש האופוזיציה), דורית בייניש (נשיאת בית המשפט העליון) ודליה איציק (לשעבר יו"ר הכנסת), וגם השיפור ההדרגתי בייצוג הנשים בכנסת מעודד, אך כדי להגיע לסטנדרטים של המתקדמות במדינות עלינו לעבור עוד דרך ארוכה.

ד"ר עופר קניג הוא ראש ענף חקר מפלגות בפרויקט תיקון שיטת הממשל של המכון הישראלי לדמוקרטיה וכן מנהל הידע במכון.

מקורות

אטמור, ניר, 2010. שיטות לבחירת בתי נבחרים דמוקרטיים. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

Jalalzai, Farida and Mona Lena Krook (2010), "Beyond Hillary and Benazir: Women's Political Leadership Worldwide", International Political Science Review 31 (1): 5-21.

Krook, Mona Lena, 2010. "Why Are Fewer Women than Men Elected? Gender and the Dynamics of Candidate Selection", Political Studies Review, 8 (2): 155-168.

World Economic Forum (2010). The Global Gender Gap Report - 2010.