נתניהו שובר את שיא הכהונה הרציפה כראש ממשלה

בתאריך 22.11.16 מציין ראש הממשלה נתניהו את היום ה-2793 לכהונתו הרציפה כראש ממשלה ועוקף בכך את שיאן ישראל עד היום, דוד בן גוריון. יש לציין, כי נכון להיום משך הכהונה המצטברת של בן גוריון עדיין ארוכה משל נתניהו, שעתיד לעקוף אותו ביולי 2019.

אמנם משך הכהונה הרציפה של נתניהו ארוך יחסית, אך הוא נמצא עדיין אחרי קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל המכהנת מאז שנת 2005, ראש ממשלת ניו-זילנד ג'ון קי המכהן משנת 2008 ונשיא ארה"ב היוצא ברק אובמה שעדיין מכהן בתפקיד מאז ינואר 2009. במבט כולל, אורך הכהונה הרציפה של נתניהו היא ה-62 באורכה מבין מנהיגי הדמוקרטיות המבוססות. אם ישרוד בתפקידו עד תום מועד כהונתה החוקית של הכנסת ה-20 (נובמבר 2019), הוא יזנק למקום ה-21 ברשימה.

משך כהונות רציפות של מנהיגים ב-32 דמוקרטיות מערביות*

*הטבלה כוללת את המנהיגים מאז 1945 או מאז ראשית השלטון הדמוקרטי במדינה. נבחנו 32 דמוקרטיות מבוססות, רובן בעלות משטר פרלמנטרי: אוסטריה, אוסטרליה, איטליה, איסלנד, אירלנד, אסטוניה, ארצות הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הודו, הולנד, הונגריה, יוון, יפן, ישראל, לוקסמבורג, לטביה, ליטא, נורווגיה, ניו זילנד, סלובקיה, סלובניה, ספרד, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ'כיה, צרפת, קנדה ושוודיה.

יש הטוענים כי עקב משך הכהונה הארוך של נתניהו יש להעביר חוק לקציבת כהונתו של ראש ממשלה בישראל לשתי קדנציות כמו בארצות הברית. אלא שמודל זה מתאים אולי לרשויות המקומיות או למשטר נשיאותי (היכן שקיימת בחירה אישית ישירה והנבחר לא תלוי באמון הגוף מחוקק), אך לא קיים בדמוקרטיות בעלות משטר פרלמנטרי כמו ישראל. הסיבה לכך היא שבמשטר פרלמנטרי קיימים מספיק שסתומי ביטחון שמונעים מראש הרשות המבצעת לצבור עוצמה המסכנת את הדמוקרטיה. ראש ממשלה יכול להפסיד בהצבעת אי אמון פורמלית של הכּנסת, לאבד את האמון של חברי ממשלתו שיכולים ללחוץ עליו לפרוש (ראו מקרה אולמרט בשנת 2008) ואפילו להיות מודח על-ידי חברי מפלגתו. לבסוף, ראוי להסתכל על המצב בישראל בפרספקטיבה ארוכת טווח ולא רק על הנסיבות הנוכחיות. הטענה הרווחת היא שישראל היא מדינה הסובלת דווקא מהיעדר יציבות והמשכיות הפוגעות ביכולת המשילות. די אם נציין כי מאז 1988 הוקדמו כל הבחירות, או שבממשלה הנוכחית (שטרם מלאו לה שנתיים) התחלפו שרים כבר בלמעלה משליש ממשרדי הממשלה עקב שינויים קואליציונים ופרסונליים כאלו ואחרים. למעשה, מאז ראשית שנות התשעים, מספר כהונות ראשי ממשלה בישראל (רבין, פרס, נתניהו, ברק, שרון, אולמרט ושוב נתניהו) הוא מהגבוהים בדמוקרטיות המערביות.

לסיכום, מבלי להתייחס לנתניהו כאל מקרה פרטי, כהונה ממושכת של ראש ממשלה היא לכשעצמה אינה פסולה. בוודאי שאין להסיק ממנה על צורך בשינויים מבנים כמו קציבת כהונה, מבלי להסתכל על ההיסטוריה הקצרה שלנו ועל דמוקרטיות בעלות הסדרים משטריים דומים.