לא לחוקה! כן להמשך האיחוד?

בשני משאלי עם שנערכו תוך ארבע ימים זה מזה, דחו אזרחי צרפת והולנד את החוקה האירופית. הדחיות עוררו הדים בכל רחבי היבשת והכניסו את האיחוד האירופי למשבר החמור ביותר מאז ייסודו. המשבר נתפס כחמור במיוחד מכיוון ששתי המדינות שדחו את החוקה נמנות על שש המדינות המייסדות של האיחוד, וצרפת (ביחד עם גרמניה) היא אחת משני הכוחות המרכזיים שגרמו למימושו. דחיית החוקה לא זאת בלבד שמנחיתה מהלומה צורבת לתומכי המשך תהליך האינטגרציה ונותנת תקווה חדשה ליורוסקפטים על גווניהם, היא גם מטילה את אירופה לתקופה של חוסר ודאגה פוליטית וכלכלית.

בשני משאלי עם שנערכו תוך ארבע ימים זה מזה, דחו אזרחי צרפת והולנד את החוקה האירופית. הדחיות עוררו הדים בכל רחבי היבשת והכניסו את האיחוד האירופי למשבר החמור ביותר מאז ייסודו. המשבר נתפס כחמור במיוחד מכיוון ששתי המדינות שדחו את החוקה נמנות על שש המדינות המייסדות של האיחוד,  וצרפת (ביחד עם גרמניה) היא אחת משני הכוחות המרכזיים שגרמו למימושו. דחיית החוקה לא זאת בלבד שמנחיתה מהלומה צורבת לתומכי המשך תהליך האינטגרציה ונותנת תקווה חדשה ליורוסקפטים על גווניהם, היא גם מטילה את אירופה לתקופה של חוסר ודאגה פוליטית וכלכלית.

מהי החוקה האירופית החדשה?

 ב-29 לאוקטובר 2004 התכנסו ברומא 25 מנהיגי המדינות החברות באיחוד האירופי וחתמו על החוקה הראשונה של האיחוד. החוקה, מסמך בן כ-300 עמודים, אמורה הייתה להחליף את עשרות האמנות וההסכמים שהאיחוד האירופי מושתת עליהם. היא כוללת מגילת זכויות; מגדירה מחדש את תפקידיהם וסמכויותיהם של מוסדות האיחוד; קובעת כללים חדשים לקבלת החלטות, ומספקת טקסט חוקתי חדש שהשופטים באירופה יפרשו אותו. למרות שמרבית חלקי החוקה היו תקפים כבר באמנות ובבריתות השונות שנחתמו במסגרת האיחוד האירופי, יש בה חידושים אחדים שכולם מכוונים לאיחוד מלא יותר של המדינות החברות.

חידוש בולט שהחוקה החדשה מציגה נוגע לנשיא המועצה האירופית (European Concil). עד כה עברה משרת נשיא המועצה ברוטציה בין ראשי המדינות, כשכל אחד מכהן במשך חצי שנה. החוקה קובעת שהנשיא ייבחר על-ידי חברי המועצה לתקופת כהונה קבועה בת שנתיים וחצי, עם אפשרות לכהונה נוספת. הנשיא יהיה דמות מרכזית בעלת השפעה ומעמד ניכרים יותר מזה שהנשיאים המתחלפים זוכים להם כיום. חידוש מבני אחר הוא מינויו של שר חוץ משותף, שייבחר על-ידי המועצה בדרך של רוב מיוחס. שר החוץ ינהל את מדיניות החוץ והביטחון המשותפת של האיחוד, ויעמוד בראש מועצת השרים בדיוניה בנושאי חוץ. החוקה גם מרחיבה את התחומים שלגביהם יש לאיחוד סמכות בלעדית - מכס, מדיניות סחר משותפת, מדיניות מוניטרית ועוד; ואת התחומים שלגביהם יש לאיחוד סמכות משותפת עם המדינות החברות - שווקים פנימיים, חקלאות ודייג, סביבה ועוד.

סעיף 12(1) של החוקה קובע שבתחומים שלגביהם החוקה מעניקה לאיחוד סמכות בלעדית, רק מוסדות האיחוד רשאים לחוקק ולנקוט פעולה המחייבת מבחינה חוקית. סעיף 12(2) קובע שבתחומים שלגביהם יש סמכות משותפת, הן האיחוד והן המדינה החברה רשאים לחוקק ולנקוט פעולה המחייבות מבחינה חוקית. החידוש שמציעה החוקה הוא הרחבת התחומים שעליהם חלה סמכות משותפת, כגון מדיניות משפטית ומדיניות הגירה.

תהליך אשרור החוקה

לאחר החתימה על החוקה מצד ראשי המדינות החל השלב הבא בדרך לקבלתה - אשרור בכל אחת מ-25 המדינות החברות, התהליך היה אמור להימשך כשנה וחצי, כאשר כל מדינה בחרה במועד שונה. האשרור נעשה באחת משתי דרכים: חלק מהמדינות - ביניהן ספרד, צרפת, הולנד ודנמרק - בחרו להביא את אשרור החוקה להכרעת האזרחים בדרך של משאל עם. במדינות אחרות - ביניהן שוודיה, פינלנד ואוסטריה - הוחלט לנקוט הליך אחר ולאשרר את החוקה על-ידי הצבעה בבית (או בבתי) הנבחרים. המועד האחרון לאשרור החוקה הוא יוני 2006. החוקה הייתה אמורה להיכנס לתוקפה רק לאחר אשרורה בכל אחת מ-25 המדינות החברות.

בעת כתיבת שורות אלה 13 מדינות ערכו משאל עם או הצבעות בפרלמנט לגבי אשרור החוקה; 11 מתוך 13 המדינות הצביעו בעד אשרורה, אך צרפת והולנד דחו אותה והטילו צל כבד על המשך תהליך האשרור.

מהן הסיבות לדחיית החוקה?

ההתנגדות העזה לחוקה בצרפת, בהולנד וגם במדינות אחרות שבהן עדיין לא עמדה למבחן (בריטניה, דנמרק, פולין, אירלנד) אינה נובעת אך ורק מתוכנה אלא גם ממנה שהיא מייצדת ומהדרך שבה התקבלה.

אנטי-אליטיזם
אחת הסיבות העיקריות לדחיית החוקה נעוצה ברגשות אנטי-אליטיסטיים. רגשות אלה מקננים בעיקר בקרב האזרחים הרבים של אירופה הכפרית שראו לנגד עיניהם כיצד האליטות הפוליטיות הובילו במשך 15 השנים האחרונות את היבשת לתהליך אינטגרטיבי; זאת בלי להיות קשובות לקולות שעלו מן השטח, שהביעו ספקנות לגבי תהליך הגלובליזציה שאותו קיבלו האליטות לא רק כרצוי אלא גם כבלתי-נמנע. הפער בין דעת הקהל לבין האליטות הפוליטיות משתקף בבירור בפערים בין שיעורי התמיכה בבירור בפערים בין שיעורי התמיכה בחוקה החדשה בקרב הציבור לעומת אלה בפרלמנטים. החוקה נדחתה בשתיים משלוש המדינות שהעמידו את אשרורה למשאל עם. אפילו בספרד, בה זכתה החוקה לרוב גדול במשאל העם, רק כ-45 אחוזים טרחו להופיע ולהצביע. לעומת זאת, בכל המדינות שאשררו את החוקה על-ידי הצבעה בבתי המחוקקים היא נתמכה ברוב גדול מאוד - כמעט בכל המקרים למעלה מ-90 אחוזים.

התנגדות לערכי השוק החופשי הפרוע
רבים טוענים כי בחוקה החדשה מנשבת רוח של אולטה-ליברליזם, של קפיטלים ושל כוחות השוק. רוח זאת מתנגשת עם המודל של מדינת הרווחה האירופית. במילים אחרות, אזרחים רבים חשים כי החוקה החדשה מחדירה את ערכי השוק החופשי על חשבון הרווחה והסולידריות החברתית, ומעגנת אותה בצורה מוגזמת.

לוח 1: אשרור החוקה האירופית

תאריך	מדינה	משאל עם	הצבעה בפרלמנט
11.11.04	ליטא	---	החוקה אושררה בפרלמנט ברוב של 84 מול 4, ו-3 נמנעים.
20.12.04	הונגריה	---	החוקה אושררה בפרלמנט ברוב של 304 מול 9.
ינואר-אפריל 2005	איטליה	--	בינואר אושררה החוקה בבית התחתון ברוב גדול; באפריל אשרר הסנט את החוקה ברוב של 217 מול 16.
20.2.05	ספרד	במשאל עם מייעץ, 77% הצביעו בעד החוקה, 17& נגד, 6% נמנעו. שיעור ההצבעה - 42%	תהליך האשרור הסתיים כשלושה חודשים לאחר משאל העם לאחר ששני בתי הפרלמנט הצביעו בעד החוקה.
19.4.05	יוון	---	החוקה אושררה בפרלמנט.
אביב 2004	בלגיה	---	החוקה אושררה בבתי הפרלמנט.
11.1.05	סלובקיה	---	החוקה אושררה בפרלמנט ברוב של 116 מול 27.
מאי 2005	אוסטריה	---	החוקה אושררה ברוב גדול בשני בתי הפרלמנט.
מאי 2005	גרמניה	---	החוקה אושררה ברוב גדול בשני בתי הפרלמנט.
29.5.05	צרפת	במשאל עם מחייב הצביעו כ-55% נגד החוקה. שיעורי ההצבעה - מעל 70%.	---
1.6.05	הולנד	במשאל עם לא מחייב הצביעו 62% נגד החוקה.	---
2.6.05	לטביה	---	החוקה אושררה בפרלמנט ברוב של 71 מול 7.

טרם אשררו: אירלנד, אסטוניה, בריטניה, דנמרק, לוקסמבורג, מלטה, פולין, צ'כיה, פורטורל, פינלנד, קפריסין, שוודיה.

חשש מהתרחבות האיחוד

התרחבות האיחוד ל-25 מדינות, והתכניות לצרף אל המסגרת הפוליטית מדינות נוספות, הביאו אזרחים רבים במערב היבשת להרהר מחדש בפרויקט האיחוד. החששות נובעים מעירוב של כמה מקורות - דמוגרפיים, תרבותיים וכלכליים. העתקת כובד המשקל (לפחות מבחינת מספר האזרחים) ממערב אירופה למרכזה ולמזרחה, הצטרפות אפשרית של טורקיה על 70 מיליון אזרחיה המוסלמים, שטף ההגירה ממזרח היבשת אל מערבה - כל אלה מעוררים בקרב אזרחי מערב היבשת אי-נוחות רבה וחשש לעתידם.

מהן ההשלכות על עתיד האיחוד?

תוצאות המשאל בצרפת ובהולנד העלו שתי שאלות יסודיות: האם בזאת בא הקץ לתהליך האשרור של החוקה? ואם כן, האם אפשר לראות בכך תפנית בתהליך האיחוד ואולי אף רמז לקצו?

התשובות לשתי השאלות הללו לא ברורות, אם כי לפחות לגבי הראשונה נראה כי המציאות הפוליטית מכתיבה תשובה חיובית. אמנם כמה ימים לאחר דחיית החוקה הביעו מנהיגי גרמניה וצרפת (שרדר ושיראק) את דעתם כי על תהליך האשרור להימשך באותן מדינות בטרם עשו כן. הקולות האופטימיים העריכו שלאחר תקופת היערכות קצרה ינסחו מנהיגי האיחוד חוקה שונה במקצת (אך לא באופן מהותי), שתאושר בסופו של דבר גם על-ידי אזרחי המדינות ה"סוררות". אולם כאשר בריטניה הודיעה ב-6 ליוני כי לאור התוצאות בצרפת והולנד היא לא רואה טעם בקיום משאל עם בנוגע לחוקה, התחזית הפכה לקודרת יותר מבחינתם של מחייבי האינטגרציה.

לגבי השאלה השנייה, יש להיות זהירים הרבה יותר. הרוב מעריך שלא קיימת סכנה של ממש להמשך קיומו של האיחוד האירופי. מוסדות האיחוד המנוהלים על-ידי האליטות הפוליטיות של המדינות החברות ספגו מהלומה, אך הם עדיין נשענים על בסיס איתן והאיחוד ימשיך לתפקד היטב.

אולם גם אלה האופטימיים לגבי המשכו של האיחוד האירופי מודים כי היבשת נכנסת לתקופה של חוסר ודאות. כמה גורמים עלולים להצטבר לכדי כדור שלג שיסכן את אחדות היבשת. ההתפתחות הקרובה נוגעת לסכנה למטבע האחיד (אירו): לאחר דחיית החוקה נשמעו קולות באיטליה ובצרפת הקוראים לחזרה ללירה ולפרנק. האירו גם איבד מערכו מול הדולר בצורה משמעותית מאז משאלי העם - ויש החוזים כי אירופה עלולה להיכנס למשבר כלכלי. התפתחויות אלה, יחד עם העובדה ששני המנהיגים המשמשים כעמודי התווך של האיחוד (שיראק בצרפת ושרדר בגרמניה) עומדים בפני אתגרים פוליטיים רציניים במדינותיהם, מבטיחות כי השנה הקרן בה תהיה הרת גורל ליבשת ולמפעל הפוליטי הגדול שלה - האיחוד.