הסתבכות חברי ממשלה בפלילים
בעשור האחרון נפתחות חקירות פליליות נגד שרים וסגני שרים במקרים תכופים יותר ויותר, בהם - אריה דרעי, יעקב נאמן, רפאל פנחסי, רפאל איתן, יצחק מרדכי, סלאח טריף, צחי הנגבי ונעמי בלומנטל. חלק ממקרים אלה הגיעו לכדי הגשת כתב אישום, ורק מיעוטם הסתיים בהרשעה. ריבוי המקרים גורר עמו עיסוק תקשורתי רב, אך פעמים רבות דומה כי הוא לוקה בבלבול ובחוסר בהירות באשר לשלבים המשפטיים של כל "פרשה", ובאשר לחובתו של השר או סגן השר להתפטר מהממשלה.
החוק מתייחס היום לתנאי כשירות להתמנות לשר, לפי סעיף 6 (ג) לחוק יסוד: הממשלה, לא ימונה לשר מי שהורשע בעברה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו לשר טרם עברו שבע שנים מיום גמר ריצוי העונש או מיום מתן פסק הדין.
אולם לגבי שר מכהן המצב שונה. חוק יסוד: הממשלה עוסק כיום רק במעמדו של שר שהורשע בעברה שיש עימה קלון. סעיף 23 (ב) קובע כי כהונתו של שר שהורשע בעברה שיש עמה קלון תיפסק ביום מתן פסק הדין. מכאן, שהוראות החוק אינן מחייבות שר להשעות עצמו מכהונה במקרים הבאים: אם נפתחה נגדו חקירה פלילית, אם הוגש נגדו כתב אישום, וכן אם הורשע בעברה שאין עמה קלון.
עם זאת, שני פסקי דין עקרוניים של בית המשפט העליון שניתנו באמצע שנות התשעים קבעו הלכה שלפיה אם שר או סגן שר אינו מתפטר מיזמתו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום לגבי עברות חמורות, על ראש הממשלה להפעיל את סמכותו ולפטר אותו. פסק הדין הראשון ניתן בפרשת דרעי, ועסק בשאלת המשך כהונתו של שר הפנים דאז אריה דרעי לאחר שהוגש נגדו כתב אישום שייחס לו עברות חמורות של קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. העותרים טענו כי מרגע שהוגש כתב אישום ועד תום בירור משפטו יהיה המשך כהונתו של דרעי בניגוד לעקרונות היסוד של המשפט והממשל, וכי הנורמות המשפטיות והציבוריות הראויות מחייבות הפסקת כהונתו לאלתר. מנגד, היו שטענו כי אם המחוקק לא מצא לנכון לקבוע הוראות מפורשות לגבי הפסקת כהונה של שרים עם הגשת כתב אישום נגדם (בעוד שעשה כן לגבי בעלי תפקידים אחרים), אזי העברת שר מתפקידו אינה מחויבת המציאות; כמו כן אין ללמוד כי על ראש הממשלה מוטלת חובה מכוח הדין להשתמש בסמכותו כדי להעביר את השר מתפקידו.
הייתה גם הפניה לתקדים: שני משפטים פליליים נוהלו נגד השר אהרון אבו-חצירא, ולא ננקטו כל צעדים להפסקת כהונתו. יתירה מכך, אבו-חצירא מונה מחדש לשר תוך כדי ניהול המשפט נגדו.
בית המשפט קיבל את העתירה, וקבע כי היה על ראש הממשלה להפעיל סמכותו ולהעביר את דרעי מתפקידו; אי-הפעלת הסמכות להעביר את השר מתפקידו בנסיבות אלה מגיעה לכדי אי-סבירות קיצונית.על כן פסק כי ראש הממשלה חייב להעביר אתהשר דרעי מכהונתו (בג "ץ , 3094/ 93 התנועהלמען איכות השלטון נ ' ממשלת ישראל ).
פסק דין נוסף באותה רוח ניתן באותו זמן בפרשת פנחסי . כתב אישום גובש נגד סגן שר הדתות רפאל פנחסי , בייחסו לו מעשים חמורים של הצהרה כוזבת , של רישום כוזב ושל ניסיון לקבל דבר במִרמה . למרות כתב האישום אי -אפשר היה להעמיד את פנחסי לדין , בשל סירובה של ועדת הכנסת להסיר את חסינותו ; אולם הסוגיה נותרה עדיין פתוחה האם עליו להתפטר מן הממשלה .פנחסי ביכר שלא להתפטר ,ואף ראש הממשלה בחר שלא לפטרו . רק לאחר עתירה לבג "ץ וקביעת בית המשפט שעל ראש הממשלה להפעיל את סמכותו ולפטרו , התפטר פנחסי ביזמתו מתפקידו כסגן שר .בעקבות הלכה זו של בג "ץ ,המצב המשפטי כיום הוא שראש הממשלה חייב לפטר שר או סגן שר עם הגשת כתב אישום המייחס לו עברות חמורות . השר או סגן -השר יכולים כמובן להחליט בעצמם לפני כן על התפטרותם . ואכן , "פרשיות " שהגיעו לכדי כתב אישום מאז הפסיקות בעניין דרעי ופנחסי מצביעות על כך שהשרים הפנימו את המציאות המשפטית החדשה . יצחק מרדכי , יעקב נאמן וסלאח טריף התפטרו ביזמתם מן הממשלה עם הגשת כתבי אישום נגדם .המקרה של רפאל איתן היה מעט שונה .באוקטובר , 1996 בהיותו שר בממשלת נתניהו ,הוגש נגדו כתב אישום ; אולם איתן לא התפטר ,משום שסעיפי האישום נגדו לא היו בגדר עברות חמורות.
עד כה לא הוצרך ראש ממשלה לפטר שר בעקבות הגשת כתב אישום נגדו, מכיוון שהשרים בחרו להתפטר מיזמתם. אין ספק שיש כאן התפתחות מבורכת של הנורמות הציבוריות בהשוואה לעידן שקדם לפסיקות בג"ץ. עם זאת, עדיין קיימים קולות רמים בציבור הדורשים הגבהה נוספת של רף הנורמות המוסריות של נבחרי ציבור . יש הטוענים כי על שר להתפטר כבר בשלב שבו נפתחת נגדו חקירה פלילית המייחסת לו מעשים חמורים. לדידם, אמון הציבור במערכת השלטון, שהוא נכס חשוב ביותר של רשויות המדינה, נפגע באורח חמור כאשר חקירה פלילית מתנהלת נגד שר. טיעון כזה נשמע משכנע, אם כי השרים סובלים בכך מהחמרה בהשוואה לאזרח רגיל. השאלה הבסיסית היא, האם אנו מצפים מהשרים לנורמות מחמירות יותר בשל היותם משרתי ציבור בכירים?
אנו למדים מפרשת בלומנטל על פתרון ביניים להתנהגות המצופה משר או מסגן שר עם פתיחת חקירה פלילית נגדו . ראש הממשלה שרון פיטר את סגנית השר נעמי בלומנטל ימים אחדים לאחר פתיחת חקירה נגדה , עוד טרם גובש כתב אישום . הסיבה לכך הייתה כי סגנית השר לא שיתפה פעולה עם חוקריה ובחרה בזכות השתיקה .במקרה זה ייתכן שנקבעה נורמה חדשה בנוגע למעמד שר או סגן שר בשלב הראשוני של חקירה (טרם הגשת כתב אישום ) : אם אינו משתף פעולה עם חוקריו , מן הראוי שיתפטר מכהונתו ; ואם לא עשה כן יפטרו ראש הממשלה . באם נבחר הציבור משתף פעולה עם רשויות החוק , אין צורך שיתפטר עד למיצוי החקירה ולהבשלתה לכדי כתב אישום . באופן מפתיע , מבט על דמוקרטיות אחרות אינו חושף רבות על טיפולו של החוק בחריגה של אישי ציבור מנורמות התנהגות תקינות . החוק כמעט ולא עוסק בפיטורי שרים כתוצאה מחקירה פלילית או מהגשת כתב אישום נגדם . הסיבה לכך נעוצה בודאי בשל אמות המידה הציבוריות המחמירות לגבי אישי ציבור . במדינות רבות מכתיבה התרבות הפוליטית התנהגות לפיה מצופה מאיש ציבור שהוגש נגדו כתב אישום לשאת באחריות ולהתפטר בעצמו (כמו במקרים של איציק מרדכי וסלאח טריף ) ולא לחכות לפיטורים על -ידי ראש הממשלה או הדחה מכוח הוראות החוק . בתרבות פוליטית מחמירה אף יותר , אפשר לצפות כי שר ימצא לנכון להתפטר אפילו בשלב המוקדם של פתיחת חקירה נגדו באם ההאשמות נגדו חמורות (כמו במקרה של יעקב נאמן ) .בריטניה מספקת דוגמאות רבות הממחישות כי התרבות הפוליטית מפעילה לחצים עקיפים על שרי ממשלה להתפטר ברגע ששמם נקשר לפרשה ציבורית חמורה . פיטר מנדלסון מונה ב 1997- לשר בממשלת בלייר . כשנה לאחר מינויו פורסם בתקשורת על הלוואה בתנאים נוחים שלקח מעמית כדי לרכוש בית יקר . למרות שלא הייתה בכך עבֵרה פלילית היה זה מעשה לא -הולם מבחינה ציבורית , ומנדלסון מצא לנכון להתפטר מהקבינט . הוא חזר ומונה לשר לענייני אירלנד כשנה לאחר מכן . לא חלפה תקופה ארוכה ונפתחה נגדו חקירה בשל אי -סדרים והתנהגות לא הולמת בהיותו אחראי על פרויקט "כיפת המילניום " . מנדלסון התפטר באופן מידי , למרות שהחקירות לא הבשילו בסופו של דבר לכדי כתב אישום והוא טוהר מן ההאשמות . באפריל האחרון הגישה את התפטרותה שרת ההגירה בברלי יוז , לאחר שהואשמה בניסיון להסתיר הקלות במדיניות הגירה כלפי מהגרים מזרח -אירופים . ב 1995- פורסם בעיתונות השוודית כי סגנית ראש הממשלה , מונה סאלין , השתמשה בכרטיס האשראי הממשלתי שלה למטרות פרטיות . הפרשה תפחה לסקנדל ציבורי , ועוד בטרם נפתחה נגדה חקירה פלילית , מיהרה סאלין ליטול אחריות ציבורית והתפטרה מהממשלה השוודית .
שר החקלאות בממשל קלינטון הראשון , מייק אספי , התפטר אף הוא מיוזמתו (אם כי בעקבות "לחצים " שהופעלו עליו מהבית הלבן )לאחר שנפתחו נגדו חקירות בנוגע לקבלת מתנות בצורה לא הולמת . אספי זוכה בסופו של דבר מההאשמות נגדו בבית המשפט המחוזי .
הדוגמאות הנ "ל ממחישות עד כמה מושרש ברוב הדמוקרטיות הנוהג של התפטרות מהממשלה של שרים ששמם נקשר בפרשיות . ההתפטרויות הן בדרך -כלל מהירות ונובעות מתרבות פוליטית שמקרינה על השרים לחצים ממספר מישורים : התקשורת , ראש הממשלה ומשרדו , והמפלגה.
הכתוב מבוסס על :
- אמנון רובינשטיין וברק מדינה , המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל , מהדורה חמישית , ירושלים ותל אביב : שוקן , 1996.
- בג "ץ , 3094/ 93 התנועה למען איכות השלטון נ ' ממשלת ישראל , פ "ד מז, ( 5) 404.
- בג "ץ , 4267/ 93 אמיתי נ ' ראש ממשלת ישראל , פ "ד מז , ( 5) 441.
- סוזי נבות , "קו פרשת המים", ynet. co. il, 31. 8.2004