כאשר אנו מדברים על סוג הממשלה אנו מתכוונים למאפיינים של הגוף העומד בראש הרשות המבצעת. בישראל נהוג לכנות את הגוף הזה בשם ממשלה, אך יש בכך כדי ליצור בלבול מסוים, שכן ממשלה היא מערכת רחבה המכילה את כל גופי הרשות המבצעת. לכן במדינות אחרות נהוג לכנות את הגוף הזה בשם אחר – קבינט או מועצת שרים.
אפשר למיין את הממשלות המכהנות במשטרים דמוקרטיים פרלמנטריים לפי שני קריטריונים עיקריים: מספר המפלגות המכהנות בהן (אחת או יותר) ואם הממשלה נתמכת ברוב פרלמנטרי. בהתאם אפשר להצביע על שישה סוגים בסיסיים של ממשלות, השישי מאפיין משטרים נשיאותיים.
1. ממשלת רוב של מפלגה יחידה (single party majority government)
כפי שעולה משמה של ממשלה זו, השרים המכהנים בה שייכים למפלגה אחת בלבד, ומפלגה זו אוחזת ברוב מוחלט של מושבי הפרלמנט. יש הטוענים כי ממשלות כאלה מתאפיינות ביציבות ובאפקטיביות הואיל ואין הן נזקקות לוויתורים ולפשרות בשל מגעים עם מפלגות אחרות במערכת הפוליטית. ממשלות מסוג זה אפשר למצוא בדרך כלל במדינות שקיימת בהן שיטת בחירות רובית, הנוטה לייצר רוב מוחלט למפלגה אחת, כגון בריטניה – ואכן בה כמעט כל הממשלות (הממשלה הנוכחית היא יוצאת דופן) הן מסוג זה. אולם לעתים אפשר למצוא ממשלות כאלה גם במדינות שנהוגה בהן שיטת בחירות יחסית, כגון ספרד ויוון. בישראל מעולם לא כיהנה ממשלה מסוג זה.
2. ממשלת מיעוט של מפלגה יחידה (single party minority government)
ממשלות מסוג זה מורכבות ממפלגה יחידה שאין לה רוב פרלמנטרי. לכאורה זהו מצב חריג, שכן אם אין לממשלה המכהנת רוב פרלמנטרי אפשר להפילהּ. אולם לא תמיד מפלגות האופוזיציה מסוגלות לשתף פעולה כדי להפיל את מפלגת השלטון ועל כן היא נותרת בתפקידה. נוסף על כך יש מדינות שהמסורת הפוליטית בהן אינה מורגלת בממשלות קואליציוניות ובמקום זאת קיימת בהן מוסכמה לתת למפלגה הגדולה – גם אם אין לה רוב פרלמנטרי – לשלוט. קנדה היא דוגמה טיפוסית לכך; מעולם לא כיהנה בה ממשלה קואליציונית, ובממשלותיה תמיד מכהנת מפלגה אחת בלבד. שלוש הממשלות האחרונות בקנדה היו ממשלות מיעוט.
3. קואליציה זוכה מינימלית (minimal winning coalition)
ממשלה זו מורכבת משתי מפלגות או יותר אשר כולן חיוניות כדי לשמור על רוב פרלמנטרי התומך בה. במילים אחרות, בפרישתה של שותפה קואליציונית אחת יש כדי להפוך את הממשלה מממשלת רוב לממשלת מיעוט. חלק מהממשלות שהוקמו בישראל היו מסוג זה. ממשלות כאלה פגיעות, ויש הטוענים שהן יציבות פחות מממשלות מסוגים אחרים ומאפשרות לראש הממשלה פחות חופש פעולה.
4. קואליציה עודפת, מוגדלת או רחבה (surplus / oversized coalition)
גם קואליציה רחבה מורכבת מלפחות שתי מפלגות, אלא שבניגוד לסוג הקודם, פרישתה של אחת מהמפלגות אינה גורמת לאיבוד מעמדה של הממשלה ולהפיכתה לממשלת מיעוט. בישראל רוב הקואליציות היו מסוג זה – ועובדה זו משקפת מסורת של הכללה, שמקורותיה עוד בתקופת היישוב, ואולי גם את החתירה של ראשי הממשלות להבטיח את קיום הממשלה גם במקרה של פרישה של מפלגה – תופעה שכיחה למדי בפוליטיקה הישראלית. הממשלה הנוכחית, בראשות בנימין נתניהו, היא דוגמא לממשלה כזו. היא נסמכת על קואליציה בת שש מפלגות המספקות לה רוב נוח של 74 חברי כנסת.
5. קואליציית מיעוט (minority coalition)
ממשלות המורכבות משתי מפלגות לפחות, שאין להן יחד רוב פרלמנטרי. קואליציות מסוג זה קמות לעתים במדינות הסקנדינביות, המתאפיינות במערכות רב-מפלגתיות. בישראל מעולם לא הוקמה ממשלה מקואליציית מיעוט, אם כי היו ממשלות שבמהלך תקופת כהונתן נהפכו לממשלות מיעוט. ואולם הניסיון מוכיח כי הן לא שרדו זמן רב.
6. קבינט נשיאותי
קבינט נשיאותי נבדל מחמשת הסוגים האחרים של הממשלות, מכיוון שבמשטרים נשיאותיים הנשיא (ראש הרשות המבצעת) אינו זקוק לאמון הפרלמנט. לפיכך הוא יכול למנות את השרים לממשלתו בלי להתחשב ביחסי הכוחות הפוליטיים בפרלמנט. נשיאים יכולים למנות לשרים פוליטיקאים ממפלגתם, פוליטיקאים ממפלגות אחרות, וגם אישים שאינם פוליטיקאים.