תקשורת

הסכמה ישראלית לפתרון שתי המדינות בתמורה להמשך הסיוע האמריקני זוכה לתמיכת 75% מהשמאל לעומת 21% בלבד מהימין • בקרב היהודים חלה ירידה בחשש לביטחון הכלכלי ובעיקר הפיזי (מ-63% ל-46%) בהשוואה לתחילת המלחמה, לעומת עליות בקרב הערבים בשני התחומים ובעיקר ביחס לביטחון הכלכלי (מ-69% ל-82%) • שיעור צרכני החדשות בטלוויזיה וברדיו כמקור עיקרי ירד בהשוואה לתחילת המלחמה, לעומת עלייה בצריכתן ביישומוני המסרים המידיים.

הדיווחים המדאיגים על לחצים מצד ראש הממשלה על הצנזור הראשי לאורך המלחמה מצטרפים לקולות הגוברים בשנים האחרונות ביחס לחוסר האפקטיביות של הצנזורה בעידן הדיגיטלי. עם היחס המועדף לכלי תקשורת שונים והכרסום במעמדה ובלגיטימציה הציבורית שלה, ייתכן שהגיעה העת שתהפוך משומר הסוד הלאומי לגוף מייעץ בלבד.

על פניו נראה ש"בחרדי חרדים" ו"כיכר השבת" גויסו למלחמה בהיבטי הגרפיקה והתכנים לגולשים. אולם אם מתעמקים בסיקור ובמסגור מתגלים המרחבים השונים שבהם חי המיינסטרים החרדי, בין ההיטמעות והמעורבות לבין ההיבדלות.

הימנעות מצילומים שעשויים להביך, הפגנת אמפתיה בראיונות וריסון יצר המציצנות הכללי למצבם של הילדים שנחטפו והוחזרו, הם קריטיים לטיפול התקשורתי בטראומה הן של המשוחררים והן של הציבור הישראלי כולו.

סרטוני החטופות, מתקפות הסייבר ושילוב חומרים קשים לצפייה ברשתות בידי גורמים עוינים הם חלק ממארג שנועד לצרוב תודעת טראומה אישית וקבוצתית ולפגוע בתחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל ב"חרבות ברזל". בהעדר היערכות והגנה ממסדיות, ארגוני החברה האזרחית והציבור לוקחים פיקוד גם על המערכה הדיגיטלית.

למרות מתקפת ה-7 באוקטובר, שיעור היהודים האופטימיים לגבי עתידה של ישראל עלה משמעותית, מ-52% ל-65.5%. בציבור הערבי לא חל שינוי.

האמון בממשלה הוא הנמוך ביותר מאז תחילת המדידות ב-2003 ועומד על 18% בלבד. עיקר הירידה באמון היא במחנה הימין: מ-42% ביוני האחרון ל-31% כיום.

מאז תחילת המלחמה השתמשה הממשלה בסמכויות המוקנות לה במצב חירום והתקינה תקנות שעת חירום במעמד של חקיקה ראשית של הכנסת, המותקנות בלא אישור הכנסת. ניתן להתקינן אם מצב החירום מחייב זאת ואין אפשרות לחקיקה רגילה, אך בהעדר הבלמים הרגילים, הן עלולות לסכן את שלטון החוק ולהעלות חשש לפגיעה מופרזת בזכויות האדם ובמיעוטים.

ההצעה לאחד את רשויות רגולציית השידורים בישראל תחת גוף שמרבית המינויים שבו יהיו פוליטיים תגביר את מעורבות הממשלה והדרג הפוליטי ברגולציה ואת יכולת ההשפעה והשליטה שלהם. היא גם מבקשת לאפשר תוכן פרסומי סמוי בשידורי אקטואליה, באופן הסותר את האתיקה העיתונאית, ולהעביר את ניהול המדרוג למשרד במהלך העשוי להוביל למשבר אמון מול האזרחים והמפרסמים.

אם המהלכים שננקטו במשך השנים נגד עולם העיתונות החרדי החוץ-ממסדי היו צולחים, הציבור החרדי כלל לא היה שומע על כך שיהדות התורה הניחה על שולחן הכנסת את הצעת חוק יסוד: לימוד תורה.

הגברת ההתערבות בחדשות ובאותה נשימה ביטול עצמאות חברות החדשות, הקמת ועדת מדרוג חדשה בשליטתו, סגירת הרגולטורים הקיימים והקמת רגולטור חדש ופוליטי. שר התקשורת שב ומציג חלקי רפורמות שנהגו עוד בתקופת קודמו ועברו פוליטיזציה מזורזת.

"תוכנית קרעי לרפורמה בשוק התקשורת" היא חזון שמורכב ממהלכים ממוחזרים, משאיפה להפחית רגולציה ולהסיר את כללי הבעלות הצולבת. הערבוב המוזר בין רגולציה, תחרות, ריבוי דעות ואיכות עיתונאית לא יחולל את השינוי הנדרש בשוק.

ליבת הצעת החוק שנועדה למנוע פרסום הקלטות הנוגעות למידע רגיש כבר קיימת בחוק ויוצרת עירוב בין תכנים לנתונים שיקשה על אכיפתה.

שר התקשורת שלמה קרעי מבטיח להכניס תחרות בשוק הטלוויזיה, אבל מתעלם מהמאפיינים הייחודיים של שוק קטן עם תהליכי ריכוזיות הכרחיים. ההנחה שהסרת הרגולציה תפתור את כל הבעיות כבר נכשלה במבחן המציאות.

המסמך לא מפרט כמה כסף מושקע בשוק היצירה המקורית או מה משמעות הירידה בהכנסות השחקנים המסחריים. הוא מעלה את הטיעון המופרך ש"הרייטינג יקבע את האיכות" ומותיר רושם שטובת הציבור לא מניעה את שר התקשורת.

סקר המכון הראה שרוב גדול בציבור תומך בקיומו של שידור ציבורי לצד שידור מסחרי. בקרב מצביעי ש"ס יש רוב גדול לתומכים בהתערבות הממשלה בתכני חדשות ואקטואליה בתאגיד לעומת מיעוט מקרב מצביעי שאר המפלגות.

יתרונו של גוף שידור ציבורי חזק נובע מעצם קיומו, כעוגן מרכזי בשוק התקשורת, ולא במשיכת קהל גדול. התאגיד לא שימש חסם בפני התחרות אלא השלים את שוק היצירה המקורית המבוקש כל כך, כשהכנסות מתחריו המסחריים הצטמצמו.

ראיונות עם חוקרות וחוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה בעניין תכניות שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן למערכת המשפט

ראיונות עם חוקרות וחוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה בעניין הרפורמה החוקתית

המכון הישראלי לדמוקרטיה וארגון העיתונאים להנהלת פייסבוק ישראל והיועמ"ש: עצרו ההסתה הפרועה נגד עיתונאים ואנשי תקשורת לפני שיישפך דם. איומים מילוליים עלולים להפוך למעשי אלימות פוגעניים

אמון הציבור בכל אמצעי התקשורת עלה ביחס ל-2019, כאשר הרשתות החברתיות נהנות מהעלייה הגדולה ביותר. הרדיו הציבורי ממשיך להיתפס כמקור החדשותי המהימן ביותר

תיקון שוק העיתונות הוא מטרה הדורשת שינוי עסקי, רגולטורי ותרבותי. כדי להטות מחדש את ספינת העיתונות שעלתה על שרטון, יש לייצר מודל פעילות כלכלי בר קיימא, שמעניק לעיתונים וגופי חדשות יציבות לטווח ארוך, וכן הגנה מפני השחתה, הן מצד בעלי הון הן מצד גורמים פוליטיים

על רקע המשבר ברשת 13, חשוב להבין- חברת חדשות מושקעת ועצמאית היא מוצר ציבורי חיוני בחברה דמוקרטית. זה היה נכון לפני שני עשורים, וזה ודאי תקף כיום, בעידן שבו קשה להבחין בין חדשות ותעמולה ובין אמת לשקר

מה מהותם של מדורי הדעות בעיתונות ומה צריכים להיות גבולות ההכלה שלהם? עשויות להיות סוגיות שלגביהן אין מקום לדיון בשני צדדים, וגם שם אין פסול בקביעת הגבול המוסרי

במיוחד בעת הזו של אי ודאות פוליטית, פרלמנטרית, בריאותית וציבורית, חשוב שתימשך כסדרה גם פעילותה של תקשורת עצמאית, ההכרחית לקיום השיח הציבורי והעברת מידע לציבור. אי החרגת הפעילות העיתונאית מהתקנות לשעת חירום עלול למנוע קיומה של תקשורת חופשית

רפורמת קציבת הקדנציות, המיושמת בהצלחה בשנים האחרונות בשירות המדינה, יכולה וצריכה להיות מיושמת גם באחת מהפלטפורמות ועמדות הכוח המשפיעות במדינה, התקשורת

תפקידו של בית המשפט הוא לשקף את השינויים החברתיים שגורמים להתנהגות פסולה להפוך נפוצה, ולהשפיע על החברה באמצעות פסיקה וענישה. יחסי קח־תן בין פוליטיקאים לאנשי תקשורת שהפכו בשני העשורים האחרונים לרעילים, לא נכללו בעבירות שוחד של סיקור חיובי ומסגור מלטף, אלא שעכשיו- הנסיבות מחייבות התייחסות משפטית

חופש העיתונות בישראל ספג פגיעה חמורה בעקבות כתבי האישום בתיקי 2000 ו-4000 - גם בשל הניסיון להשתמש במערכת העיתונאית כדי להשיג הטבות כלכליות, רגולטוריות ועסקיות עבור מוציאים לאור ובעלים, וגם בשל הפגיעה ביחסי מקורות פוליטיים ועיתונאים בישראל

טכנולוגיה חדשה לוקחת את הפייק ניוז צעד אחד קדימה, ומאיימת לערער את האבחנה בין אמת לשקר ולשנות את האופן בו אנו תופסים את המציאות. איפה עובר הקו בין טכנולוגיה למוסר, ומי משרטט אותו?

הסיקור הבעייתי של מחאת הקהילה האתיופית העלה את הצורך בסיקור תקשורתי אחראי ומאוזן, בוודאי בסיטואציה מורכבת ונפיצה שנוגעת בעצבים החשופים של החברה הישראלית

מדוע בחר ראש הממשלה, שאינו מרבה להתראיין לערוצי הטלוויזיה הישראליים, להגיע ולהתראיין דווקא לערוץ החדשות אותו הוא מרבה לתקוף? ייתכן כי הייתה זו ההבנה שעם כל הכבוד לקמפיינים שהוא מנהל במדיה החברתית ובדיגיטל, התקשורת הממוסדת עדיין נתפסת כבמה המרכזית והחשובה ביותר להעברת מסרים

היועמ"ש פרסם את החלטתו בעניין תיקי 1000, 2000 ו-4000, אך מתחת לאפנו חמק תיק גדול לא פחות - מאמציו של ראש הממשלה להצלת ערוץ 20 מפני סגירה. כאן, בניגוד לשאר התיקים, הכל נעשה בגלוי והדיונים עליו נכתבו ותועדו בפרוטוקולים

מבין שורותיו של כתב החשדות של היועץ המשפטי לממשלה עולה תמונה מדאיגה, בה ראש הממשלה פעל בראש ובראשונה למען אינטרס אישי - השגת נקמה בתקשורת שהתנכלה לו, לטענתו, במשך עשרים שנים

העלייה באמון הציבור הישראלי בתקשורת אינה בהכרח תוצאה של בדק בית עצמאי בקרב התקשורת הישראלית, אלא חלק ממגמה עולמית שנקשרת בירידת האמון ברשתות החברתיות, עלייה במודעות על האופן בו הן משמשות כלי בידי הפוליטיקאים ובחזרה ל"מבוגר האחראי"

העיכוב בהחלטה על המיזוג בין ערוץ 10 ל'רשת' הציף בעיה רחבה עוד יותר - הנטל הרגולטורי הנובע מהיעדר שיתוף הפעולה בין הרשויות השונות בישראל, מקשה על תפקוד מהיר ויעיל שלהן ופוגע במשק. הסדרת תחומי הסמכות והאחריות של כל רשות בחוק וקיום שיח להעברת מידע ביניהן, יפתחו את התרבות הבין-ארגונית הנחוצה לשם כך

אם צריך לסכם את הר התובנות וההמלצות בדו"ח המנסה להסביר את ההצלחה הצרפתית בהתמודדות עם הפצה המונית של מניפולציית מידע מוכוונת פוליטית, אלה יהיו ארבעה דברים – מודעות, שיתוף פעולה, שקיפות ואומץ כלכלי-פוליטי

האם מי שכה התגאה במהלך פיצול ערוץ 2 אך לפני כמה חודשים, ייקח עכשיו אחריות על הכישלון שתוצאתו היא שפלורליזם בשוק החדשות – אין, שחקנים עם מודל עסקי יציב – גם אין, ונשארנו רק עם מעורבות פוליטית בלתי נגמרת באסדרת השוק. וזו כנראה רק ההתחלה

לקראת ההצבעה הצפויה בממשלה על חוק ההסדרים, חוות דעת מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת הצלחה, קוראת לנתק את הרפורמה בתקשורת מנוסח החוק

בשנה שעברה הצביע מדד הדמוקרטיה, על שפל של כל הזמנים באמון הציבור בתקשורת. לעומת זאת, בשנת 2017 נראה שהמגמה נבלמה ומתחילה מגמה הפוכה. האמון של הציבור הישראלי במוסד התקשורת עלה ב-4% ועומד השנה על 28% לעומת 24% בשנה החולפת

ברמת המעשה עלינו להחליף את ביקורת התקשורת בעשיית תקשורת. מי שמתבונן בעין בוחנת על מהפיכת הגיוון בתקשורת הישראלית יראה שמדובר בתהליך שבו אנשי הימין תופסים בעיקר עמדות של אורחי תכניות אירוח, כותבי טורים ומראיינים. אין כמעט עיתונות תחקירים מקצועית ומעמיקה מימין הנחוצה בכדי לשנות את השיח התקשורתי

אם חוק בא לעולם, ואז מחוסל או משתנה לפי גחמת השליט ובתמיכת שריו וח"כיו, וכל זאת משיקולים פסולים, ללא הצדקה עניינית ותוך רמיסת טובת הציבור, מדוע ראויים חוקי המדינה בכלל לכבוד?

כתב כניעה לגחמות שנועדו להשיג שליטה פוליטית על התקשורת בישראל, ספק אם התהליך העקום יעבור את מבחן בג"ץ.

עם התאגיד, כבר לא נשאר מה להגיד. כבר לא נשאר מי שיגיד.

ראש הממשלה נחוש לסגור את תאגיד השידור הציבורי שהקים בעצמו בממשלה הקודמת. מה עומד מאחורי המהלך? והאם בכלל צריך שידור ציבורי בעידן שבו כל אדם עם מקלדת יכול ליצור תוכן עיתונאי?

על רקע המשבר בממשלה: 10 שרים לשעבר מהמפד"ל ועד מרצ קוראים להתנגד לשינויים בחוק התאגיד ולתמוך בניתוק בין הדרג הפוליטי לתקשורת.

הצעת החוק החדשה שמקדמים רה״מ בנימין נתניהו ושר התקשורת צחי הנגבי, מסכנת את עצמאות התקשורת. יש להימנע לחלוטין מיצירת יחסי כפיפות בין הדרג הפוליטי, "מושא הסיקור", לבין העיתונאים.

חוות דעת חריפה נגד היוזמה של ח"כ ביטן לחסל את תאגיד השידור הציבורי החדש  "כאן", שנשלחה לחברי הכנסת וראשי סיעות הקואליציה.

המהלכים הממשלתיים האחרונים בשוק התקשורת לא נועדו לשרת את הימין, אלא משהו אחר. התהליך ברשות השידור הוא חשוב והיסטורי. כישלון שלו ילמד לקח שהוא רחב עשרת מונים מהסיפור של השידור הציבורי.

המכון הישראלי לדמוקרטיה קורא לערוך מספר תיקונים מהותיים בנוסח החוק ולבטל את סעיף "הביזוי", המבקש להגביל את תכני הערוץ המבקרים את הכנסת.

איומים בעזרת השד ההדתי זו הדרך הקלה של פוליטיקאים ואנשי תקשורת לצעוק ולהתריע, לאחד שורות ולהסתתר יחדיו מאחוריו. המחיר הוא גבוה- ביטול כל יכולת לקיים דיון ציבורי מעמיק ופתוח במקומה של הדת במדינה וביחסים בין היהודית לדמוקרטית.

הצטרפותו של איש התקשורת ינון מגל לשורות הבית היהודי מעוררת מחדש את הויכוח בנוגע למעבר של אנשי תקשורת לזירה הפוליטית. המאמר בוחן את הרעיון לקבוע בחוק תקופת צינון לעיתונאים כדי למנוע טשטוש גבולות בין התקשורת והפוליטיקה מול העקרון הדמוקרטי של הזכות להיבחר. המסקנה היא שהנושא צריך להיות מוסדר במישור האתיקה העיתונאית ולא על ידי חקיקה של הכנסת.

יש להתחיל לחשוב על הוספת פרק מיוחד בחוק ההגבלים העסקיים, שיכלול התמודדות עם תהליכי ריכוזיות בתעשיית התוכן העיתונאי. דיון, סקירה והצעה לסדר

חוות דעת שנשלחה לחברי ועדת הכלכלה של הכנסת

השבוע יצוין יום חופש העיתונות הבינלאומי. ישראל ירדה השנה שלב אחד בדירוג של freedom house – מדירוג של "חופשייה" לדירוג של "חופשייה באופן חלקי". קראו את הדוח העוסק בישראל, מאת תהילה שוורץ אלטשולר, ראש הפרויקט "רפורמות במדיה".

שר התקשורת מבקש ליצור שינוי דרמטי בפיקוח על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל על ידי הקמת גוף כלאיים פנים ממשלתי שיהיה בשליטה פוליטית וכך יחזק גם את פיקוח על שוק השידורים המסחריים. 

אם היה עוד מישהו זקוק להוכחות בדבר הפער התודעתי בין העולם החרדי ובין "שאר העולם", באה פרשת המהפך בעיתון הליטאי יתד נאמן וסיפקה את המבוקש. העיתון - שנחשב אחד מבסיסי הכוח של העמדה החרדית השמרנית - עבר מהפכה רבתי ונפל לידיהם של בעלי הקו המתון. כבר כמה שבועות שהדרמה סביב העיתון מסעירה ומטלטלת את העולם החרדי. 

הערוץ הייעודי בשפה הערבית, "הלא טי.וי.", עוד לא התחיל לשדר באופן רציף וכבר יש מי שמזדרז לתייג אותו כמדיום "קיצוני", שעוין את המדינה. עתידו של הערוץ איננו ברור אך נחיצותו ברורה מאד.

ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בהצעה לתיקון חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. בשנה האחרונה נמצאת הסדרת שוק הטלוויזיה בתנועה. הצעת החוק הנוכחית תעניק לראש הממשלה ולשר התקשורת את הסמכות לסגור את חברת החדשות ותביא לשליטה פוליטית בערוץ החדשות. קראו את מכתבם של מרדכי קרמניצר ותהילה שוורץ אלטשולר.

במאמר זה טוען ד"ר שאול שנהב שהבעיה העיקרית בשיבוץ דברי השבח לראש הממשלה בטקס הזיכרון לנספי אסון הכרמל נעוצה בכך שנוסח הדברים חרג מהמקובל בטקסי זיכרון ושנעשה שימוש לא מקובל ולא ראוי במרחב הציבורי לצורכי שכנוע. זהו מקרה של פוליטיזציה בעייתית של טקס זיכרון ממלכתי ושל דמות הקריין, העשויה להזכיר משטרים לא דמוקרטיים.

בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות התופעה של חשודים ונאשמים בפלילים הנוקטים צעדים משפטיים נגד אנשי רשויות החקירה והתביעה בגין פרסום לשון הרע בעניינם. כיצד יכולים עובדי הרשויות להתגונן מפני תביעות אלו ומהו הדין הרצוי? קראו את מחקרו של אלעד פלד.

פרסום מסמך גלנט הפנה את אור הזרקורים אל החצר האחורית, המכוערת, שבה נרקחים מינויים רגישים ועסקאות פוליטיות והעלה פעם נוספת לדיון את הקשר המשחית שבין ספינולוגים לקצינים בכירים.

ב 31 בדצמבר 2007, דנה ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק לאיסור פרסום שמו של חשוד בעברה פלילית לפני שהוגש נגדו כתב אישום. המאמר שלפניכם מבקר את הצעת החוק בנימוק של פגיעה באינטרסים הציבוריים ומציע הסדר משפטי חלופי.

לאחרונה אישרה ועדת שרים לחקיקה את הצעת חוק פקודת העיתונות שהגיש השר מאיר שיטרית. המאמר שלפניכם מבקר ומעריך את הצעת החוק החדשה על פי שלושת העקרונות המרכזיים בהצעה: סגירת עיתון, הדחת עורך או בעל שליטה בעיתון רב תפוצה שהורשע בפלילים, הטלת חובת שקיפות על תאגידי עיתונים.

המידע שיש לנו על המתרחש בחיי היומיום שלנו נאסף ברובו בסקרים. כדי שהכלי הטוב והחשוב הזה ישמש אותנו בצורה יעילה לשיפור הבנתנו בעניין שנערך בו הסקר, עלינו לצרוך אותו באופן ביקורתי, להבין את מגבלותיו ולדעת להעריך את רמתם המקצועית של הסקרים שאנו נתקלים בהם.

סקרים אינם פסולים: אדרבה, בידיים הנכונות, בשיטות הנכונות ולמטרות הנכונות הם כלי מחקר חשוב ואמין. אך כשהם משמשים לשעשועי תחזיות, להשערות פרועות ולפרשנויות מופרכות – אזי הסקרת רעילה ומסוכנת.

המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת הצלחה לרשות להגבלים עסקיים: "להתנות את מיזוג רשת וערוץ 10 בשמירה על איכות התוכן החדשותי והיקף ההשקעות בו"

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בהכפפת תקציב השידור הציבורי לדרג הפוליטי: "ניסיון ליצור מנגנון של שליטה פוליטית בניגוד לרפורמה שנערכה- כך שבעל המאה הוא בעל הדעה"

יש הבדל מהותי בין פרשת מוזס לבין ענייני ערוץ 10 ואפילו חוק ישראל היום - ההבדל בין עניינים הנדונים מתחת לשולחן לבין אלה הנדונים מעליו. שוק העיתונות המודפסת הוא שוק שאין עליו רגולציה. אין צורך ברישיון כדי להקים עיתון. דווקא ללא רגולציה, השוק הופך להיות יותר מושפע מאינטרסים פוליטיים ויותר מושחת

"הרגילו אותנו לחשוב שהתקשורת צריכה להיות אובייקטיבית, אבל האובייקטיביות מתה. ככל שהתקשורת תהיה שקופה יותר, כך נוכל לחזור להאמין בה". ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר חושבת שאובדן אמון הציבור בתקשורת הוא לא בהכרח דבר רע

חוסר האמון בתקשורת נובע גם מידע רחב יותר שצבר הציבור בזכות הרשתות החברתיות וכלי תקשורת שהחלו לבקר אחד את השני. הקהל לא קונה יותר את האוביקטיביות ולכן, אם רוצים לשפר את אמון הציבור בתקשורת, הדרך לפעול היא ליצור שקיפות, אמינות וגיוון כפי שמציע הקוד האתי החדש של תאגיד השידור הציבורי.

תאגיד השידור הציבורי "כאן", בתור ערוץ ממלכתי-ציבורי, נדרש לניסוח תקנון אתיקה ופעילות לאור התנאים וההגדרות המיוחדים השזורים בהקמתו. לאחר הקשיים שליוו את התחלת פעילותו וכן לאור ההתנגדות של גורמים שונים לפתיחתו, הוחלט על ניסוח תקנון אתיקה לפיו יפעל הערוץ. "כאן" פנו לחוקרת המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר במטרה לעזור לתאגיד לנסח תקנון זה, אשר יוחל על ענייני התוכן החדשותי כמו גם התוכן הפרסומי והיומיומי שישודר בערוץ.

ערוץ 20 בחר אסטרטגית שלא לבקש רישיון לערוץ ברודקאסט – מה שהיה מאפשר לו לשדר חדשות כאוות נפשו, אבל היה מחייב אותו בעמידה בסט של מחוייבויות וסטנדרטים שעולים הרבה כסף. עכשיו, כשהם נדרשים לשלם על פי חוק את המחיר על מעשיהם מגיע הבכי ומישהו חייב לומר: הפרידו בין צנזורה במובן האמיתי שלה, לבין הצורך בכפיפות לכללים מוסכמים ועמידה במחויבויות – כספיות או תוכניות

המיעוט הערבי כמעט אינו קיים בזירה התקשורתית. מדד ראשון מסוגו, של עמותת "סיכוי" ושל אתר "העין השביעית", מנהל מעקב אחר שיעור הייצוג הערבי בתוכניות אקטואליה מובילות בטלוויזיה וברדיו, ומחולל שינוי במצב.

על רקע פרסום דו"ח מבקר המדינה על משרד התקשורת וההתייחסות לניגוד העניינים של ראש הממשלה בתקופת כהונתו כשר התקשורת, במכון הישראלי לדמוקרטיה מציינים כי מדובר בדו"ח חשוב החושף את הכשל המהותי שנוגע למדיניות בשוק התקשורת בישראל בשנתיים האחרונות

"נזק היסטורי בלתי הפיך- החוק החדש יביא לקיצוץ של שליש בתקציב החדשות בשל גחמות פרסונליות"

לקראת ההצבעה במליאת הכנסת על חוק תאגיד השידור המחודש חוות דעת של המכון קוראת לשרים וחברי הכנסת לא לתת יד למסע הנקם ולחקיקה פרסונלית בלתי ראויה

​על פרשת נתניהו-מוזס יש להסתכל גם בעיניים ערכיות ולא רק בהיבט הפלילי. הפרשה מציגה בעיות מבניות בשוק התקשורת ולא פחות מכך, מטילה את האחריות גם לפתחו של הציבור.