כאן שובתים: נזקי השבתת הכנסת

ההשלכות של סבב בחירות נוסף עלולות לעלות לנו ביוקר, ולא רק בפן הכלכלי: פעילות החקיקה והפיקוח של הכנסת נמצאת בהשבתה, וכתוצאה מכך - חוקים רבים אינם מקודמים, ורפורמות נחוצות אינן מקודמות

Flash 90

השיח הציבורי הנוגע לאפשרות של סבב בחירות שלישי בישראל, במקרה ולא תוקם ממשלה בקרוב, מתמקד בעיקר בהיבט הכלכלי. מעבר לעלויות הישירות, והנזק מאי קידום רפורמות מבניות במשק, מדובר גם בפגיעה אפשרית בדירוג האשראי של ישראל, שנחשבת למדינה יציבה פוליטית, ועלולה לאבד מעמד זה. כמו כן, כאשר לא מאושר תקציב, לא ניתן לטפל בגרעון, ולמעשה המדינה מתנהלת עם תקציב משוכפל מהשנה הקודמת, כאשר ברור שישנם שינויים שחייבים לקרות. מלבד הפן התקציבי, מדובר רבות על אבדן אמון הציבור בדמוקרטיה, וחשש כבד מירידת שיעור ההשתתפות בבחירות בשל תחושת המיאוס והייאוש מהפוליטיקה. גם בכך אין לזלזל.

אלא שאחת ההשלכות, שאינה נשמעת לרוב, היא השבתת הכנסת - הן מפעילות החקיקה והן מפעילות הפיקוח על הממשלה. כדי להבין את חומרת המצב, יש לזכור שהכנסת איננה רק "חותמת הגומי" של הממשלה, גם אם בשנים האחרונות דומה שהיא נחלשה והפכה במידה מסוימת ל"זרוע החקיקתית" של הממשלה. הכנסת מחוקקת חוקים רבים שהיוזמה מאחוריהם היא של ח"כים פרטיים, וכן של גורמים מקצועיים ברשויות השלטון ובעקבות דו"חות של ועדות ציבוריות. "תקיעת" יוזמות חקיקה אלה ואי קידומן פוגעות בציבור.

כך, למשל, שוכבים כעת בוועדת חוקה חוקים חשובים, שאין להם אולי לובי "פוליטי" חזק, אך חשיבותם אינה פוחתת מאלה. בין השאר, למרות שעבר בדצמבר האחרון חלק משמעותי מהרפורמה בעבירות ההמתה, נותר חלק חשוב שטרם חוקק, ונדרש כדי להביא להשלמת הרפורמה. בין הסעיפים שטרם עברו, נמצאת עבירה שהציעה הוועדה, ואושרה בממשלה, שתאפשר העמדה לדין בגין גרימת מוות ברשלנות חמורה, במקרים בהם ישנה תאונה שנגרמה מרשלנות קשה של הממית, אך כזו שלא הייתה מלווה בצפייה בפועל של אפשרות גרימת המוות (שמביאה לעבירה של המתה בקלות דעת). זו עבירה חשובה להשלמת מדרג עבירות ההמתה, והיא מתעכבת פשוט משום שאין כנסת, ובמצב הקיים ניתן להרשיע רק בגרימת מוות ברשלנות רגילה.

מעבר לכך, יוזמות נוספות מתעכבות, וביניהן תיקונים חשובים לחוק הגנת הפרטיות, שנועדו להתאים את ישראל לתקנים שדורש האיחוד האירופי. העיכוב בכך עלול לגרור תוצאות קשות לישראל. בנוסף, רפורמה בדיני זכויות חשודים, שנועדה להיטיב את ההליך ההוגן בישראל, גם כן תקועה ומחכה לכינוסה מחדש של ועדת חוקה חוק ומשפט.

כאמור, יש לזכור גם כי הכנסת, למרות שנחשבת "הרשות המחוקקת", היא גם הרשות המפקחת. אמנם כלי הפיקוח שלה דלים יחסית ויש לחזקם בדחיפות - אך היעדר מוחלט של פיקוח הכנסת על הממשלה (בהעדר כמעט כל הוועדות) הוא מחדל קשה, וככל שהוא יתמשך נזקיו יוחמרו. במיוחד קשה הדבר כאשר מדובר בממשלת מעבר המכהנת ללא אמון הכנסת כבר כמעט שנה, ולמעשה מכהנת גם ללא פיקוח אפקטיבי.

לשם הדגמה, בקרוב יכנס לתוקפו החוק להפללת צרכני הזנות. כניסת החוק לתוקף אמורה הייתה להיות מלווה בעבודה מקבילה של העברת תקציבים ופעולה לשיקום עובדות ועובדי תעשיית הזנות. ועדת חוקה אמורה הייתה לפקח באופן צמוד על יישום החוק, שעלול, ככל שהוא לא מלווה בפעולה משלימה של הרשות המבצעת, לגרום נזק - אף יותר מאשר התועלת שהוא נושא בחובו. 

בנוסף, הכנסת מפקחת באופן שוטף על פגיעה בזכויות אדם בידי הרשות המבצעת, כמו למשל דיווחים שוטפים על צווי האזנות סתר בידי רשויות האכיפה - דבר שלא מתקיים כבר זמן רב, וככל שיתמשך הוא יוצר פוטנציאל לפגיעה קשה בזכויות.

תסריט של בחירות מועד ג' הוא תסריט בלהות, ולא רק מחמת הטיעונים הברורים של תקציב ואמון הציבור - הוא משבית לחלוטין את הכנסת לתקופה בלתי מבוטלת נוספת, ולכך יש השלכות חמורות.

פורסם לראשונה בדה מרקר.