התקיפה האיראנית – תקדים מסוכן
ב-7 באוקטובר קיבלנו קדימון אפוקליפטי לקץ המדינה היהודית על הקרקע. ב-13 באפריל קיבלנו קדימון לקץ המדינה היהודית מן האוויר. מספיק טיל גרעיני אחד שחודר את מעטפת ההגנה הישראלית כדי לשנות את מציאות חיינו מן הקצה אל הקצה. לכן אסור שההצלחה הפנומנלית של חיל האוויר הישראלי ובעלות בריתו תעוור את עינינו לסכנה.
Photo by Nati Shohat/Flash90
מתקפת הטילים האיראנית על ישראל, שאירעה במוצ"ש האחרון, היא אירוע חסר תקדים בשלושה ממדים לפחות. ראשית, הייתה זו התקפה ישירה, גלויה ועוצמתית על ישראל משטח איראן. למעלה מ-300 טילים וכטב"מים ועליהם כשישים טון חומר נפץ שוגרו אל עבר ישראל באופן מתוזמן שנועד להביא לפיצוצם בו-זמנית על ירושלים ועל בסיסי צבא מרכזיים. קשה שלא להתייחס אל התקפה כזו אלא כהכרזת מלחמה.
שנית, היה זה אחד ממטחי הטילים הבליסטיים הגדולים בהיסטוריה, ודאי האזורית. בלילה שבין שבת לראשון נורו, במכה אחת, 120 טילים בליסטיים לטווח בינוני אל עבר ישראל. לשם השוואה, סדאם חוסיין שיגר מעיראק כ-40 טילי סקאד קצרי טווח לעבר ישראל (וכמעט 90 בסה"כ על מדינות האזור) על פני חמישה שבועות ב-1991. שלוש שנים קודם לכן שיגרה עיראק כ-200 טילי סקאד נגד איראן, במהלך כשמונה שבועות בסוף המלחמה בין שתי המדינות בשנות השמונים. המתקפה האימתנית ביותר של רוסיה על אוקראינה בשנתיים האחרונות כללה 150 שיגורים, רובם המכריע של טילי שיוט וכטב"מים.
שלישית, כגודלו של המטח כן גודל ההצלחה בירוטו. לפני 40 שנה, כשנשיא ארה"ב רונלד רייגן הגה את תוכניתו השאפתנית להגנה נגד טילים, מתוך כוונה לחמוק מן הלוגיקה המקאברית של "ההשמדה ההדדית המובטחת", אמרו עליו שהוא הוזה. צחקו על תוכנית "מלחמת הכוכבים" שלו. במוצ"ש ראינו כולנו איך נראית מלחמת כוכבים בשמיים שמעל ירושלים. יירוט 99% מן הטילים והכטב"מים ששוגרו לעבר ישראל היא הצלחה מסחררת, כמעט בלתי נתפסת.
אבל אסור שההצלחה תעלה לנו לראש. מדוע?
קודם כל משום שההתקפה האיראנית היא הפרה בוטה של ריבונות ישראל, שמצביעה על כישלון מוחץ של ההרתעה הישראלית והאמריקאית. ספק אם איראן הייתה מעזה לתקוף מעצמה גרעינית (על פי פרסומים זרים) בעזות מצח כזו אלמלא חישבו מנהיגיה שישראל חלשה, משוסעת פנימית, ומבודדת בזירה הבינלאומית. מחדל ה-7 באוקטובר ממשיך לייצר גלי הדף שליליים, למרות ההרס שזורעת ישראל בעזה. המתקפה הנועזת של איראן— תוך התעלמות מופגנת מה-don’t הנשיאותי של ביידן — גם מלמדת עד כמה איראן מזלזלת בארה"ב וחשה בטוחה בחיק הברית המתהדקת עם הציר הרוסי-סיני.
שנית, ההתקפה מהווה תקדים מסוכן מאוד לעתיד.
יש להודות: מבצע היירוט המפואר של ישראל ובעלות בריתה התבצע בתנאים מקלים. הפעם קיבלנו ימים ארוכים של התרעה וזכינו במודיעין איכותי ביותר. המטח האיראני הבא עלול לתפוס אותנו בהפתעה, אולי בעיצומה של מלחמה כוללת. מה גם שהאיראנים, כמונו, יפיקו לקחים מהכישלון המהדהד שלהם. בעתיד אפשר שיפתחו, כמו הסובייטים והאמריקאים בשעתם, ראשי חץ מתפצלים ומטרות דמה. אלה יסבכו משמעותית את מאמץ היירוט. התוצאות עלולות להיות קשות בהרבה.
בנוסף, קשה עד בלתי אפשרי יהיה לעמוד בעלות ההגנה לאורך זמן. כפי שלמדנו מסיפורה של "כיפת ברזל" נגד רקטות הקסאם, בקרב בין טילים למיירטים יש יתרון כלכלי מובנה לתוקף. עלות ההגנה גדולה לאין שיעור מעלות ההתקפה. מחירו של ליל ההגנה האחד במוצ"ש האחרון מוערך בלמעלה ממיליארד דולר. ספק אם האיראנים הוציאו אפילו רבע מן הסכום הזה על מה ששיגרו. מה גם שמספר המיירטים הוא בסופו של דבר מוגבל. המשמעות היא שלא נוכל לחזור על התרגיל הזה בלי סוף. באזורנו, כוננות ספיגה מתמדת איננה סגולה לאריכות ימים.
ומעל לכל: הפעם שיגרו האיראנים טילים בעלי ראש קרב קונבנציונלי. בפעם הבאה עלולים אלה להיות טילים אחרים. ובעוד ששיעור יירוט של 99% הוא נתון מדהים ובהחלט מספק עבור טילים קונבנציונליים, הוא עלול להיות בלתי מספק בעליל כשמדובר בטילים גרעיניים. חישבו על התסריט הבא: השנה היא 2034. ברשות האיראנים כמה עשרות ראשי קרב גרעיניים. שוב הם משגרים מטח טילים אל עבר ישראל. לרשותנו 12 דקות. כיצד נדע בזמן אמת האם הטילים המתעופפים לעברנו חמושים בראש קרב רגיל או גרעיני? ואולי רק שניים מהם גרעיניים? כיצד נדע לזהותם? התשובה הכנה היא שלא נדע עד שייורטו או חלילה יתפוצצו בשטח ישראל.
אסור להתנחם בהצלחה ההגנתית שנחלנו בסוף השבוע. בשעה שאנו מתלבטים ביחס למענה הראוי למתקפה האיראנית, עלינו לקחת בחשבון שמה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. המתקפה הבאה עלולה להיות קטלנית בהרבה.
המאמר פורסם לראשונה ב"זמן ישראל"