הורדת אחוז החסימה תסב נזקים ופסולה ערב הבחירות

הצעת החוק להורדת אחוז החסימה ל-2% עלולה להגביר את הפיצול במערכת הפוליטית ובכנסת, ועלולה להוות תקדים של תיקון דיני הבחירות ערב הבחירות הקרבות בהתאם לנוחות הרוב הפוליטי.

ברצוננו להביע את התנגדותנו להצעת החוק הנ"ל, הכלולה בלו"ז ועדת השרים ליום ראשון, 26.6.22. הצעה זו נועדה להנמיך את אחוז החסימה מ-3.25% ל-2%. אנו סבורים שמבחינה מהותית מדובר בהצעה שנזקיה גדולים על תועלותיה; וכן שהעלאתה בנסיבות הנוכחיות, לקראת בחירות, היא פסולה לחלוטין, והיא עלולה להוות תקדים של תיקון דיני הבחירות בהתאם לנוחות הרוב הפוליטי.

להלן הפירוט:

1. אימוץ אחוז חסימה נמוך של 2% עלול להגביר את הפיצול במערכת הפוליטית ובכנסת, אשר כבר היום הוא גבוה מאוד במבט השוואתי.[1] ריבוי הסיעות בכנסת לאורך השנים, ובמיוחד בכנסת הנוכחית, פוגע ביציבות ובתפקוד הכנסת והממשלה. הפתרון הנכון הוא להתמקד בתיקונים אשר יחזקו את היציבות והמשילות, ובהם הקשחת התנאים לפיצול סיעות (ביטול האפשרות של ארבעה ח"כים להתפלג; הטלת סנקציות גם על פיצולים של סיעות משותפות לפי מפלגות קיימות) ואף הקשחת התנאים לפיזור הכנסת.

2. מבחינה השוואתית, אחוז החסימה הקיים בישראל הוא מקובל. לעומת זאת, אחוז חסימה של 2% הוא נמוך באופן יחסי: במרבית הדמוקרטיות המפותחות (שיש בהן שיטת בחירות יחסית-רשימתית כמו בישראל) קיימים אחוזי חסימה חוקיים גבוהים יותר, העומדים על טווח של 3% עד 5%.[2]

3. הטענה שאחוז החסימה הנוכחי גורם ל"בזבוז" קולות רבים או פוגע ביחסיוּת הבחירות אינה מדוייקת. בשתי מערכות הבחירות האחרונות, שיעור הקולות המבוזבזים (קולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה) היה הנמוך ביותר מזה עשורים (0.8% ו-1.5% בהתאמה). סיבה אפשרית היא שהבוחרים והמפלגות "הפנימו" את העלאת אחוז החסימה ל-3.25% – הבוחרים הצביעו בשיעורים פחותים לרשימות שלא היו צפויות לעבור את אחוז החסימה, וממילא התמודדו פחות רשימות בולטות כאלה. לעומת זאת, דווקא בבחירות שנערכו בשנים 2003-1992, שבהן עמד אחוז החסימה על 1.5%, נרשם שיעור גבוה יחסית של קולות מבוזבזים. על כן, דווקא הורדת אחוז החסימה עשויה להגביר את האופטימיות של המפלגות הקטנות ושל מצביעיהן ובכך להביא לבזבוז גדול הרבה יותר של קולות. גם לפי מדדים מקובלים הבודקים את מידת היחסיוּת של הבחירות – הבחירות לכנסת הן גם כיום יחסיות מאוד, כלומר משקפות את התפלגות הקולות בקלפי.

4. הצעת החוק הנוכחית מצטרפת לשורה של הצעות חוק בכנסת הנוכחית והכנסות הקודמות המבקשות לבצע תיקונים משמעותיים בכללי המשחק הפוליטיים והמשטריים במהירות ובשל נסיבות וצרכים פוליטיים עכשוויים. מדובר בזילות כללי המשחק ופגיעה ביציבותם, שהיא תנאי לדמוקרטיה. כפי שכתבו שני מדעני מדינה בולטים, כדי שדמוקרטיה תתפקד היטב, "הדפוסים השונים [המארגנים את המשטר] צריכים להיות קבועים, ידועים, מתורגלים ומקובלים על ידי כל או לפחות רוב השחקנים".[3]

שינוי אחוז החסימה לאחר ש"הוכרז" על בחירות (אף אם עוד לא פוזרה הכנסת) הוא בגדר מעשה שלא ייעשה: לא ראוי שלרוב הפוליטי יהיה כח בלתי מוגבל לתקן את דיני הבחירות בהתאם לצרכים הפוליטיים המיידיים שלו. תיקונים כאלה אמורים להתבצע בשל ראייה עקרונית, רחבה, ולא על סמך השיקול הקונייקטורלי הזמני. חקיקה כזו יכולה להוות תקדים לשינויים שיבצע הרוב הפוליטי בתכוף לבחירות, בכדי לוודא את השארותו בשלטון. רק מן הטעם הזה, של עיתוי ההצעה, גם אם לא מקבלים את הטעמים המהותיים, ראוי לדחות אותה על הסף. היא מהווה הפרה של כללי המשחק הדמוקרטיים לפיהם לא מתקנים את דיני הבחירות לקראת מערכת בחירות. שינויים כאלה אמורים להכנס לתוקף תוך מספר שנים או רק במערכת הבחירות שאינה מערכת הבחירות הקרובה. כך גם באשר לכל הצעה אחרת שמבקשת לתקן את דיני הבחירות בתכוף לפני הבחירות.

[1] בבדיקה (מרץ 2020) של 21 פרלמנטים במדינות דמוקרטיות נמצא שרק אחד מהם היה מפוצל יותר מהכנסת (בבלגיה; בהולנד הייתה רמת פיצול דומה לזו של ישראל). עופר קניג, "כך תיראה הכנסת ה-24", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 24.3.2001.

[2] בכמה דמוקרטיות יש כללים שאינן נהוגים בישראל, כמו אחוז חסימה גבוה יותר לרשימות המורכבות מכמה מפלגות או אחוז חסימה ברמת מחוז הבחירה. אם מביאים בחשבון כללים כאלה, הרי שאחוז החסימה הנוכחי בישראל נמוך עוד יותר במבט השוואתי.

[3] Philippe C. Schmitter & Terry Lynn Karl, "What is Democracy… and is not", Journal of Democracy, vol. 2, no, 3 (1991): 75-76. התרגום של הכותבים.