מאמר מערכת: שביתות

בבוקר כשהשכמתי ופתחתי את החלון/ מהריח של הזבל קפץ עלי רעיון/ מדליק, אמרתי, מרגש, כולם פה שובתים, תשבות/ גם, מה יש?/ למה רק מורים, משרד הפנים, מחלקת תברואה?/ מעתה סתם אנשים יכריזו על סכסוך עבודה..." ("שביתה", הדג נחש (עם MC שירי), חומר מקומי, 2004)

מילות השיר משקפות תחושה רווחת בציבור הישראלי: במדינת ישראל השביתות נעשו תופעה שכיחה. החודשים האחרונים אף חיזקו תחושה זו כשבאלה אחר אלה שבתו עובדי משרד החוץ, פרקליטי המדינה והעובדים הסוציאליים (על שביתתם של העובדים הסוציאלים ראו באתר המכון: שפי, 2011; רוזנבלום, 2011). שביתתם המתמשכת של העובדים הסוציאלים עוררה דילמות יסודיות הקשורות בסוגיית השביתות כמו המתח שבין מאבקם של העובדים על זכותם להשתכר בכבוד ובין טובת הציבור, במקרה זה הציבור הזקוק לסיועם של העובדים הסוציאלים. גיליון זה עוסק בדילמות יסודיות מעין אלה הקשורות לזכות השביתה וכן מציג תשובות לשאלות כגון האם בישראל באמת יש שביתות רבות בהשוואה למדינות אחרות ומהו הבסיס החוקי לזכות השביתה בחוק הבינלאומי ובישראל.

זכות השביתה היא זכות יסוד דמוקרטית בדומה לחופש ההתאגדות ולזכויות חברתיות נוספות. אור טוטנאואר במאמרו "זכות השביתה" מציג את המקורות הרעיוניים של זכות זו ואת האופן שהיא מעוגנת באמנות בינלאומיות. המאמר דן גם במתח בין מימוש זכות השביתה ובין ההגנה על זכויות דמוקרטיות אחרות דוגמת שלום הציבור, זכות הקניין וחופש החוזים.

שוריק דריישפיץ במאמרו "כאן שביתה" מבאר את ההקשר החוקי של זכות השביתה בישראל ומצטט נתונים מאירי עינים בנוגע להיקפיה. סקירת ההיבט החוקי של זכות השביתה בישראל מלמדת כי למרות שזכות השביתה אינה מעוגנת במפורש בחוק, היא יסוד מוסד בחקיקה מתוקף היותה תופעה נלווית להכרזה על סכסוך עבודה וכן משום שהוכרה בפסיקות רבות של בית המשפט. המאמר כולל גם נתונים מרתקים על היקף השביתות בישראל. התמונה המצטיירת מורכבת: אף שבשנים אחרונות מספרן של השביתות נמוך מבעבר, במספר ימי השביתות חלה עלייה. רוב השביתות פורצות במגזר הציבורי ומקיפות מספר גדול של עובדים, והסיבות העיקריות להן הן תביעות שכר, הלנת שכר והסכמי עבודה.

מאמרו של אסף שפירא "שביתות במבט השוואתי" מאפשר לבחון את הנתונים על שביתות בישראל על רקע המתרחש בעולם. המאמר סוקר את זכות השביתה במדינות שונות ואת המגבלות החלות עליה בהן, ומציג נתונים על שכיחות השביתות ועל היקפן. מהנתונים עולה שבעולם ככלל ניכרת ירידה במספר השביתות ובהיקפן בשל הירידה בכוחם של האיגודים המקצועיים וההגבלות החוקיות על זכות השביתה. על רקע מגמות אלה, ממחקרים השוואתיים עולה שבשנות התשעים והאלפיים טיפסה ישראל לצמרת "המדינות השובתות" בכל הנוגע למספר השביתות והשובתים ביחס למספר המועסקים במשק.

מאמרו של פרופ' רן חרמש, החותם את הגיליון, דן ב"דור העתיד" של השביתות - "שביתות וירטואליות". המאמר מציג את השביתה הווירטואלית כפתרון אפשרי למתח בין זכות השביתה של העובדים ובין הצורך להגן על האינטרס הציבורי. שביתה וירטואלית היא שביתה שבה סכסוך העבודה מתנהל רק בין הצדדים המעורבים (למשל עובדי המדינה והמדינה) בלי לגרום נזק לצד שלישי (הציבור). המאמר דן באפשרות לאמץ מנגנון זה בישראל לנוכח הספרות המקצועית והניסיון במדינות אחרות.

מכל מקום, בשביל העובדים הנאבקים למען זכויותיהם ובשביל הציבור הזקוק לשירותים שהם מעניקים שביתה איננה ענין וירטואלי. התמורות הכלכליות בעשורים האחרונים - ובכלל זה הצטמקותה של מדינת הרווחה והתחזקות גישות כלכליות ניאו-ליברליות עם דגש על שוק חופשי והפרטה (ראו גיליון פרלמנט מספר 64) - מחייבות למצוא איזון בין זכותם של העובדים להשתכר בכבוד, האינטרס הציבורי והצמיחה הכלכלית.