סיכום מערכת הבחירות לנשיאות צרפת

הבחירות לנשיאות בצרפת היו אירוע משמעותי ביותר לאזרחי הרפובליקה, במיוחד באור הטראומה הלאומית של הבחירות הקודמות, שבהן הצליח מועמד הימין הקיצוני ז'אן-מרי לה פן להקדים את מועמד הסוציאליסטים ולעלות לסיבוב השני. הבחירות עוררו עניין רב, אזרחי המדינה גילו מעורבות רבה, והדבר השתקף בשיעורי ההצבעה הגבוהים (כ- 85%).

רקע

הבחירות לנשיאות בצרפת היו אירוע משמעותי ביותר לאזרחי הרפובליקה, במיוחד באור הטראומה הלאומית של הבחירות הקודמות, שבהן הצליח מועמד הימין הקיצוני ז'אן-מרי לה פן להקדים את מועמד הסוציאליסטים ולעלות לסיבוב השני. הבחירות עוררו עניין רב, אזרחי המדינה גילו מעורבות רבה, והדבר השתקף בשיעורי ההצבעה הגבוהים (כ- 85%).

לאחר מערכת בחירות ארוכה ועמוסת רגשות, בחירתו של סרוקזי אינה בגדר מהפך פוליטי, שכן הוא שייך למפלגת המרכז-ימין האוחזת בשלטון. אלא שבכל זאת רבים צופים שינוי והתחלה רעננה, לאחר התקופה הארוכה שבה אחז שיראק בהגה השלטון. אזרחי צרפת, שהלכו פעמיים לקלפיות בתוך כשבועיים, לא סיימו בכך את חובתם האזרחית. ביוני הקרוב יתקיימו גם בחירות לפרלמנט, וצפוי שמפלגת השלטון (UMP) תזכה לרוב, ואם כך לנשיא הנבחר יהיה מרחב תמרון משמעותי.

הנושאים שעמדו במוקד מערכת הבחירות

 שני אירועים חשובים שהתרחשו בשנתיים האחרונות בצרפת הדהדו במערכת הבחירות:

1. לפני כשנתיים נערך משאל עם (ראו המאמר 'חוקה לאירופה?', פרלמנט גיליון מס' 48, יולי 2005), ובו דחו אזרחי צרפת, בניגוד לעמדת הנשיא שיראק ורוב המפלגות, את הצעת החוקה של האיחוד האירופי. הכרעה זו שיקפה את הספקנות והָרתיעה של רבים מהמשך תהליך האינטגרציה שבמסגרתו המדינה מאבדת יותר ויותר ממאפייניה הריבוניים. למרות הכרעת האזרחים, נראה כי הממסד הפוליטי המרכזי והנשיא החדש יתמכו בהמשך תהליכי האיחוד.
 

2. המהומות החברתיות האלימות שפרצו בסתיו 2005. המהומות התלקחו לאחר ששני צעירים התחשמלו למוות בעיצומו של מרדף המשטרה אחריהם. תחילה התרכזו האירועים בפרברים העניים בפריז, אך עד מהרה הם התפשטו לרחבי צרפת. במהלך האירועים הוצתו מכוניות רבות, נבזזו חנויות והותקפו כוחות משטרה.

בצעד חסר תקדים הכריז הנשיא שיראק על מצב חירום עד שיכוך המהומות. המהומות היו תוצר של תסיסה חברתית מתמשכת של צעירים רבים, דור שני למהגרים מוסלמים, אשר חשים כי הם נתקלים בחומה בצורה בניסיונם להשתלב בחברה הצרפתית. רובם מרוכזים בפרברים עניים (גטאות), סיכוייהם למצוא עבודה קטנים, והם סובלים מאפליה ומאלימות מצד המשטרה.

המהומות אף הציפו מחדש את סוגיית המהגרים ואת היחס של החברה הצרפתית כלפי המיעוט המוסלמי הגדול, והן העלו לדיון ציבורי את הצורך בהקשחת השמירה על החוק ועל הסדר החברתי ובשינוי הדרכים לאכיפת החוק. שר הפנים בעת המהומות, הנשיא הנבחר סרקוזי, הכריז על מדיניות של 'אפס סובלנות' כלפי הפורעים וזכה לביקורת לאחר שכינה אותם בכינויי גנאי מעליבים. מאז סרקוזי אינו זוכה לפופולריות רבה, בלשון המעטה, בקהילות המהגרים העניות, אך רבים אחרים מצדיקים את מדיניותו הקשוחה.

המועמדים לנשיאות 

בבחירות לנשיאות התמודדו הפעם 12 מועמדים, בהם ארבעה בולטים:

• ניקולא סרקוזי
  סרקוזי, בן 52, נבחר בינואר להיות המועמד לנשיאות מטעם מפלגת השלטון (UMP). ברשותו הוא בעל ניסיון פוליטי רב, והוא כיהן בתפקיד שר האוצר ושר הפנים. הוא נחשב לפוליטיקאי מבריק וכריזמטי וניחן ביכולת נאום מרשימה. מבחינת דעותיו הוא נחשב לבעל עמדות נוקשות בנושאי הגירה ולחימה בפשיעה, והוא מצדד בהידוק הקשרים עם ארצות הברית. בשל מדיניותו הקשיחה בהיותו שר הפנים הוא קנה לו מספר לא מבוטל של אויבים - ארגוני זכויות אזרח, אנשי שמאל ונציגי המיעוט המוסלמי האשימו אותו לא פעם ביישום מדיניות פופוליסטית הקורצת לקהל התומכים של הימין הקיצוני. טרם הבחירות זכה סרקוזי לתמיכה רשמית (אם כי מסויגת) של הנשיא היוצא שיראק ושל ראש הממשלה דומיניק דה-וילפן, על אף מערכות היחסים המורכבות בין השניים לבין סרקוזי, שלא פעם התאפיינו במתיחות וחשדנות.   

• סגולן רויאל
  רויאל, בת 53, נבחרה בנובמבר האחרון למועמדת לנשיאות מטעם המפלגה הסוציאליסטית, לאחר שגברה על שני יריבים ותיקים בבחירות מקדימות (פריימריז). אף שיש לה ניסיון פוליטי עשיר - היא הייתה השרה לאיכות הסביבה וכיהנה במשרות אחדות של סגני שרים - היא נתפסת לא מנוסה בסוגיות של מדיניות חוץ וכלכלה.

•  פרנסואה ביירו
  ביירו, בן 56, היה המועמד הרשמי של ה-UDF, מפלגת מרכז אשר פלג אחד שלה היה שותף בממשלה של מפלגת השלטון, ופלג אחר, בראשות ביירו, נקט עמדה עצמאית יותר והביע לא אחת התנגדות למדיניות של הנשיא ושל ראש הממשלה מטעמו. ביירו היה שר וחבר בפרלמנט האירופי והתמודד גם בבחירות הקודמות לנשיאות, ובהן הוא הגיע למקום הרביעי.

• זא'ן-מרי לה פן
  לה פן, בן 79, היה המועמד של מפלגת הימין הקיצונית החזית הלאומית. הייתה זו הפעם החמישית שבה הוא התמודד לנשיאות; הישגו הגדול ביותר נרשם לפני חמש שנים - אז הוא הצליח להדהים ולעלות לסיבוב השני, שם הביס אותו שיראק. לה פן מצדד בין השאר במדיניות הגירה נוקשה, בעונש מוות, בחובת גיוס ובצנזורה. כמו כן הוא נוקט גישה אירוסקפטית - התנגדות להמשך תהליך האיחוד האירופי.

תוצאות הבחירות

כבר מראשיתו של מסע הבחירות היה ברור כי אף לא מועמד אחד יזכה ברוב המוחלט הדרוש כדי להיבחר בסיבוב הראשון. ריבוי המועמדים וההיסטוריה לימדו כי סיבוב שני ודאי. לפיכך התמקדו מאמצי המועמדים לזכות לפחות במקום השני, כדי להבטיח את עלייתם לסיבוב השני. הסקרים הורו (כמעט לאורך כל מסע הבחירות) על יתרון למועמד מטעם מפלגת השלטון, סרקוזי, והעפלתו לסיבוב הראשון הייתה ברורה. המאבק על המקום השני היה בין רויאל, ביירו ולה פן. ברוב הסקרים מוקמה רויאל במקום השני, אך מכיוון שנתח גדול מהמצביעים לא החליט כיצד להצביע עד סמוך ליום הבחירות, שררה מתיחות רבה. בשלב מסוים נראָה כי ביירו, מועמד המרכז, יצליח לעבור את רויאל. בסופו של דבר התרחש המצופה, ולסיבוב השני העפילו שני המועמדים המובילים, המייצגים את שני הכוחות הפוליטיים הגדולים בצרפת: מפלגת השלטון השמרנית (UMP) מול המפלגה הסוציאליסטית.

תוצאות הבחירות לנשיאות צרפת

מועמד	מפלגה	סיבוב ראשון 22.4.2007	סיבוב שני 6.5.2007
ניקולא סרקוזי	UMP	31.2%	53.1%
סגולן רויאל	סוציאליסטים	25.9%	46.9%
פרנסואה ביירו	UDF	18.6%
ז'אן-מרי לה פן	החזית הלאומית	10.4%
אולבייה בסנסנוט	הליגה הקומוניסטית	4.1%
פיליפ דה ליוויה	התנועה למען צרפת	2.2%
ששת האחרים		7.6%
שיעור ההצבעה		84.0%

לאחר סיבוב ההצבעה הראשון ניסו שני המועמדים לזכות בתמיכתו של ביירו. תמיכה מוצהרת של ביירו באחד המועמדים הייתה יכולה להטות את תוצאות הבחירות לכאן או לכאן. למרות המאמצים, ביירו נותר ניטרלי, אם כי בשלב מאוחר הוא הצהיר כי הוא לא יצביע בעבור סרקוזי. לעומת זאת לה פן המליץ לתומכיו להימנע מהצבעה כליל. ככל הנראה, לנוכח שיעורי ההצבעה הגבוהים בסיבוב השני, המלצה זו לא התקבלה.

ככל שהתקרב יום הבחירות גברה המתיחות בין המועמדים, ומסע הבחירות הפך מתוח במיוחד. בשלב מסוים נראָה כי הבחירות מתמקדות סביב אופיו של סרקוזי. רויאל ומטה הבחירות שלה ניסו פעם אחר פעם לטעון כי בחירה בסרקוזי הקשוח היא לא מה שהחברה הצרפתית השסועה זקוקה לו. המתיחות הגיע לשיאה בעימות טלוויזיוני בין המועמדים ימים ספורים לפני הבחירות. העימות היה במידה רבה ההזדמנות האחרונה של רויאל (שפיגרה בסקרים) להטות את הכף לזכותה, אך היא לא הצליחה לעשות כן. האגרסיביות שבה היא תקפה את סרקוזי במהלך העימות לא הצליחה לערער את שלוותו, והוא שימר את היתרון שהיה לו ונבחר ברוב של למעלה מ-53%.

מסקר* שהתפרסם למחרת הבחירות עולים כמה נתונים:

1. ככל הנראה סוגיית המגדר לא לקחה חלק חשוב בעיצוב העדפותיהם של הבוחרים. 52% מהנשים שהצביעו בחרו בסרקוזי.

2. סרקוזי זכה (כמצופה) לתמיכה הגבוהה ביותר באזורים הכפריים. בערים, כולל בפריז הבירה, זכו שני המועמדים לתמיכה שווה.

3. התגלתה תופעה מעניינת של העדפות שונות בשכבות גיל שונות:
בקבוצת הגיל הצעירה (18-24) תמכו ברויאל.
בני ה-25-34 תמכו בסרקוזי.
בקבוצת הגיל 35-44 זכו שני המועמדים לתמיכה שווה.
גילאי ה-45-59 צידדו ברויאל.
סרקוזי זכה לתמיכה הגבוהה ביותר בקרב בני ה-60 ומעלה.

מנדט לשינוי

הניצחון הגדול של סרקוזי (פער של 6% בבחירות לנשיאות בין מועמדים מהימין ומהשמאל נחשב לגדול) מעניק לו מנדט רחב לשינוי - שינוי שהבטיח ליצור במידה שייבחר. בין הרפורמות שהוא ינסה לקדם יהיו כפיית שירותי תחבורה מינימליים במקרה של שביתות, החמרה של מבחני הזכאות לדמי אבטלה והארכת שבוע העבודה. מטבע הדברים רפורמות כאלה ואחרות ייתקלו בהתנגדויות. כדי להצליח ביישומן עומדת בפני סרקוזי משימה מידית חשובה - להבטיח כי ניצחונו יתורגם גם לרוב בפרלמנט בבחירות שייערכו בעוד כחודש. המפלגה הסוציאליסטית ומחנה השמאל ינסו להתאושש מהתבוסה בבחירות לנשיאות ולהשיג רוב שיקשה על סרקוזי להוציא אל הפועל את מדיניותו.

* הסקר נערך על-ידי מכון הסקרים IPSOS. הנתונים נלקחו ממאמר ב-International Herald Tribune: http://www.iht.com/articles/2007/05/06/news/polls.ph